פגע בול

חג ההודיה הוא היום היחיד בשנה בו לאמריקאים אין ברירה אלא לפגוש את כל בני משפחתם. זה יום שכולם מצפים לו ופוחדים ממנו בו־זמנית. בשנה שעברה חל החג שבועיים אחרי הבחירות הכי שנויות במחלוקת בהיסטוריה של ארה"ב, ומשפחות שלמות התפרקו בזמן שהן מפרקות תרנגול הודו. שנה אחרי, הדברים לא נרגעו - להפך. היום יישבו שוב מאות מיליוני אמריקאים סביב השולחן, והפעם לא רק שלא יוכלו לדבר על פוליטיקה, אלא גם הוויכוחים על ספורט עלולים להיות מסוכנים למדי.

הערבוב בין פוליטיקה וספורט בעידן דונלד טראמפ הושלם סופית בתחילת השבוע, כשנשיא ארה”ב החליט לרדת לקרב בוץ עם איש כדורסל, שלמעט צבע העור הוא כמעט מראה מדויקת שלו עצמו - איש מכירות מצוין שעושה מיליונים בזכות הדבקת שמו לכישרון של אחרים, והגיע השנה לפסגה כשהוא אוסף בדרך כמויות שנאה חסרות תקדים. התיאור הזה יושב בדיוק על טראמפ, וגם על האויב השבועי שלו, לבאר בול. איכשהו טראמפ הצליח לגרום אפילו לאבא האגו־מניאק של לונזו, ליאנג’לו ולאמלו, להיראות לכמה שניות כמו המבוגר האחראי. וזה באמת חתיכת הישג.

שיא הקריירה של לבאר בול היה במכללת וושינגטון סטייט, שם קרע רשתות עם ממוצע של בערך שתי נקודות למשחק. לפני 20 שנה פגש את טינה, הם התחתנו בלוס־אנג’לס והביאו לעולם שלושה בנים, שכל ייעודם הוא להגשים את חלומות האבא ולנסות לא להימחץ תחת האגו המנופח שלו.

את לונזו, הבכור, שלח לבאר ללייקרס עם הבטחה שיהיה טוב יותר ממג’יק ג’ונסון. לא בעתיד. עכשיו. זה לא שההייפ לגמרי לא מוצדק. לונזו ילד מוכשר עם הרבה יכולות. יש לו 8.9 נקודות, 7.1 אסיסטים ו־7.1 ריבאונדים בממוצע למשחק - מבוא לטריפל־דאבל בכל משחק (אתמול לפנות בוקר קלע 8 נקודות והוריד 13 ריבאונדים בניצחון הלייקרס 94:103 על שיקגו). אבל כמו לכל שחקן יש לו את הבעיות שלו. אחת מהן היא שהוא לא יודע לזרוק לסל. מג’יק? בשלב הזה הוא אפילו לא בן סימונס.

בול. בסך הכל ממתג את העסק. צילום: איי.פי

הבן הצעיר, לאמלו, כך אומרים, הוא המוכשר מהשלושה. בעונה שעברה קלע 92 נקודות במשחק של נבחרת התיכון, אבל בחודש שעבר התעמת אביו עם המאמן והודיע כי הוא מוציא אותו מבית הספר ומתכוון לאמן אותו לבד לפני הצטרפותו לקולג’.

ויש את הבן האמצעי, ליאנג’לו. תלמיד שנה ראשונה במכללת UCLA, שהגיע לשם בדיוק כשאחיו לונזו עשה את הקפיצה ל־NBA. עכשיו הוא יושב בבית לאחר שנעצר בסין על גניבת מוצרים מחנות של לואי ויטון. טראמפ ביקר בסין כשליאנג'לו ושני שחקנים נוספים נעצרו. הוא התערב והביא לשחרורם. בסך הכל מעשה שגרתי למדי שנשיאים אמריקאים, וגם סתם פקידים זוטרים של משרד החוץ, עושים כל הזמן. שלושת הצעירים הודו לו במסיבת עיתונאים, מה שלא הפריע לטראמפ לייבב בטוויטר כי הכרת התודה לא הייתה מספקת. זה הספיק כדי להקפיץ את הפיוז הקצרצר במוחו של אבא בול, וכשכתב ESPN ביקש ממנו תגובה הוא השיב: “מי? בשביל מה הוא בכלל היה בסין? אנשים מעמידים פנים כאילו שהוא עזר לי”.

"טיפש כפוי טובה"

טראמפ, נשיא ארה"ב להזכירכם, הקדיש עוד יום לשטות הזאת והביע חרטה על כך שעזר לשחרר את השלושה: “הייתי צריך להשאיר אותם שם, שיילכו לכלא”. המלחמה המשיכה כשקרא ללבאר "דון קינג לעניים" וכינה אותו "טיפש כפוי טובה". זו כמובן דוגמה אחת מני רבות לחיבה של טראמפ למלחמות עם ספורטאים שחורים. גם כי יש לו בעיה אמיתית עם אנשים שחורים, וגם כי הוא יודע שבסיס המצביעים שלו אוהב את זה. ההבדל כאן הוא שהיריב שבחר הפעם מושך ורושף אש באותה מידה.

מבחינת לבאר בול, הכל בסופו של דבר זה מיתוג לעסק המשגשג שלו. זה לא Basketball, זה LaVarBall. קל להשוות אותו לריצ’רד וויליאמס, אביהן של ונוס וסרינה, או לארל וודס, אביו של טייגר. ההבדל הוא שריצ’רד היה אדם רציני, וכשהוא אמר על סרינה, בגיל 14, שתהיה הטניסאית הגדולה בהיסטוריה - הוא ידע מה הוא אומר. הוא גם ידע לזוז הצידה כשהבין שהילדות יכולות להסתדר לבד. ארל וודס אף פעם לא הטיל צל על בנו טייגר. לבאר בול, לעומתם, סיבך עכשיו את עצמו ואת בנו עם נשיא ארה”ב, ובעיקר עם תומכיו האגרסיביים, שגם הם, בדיוק כמו טראמפ, לא משתגעים על ספורטאים שחורים שפותחים את הפה.

בראיון שהעניק ביום שני בערב ל־CNN המשיך לבאר לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב: בילבל את המראיין, קפץ מנושא לנושא, איחל לטראמפ חג הודיה שמח, והשיג לעצמו עוד רייטינג ומקום ראשון ברשימת הטרנדים בטוויטר.

גם מהבחינה הזו הוא לא שונה מטראמפ. עבור שניהם החיים זה משחק, הצגה, תוכנית ריאליטי וביזנס. בסופו של דבר, ההבדל הוא שאחד הוא סתם אבא של שחקני כדורסל והשני הוא נשיא ארה”ב.