בבית הספר: "אמא מכינה לי כריך או טוסט מלחם רגיל או מפיתה. לפעמים עם חביתה וקוטג', לפעמים עם גבינת זיתים".
בצהריים: "אני אוכל לסירוגין בצהרון או בבית. שניצל, פסטה, עוף, חמוצים, סלט, פתיתים, אורז. מגוון. אני יותר אוהב בשר מאשר ירקות".
בין לבין: "לפעמים אני הולך לסבתא שהיא שכנה שלנו, והיא מפנקת אותי במשהו מתוק כמו וופל. אבל אני גם שמח עם תפוח".
בערב: "חביתה וירקות, סלט עם לחם רגיל, לחם עם קוטג', סלט טונה. לפעמים אנחנו מזמינים או מכינים פיצה".
לא מרשים לי לאכול: "סוכריה על מקל. אני לא אוהב סוכריות אז זו לא בעיה".
החטא הקטן: "למזלי, כאמור, אני באמת לא אוהב סוכריות. אבל אני כן אוהב משהו מתוק פעם ביום".
רעב ולא אוכל? "כשאני רעב אני אוכל".
אוכל ולא רעב? "אין אצלי אכילה רגשית. רק כשהגוף צריך אני אוכל".
מה אומרת רותי הדיאטנית: כפי שמאוד שכיח למצוא בילדים, נראה שגם שילה צורך יותר מידי סוכר ופחמימות ריקות ומעט מדי ירקות ופירות. שילה לא אוכל מספיק דגנים מלאים, וכדאי לנסות לעודד אותו לעבור ללחם מלא ויותר דגנים מלאים, קטניות וירקות בצהריים.
נראה ששילה יודע לזהות היטב ולהקשיב לתחושות הטבעיות של הרעב והשובע שלו וזאת תכונה שחשובה בתרומתה לבריאות לא פחות ממה שהוא אוכל. כהורים, צריך לדעת להעריך ולשמור את התכונה. מעבר לכך, שילה ילד בר מזל - הוא לא אוהב מה שלא מרשים לו...
בבוקר: "חטיף בריאות או קורנפקלס עם חלב".
בבית הספר: "אמא מכינה לי כריך או טוסט מלחם רגיל או מפיתה. לפעמים עם חביתה וקוטג', לפעמים עם גבינת זיתים".
בצהריים: "אני אוכל לסירוגין בצהרון או בבית. שניצל, פסטה, עוף, חמוצים, סלט, פתיתים, אורז. מגוון. אני יותר אוהב בשר מאשר ירקות".
בין לבין: "לפעמים אני הולך לסבתא שהיא שכנה שלנו, והיא מפנקת אותי במשהו מתוק כמו וופל. אבל אני גם שמח עם תפוח".
בערב: "חביתה וירקות, סלט עם לחם רגיל, לחם עם קוטג', סלט טונה. לפעמים אנחנו מזמינים או מכינים פיצה".
לא מרשים לי לאכול: "סוכריה על מקל. אני לא אוהב סוכריות אז זו לא בעיה".
החטא הקטן: "למזלי, כאמור, אני באמת לא אוהב סוכריות. אבל אני כן אוהב משהו מתוק פעם ביום".
רעב ולא אוכל? "כשאני רעב אני אוכל".
אוכל ולא רעב? "אין אצלי אכילה רגשית. רק כשהגוף צריך אני אוכל".
מה אומרת רותי הדיאטנית: כפי שמאוד שכיח למצוא בילדים, נראה שגם שילה צורך יותר מידי סוכר ופחמימות ריקות ומעט מדי ירקות ופירות. שילה לא אוכל מספיק דגנים מלאים, וכדאי לנסות לעודד אותו לעבור ללחם מלא ויותר דגנים מלאים, קטניות וירקות בצהריים.
נראה ששילה יודע לזהות היטב ולהקשיב לתחושות הטבעיות של הרעב והשובע שלו וזאת תכונה שחשובה בתרומתה לבריאות לא פחות ממה שהוא אוכל. כהורים, צריך לדעת להעריך ולשמור את התכונה. מעבר לכך, שילה ילד בר מזל - הוא לא אוהב מה שלא מרשים לו...
טיפ להורים: היות שהסבתא גרה קרוב, סביר שהיא בעלת השפעה לא קטנה על תזונתו של שילה וכדאי ללמד אותה לפנק אותו לא דרך חטיפים ומזון לא בריא, אלא דרך השקעה בזמן איכות וכיף איתו.
בבוקר: "טוסט גבינה צהובה מפיתה רגילה עם עגבניות שרי".
בגן: "אנחנו בוחרים מה שאנחנו רוצים לארוחת עשר. למשל, היום אכלתי לחם עם החלבון של הביצה וגזר. אין אצלנו גבינה כי יש ילד שרגיש לחלב, אבל יש אבוקדו, סלט ביצים וחומוס".
בצהריים: "אני אוכל ארוחת צהריים בבית. היום אכלתי חזה עוף עם פתיתים, לפעמים מרק עם שקדי מרק או שניצלים, כל פעם משהו אחר. אני לא אוהב סלט אבל אוהב ירקות חתוכים ואני אוכל אותם אפילו לפני המנה העיקרית".
בין לבין: "לפעמים פרי. אני אוהב רק תפוז, שזיף, תפוח, אבטיח ובננה".
בערב: "טוסט כמו בבוקר או ביצה קשה, אבל רק את הלבן. אני לא אוהב את הצהוב".
לא מרשים לי לאכול: "אין דבר כזה. ההורים מרשים מהכל, אבל רק אחד ביום".
החטא הקטן: "כל יום אני אוכל חטיף בוטנים או צ'יפס".
רעב ולא אוכל? "כשאני רעב אני תמיד אוכל משהו".
אוכל ולא רעב? "לא קורה לי. כשאני שבע אני שבע".
מה אומרת רותי הדיאטנית: בגיל 5 איתמר נמצא בתהליך גדילה והתפתחות, ואפשר לומר שבאופן כללי איתמר אוכל "לא רע". ברוב היום הוא אוכל אוכל אמיתי והחטיפים נאכלים במנה קטנה ומדודה. כמו כן, הוא אוכל מספיק ירקות ופירות.
עם זאת, איתמר לא אוכל מספיק דגנים מלאים ודגים. שתי פרוסות הגבינה הצהובה ביום מספקות חלבון וסידן, שכל כך חשובים לגדילתו. כדאי לנסות לעודד את איתמר לאכילת לחם מלא במקום פיתות, ויותר דגנים מלאים וקטניות בצהריים במקום תוספות כמו פתיתים.
טיפ להורים: חטיף אחד ביום נשמע מעט, אולם חטיף מתוק אחד ביום יכול להכיל את כל כמות הסוכר היומית המותרת, וחטיף מלוח מעל 30% מהכמות המותרת ביום של נתרן. אם ניקח בחשבון שזה בנוסף לאירועים אחרים שבהם ילד אוכל חטיפים "שלא בשגרה" (כ־40 ימי הולדת בשנה, 10 חגים, כ־100 הליכות לגינה, כ־50 ארוחות שישי וכ־100 "אחרי חוגים", ים/ בריכה, אירועים משפחתיים, מסעדות ועוד) נוכל לשאול את עצמנו האם באמת חטיף אחד ביום בשגרה זה בסדר מבחינתנו.
בבוקר: "לחם קל , סלט וגבינה בולגרית מדי פעם. אם אני לא אוכלת סלט, אני אוכלת פרי".
בבית הספר: "כריך שאמא שלי מכינה. הוא מורכב בדרך כלל מלחם קל עם גבינה ועגבנייה ובצד ירקות".
בצהריים: "אני אוכלת בבית. בדרך כלל חזה עוף, דגים, לפעמים בשר. לצידם תוספת של ירקות מבושלים, קינואה, אורז מלא. אני גדלה בבית שמייחס חשיבות לתזונה בריאה וכמו כן אני עוסקת באופן עקבי בספורט, משתתפת בנבחרת כדוריד ונמצאת במסגרת "אתנה" - הפרויקט הלאומי לקידום ספורט נשים בישראל, מה שדורש ממני גם שמירה על אורח חיים בריא".
בין לבין: "שקדים ותמר או פירות או אגוזים"
בערב: "ביצה עם סלט, אבוקדו וטחינה. אם אכלתי בבוקר רק פרוסה אחת של לחם, אז בערב אני אוכלת פרוסה נוספת".
לא מרשים לי לאכול: "אין עניין כזה אצלנו. יש משמעת עצמית וכל אחד אחראי על עצמו".
החטא הקטן: "אין אצלי חטאים ואין לנו ג'אנק פוד בבית. פעם בכמה זמן אני טועמת קוביית שוקולד, לא יותר".
רעבה ולא אוכלת? "אני אוכלת ארוחות גדולות שמשביעות אותי ולכן לא מגיעה למצב של רעב. אם אני חשה צורך, אני אוכלת משהו בריא".
אוכלת ולא רעבה? "לפעמים. למשל, כשאני לא אחרי אימון ואוכלת ארוחת ערב, לפעמים אני דורשת מעצמי לאכול כדי להזין את הגוף".
מה אומרת רותי הדיאטנית: מור אוכלת בריא יחסית לבני גילה ונראה בבירור שהיא שמה לב לתזונתה. סלט בבוקר, לחם קל, קינואה, אורז מלא, דגים וירקות מבושלים הם לא מזונות שנמצאים באופן רגיל בתפריט של בני נוער, כמו שגם מיעוט "החטאים" אינו דבר שכיח בגיל הזה.
העובדה שמור ספורטאית בוודאי תורמת לחשיבות שהיא מוצאת בתזונה נכונה, ואין ספק שהתזונה הנכונה שהיא מקפידה עליה, תורמת להישגיה בספורט.
נראה שמור שומרת לא לאכול יותר מידי לחם, כשבפועל אם אינה סובלת מצליאק או רגישות לגלוטן, אין סיבה שהיא תמעיט בו במיוחד, ולפעמים זה עלול אפילו להזיק: אנשים שנמנעים מגלוטן עלולים לסבול מחסרים תזונתיים של רכיבי תזונה חשובים אחרים שיש בלחם כגון סיבים תזונתיים או חלק מהויטמינים והמינרלים.
טיפ להורים: שאפו. נראה שניהלתם בתבונה את ההתייחסות לאכילה ולתזונה בריאה בבית. נתתם דוגמה אישית, הכנסתם בעיקר אוכל בריא הביתה והעיקר - לא הלחצתם. אין מה להגדי מלבד - כל הכבוד.
בבוקר: "חטיף בריאות וכוס חלב בטעם מוקה, כי אני אוכלת את ארוחת הבוקר בבית הספר".
בבית הספר: "ההורים מכינים לי לרוב פיתה עם חומוס, לחמנייה עם חביתה או טוסט. אני מאוד בררנית ולא ממש מתלהבת לאכול את הכריכים. ביום שישי יש פיתה עם שוקולד ולפעמים אמא שולחת בורקס".
בצהריים: "אצלנו אבא מכין את ארוחת הצהריים. שניצל וצ'יפס אפוי בתנור, עוף עם אורז או תפוחי אדמה, פלפל או בצל ממולא, פסטה עם רוטב עגבניות. אני אוכלת בעיקר בשר ולא אוהבת תוספות".
בין לבין: "פרי אחד לקראת הערב"
בערב: "טוסט גבינה צהובה או סלט עם טונה, מלפפון ועגבנייה. פעם בשבוע אני הולכת עם החברים למרכז מתחת לבית לאכול בורגר, פיצה או משהו כזה".
לא מרשים לי לאכול: "אמא לא בעד הג'אנק פוד, והיא בעיקר נגד המסטיקים ו'השטויות הדביקות' כמו סוכריות הגומי שיש לי חולשה אליהן".
החטא הקטן: "אם אני מנשנשת במהלך היום זה חטיפים מלוחים, שוקולד, פופקורן או סוכריות גומי וכאלה. אני אוכלת המון שטויות, למורת רוחם של ההורים".
רעבה ולא אוכלת? "לא קורה".
אוכלת ולא רעבה? "קורה, והרבה".
מה אומרת רותי הדיאטנית: באופן כללי יש הרבה מקום לשיפור בתזונה של גאיה: פיתה, לחמנייה, בורקס, צ'יפס, בורגר, פיצה והמון נשנושים. הדבר הבולט ביותר הוא שהיא צורכת כמויות סוכר גדולות. כמות הסוכר המקסימלית שמותרת לילדים לפי ארגוני הבריאות היא 3 כפיות ביום והילדים בארץ צורכים כ־30 כפיות. נראה שגאיה יכולה בקלות להגיע לזה.
היה טוב ביותר אם גאיה הייתה נגמלת מההרגל לנשנש, אך עד אז היא יכולה לעבור לנשנושים בריאים כמו ירקות מיני, פירות חתוכים, פריכיות אורז בטעמים, אצבעות גבינה, אדממה, פופקורן ואפילו תפוח עם מעט חמאת בוטנים.
טיפ להורים: כהורים, עלינו לנסות כמיטב יכולתנו לדאוג לתזונה בריאה ומזינה של הילדים, לפחות בבית. בגיל 11 גאיה עדיין לא יכולה להשיג את כל "השטויות" שהיא אוכלת אם הם לא הוכנסו הביתה על ידי ההורים.
בנוסף, היו ערים לתפיסת הגוף ולדימוי הגוף של הנערה כדי לוודא שהיא לא מפתחת הרגלי תזונה מזיקים.
