שישי 19 ביולי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ימיני
    המוסף לשבת • 23.11.2017
    שקר השתיקה
    בן-דרור ימיני | צילום: בצלם

    הסיפור הזה, שהפך לפרשה, צריך להילמד בבתי ספר להונאות. ההתחלה הייתה בפרסום עוד עדות של שוברים שתיקה, מספר קטלוגי 9876. זה היה קטע וידיאו שהפיץ הארגון עצמו. עוד לפני שמתחילה העדות מופיע הכיתוב שלהלן: "עדות מצמררת של קצין צה"ל דין יששכרוב ששירת בחברון ולפי עדותו תקף פלסטיני (לא מחבל...) ללא סיבה וללא שהתבקש לעשות כך". זו פתיחה מוזרה, שאין קשר בינה לבין העדות עצמה. זה בעצם מה שיאפיין את כל מה שקרה בהמשך. אין צורך להפריך את טענת הפתיחה. העדות עצמה סותרת את הטענה. עם הזמן זה יילך ויחמיר.

     

    לאחר הכיתוב מופיע יששכרוב, שבהמשך הפך ליששכרוף, ומספר שביום שישי אחד, באירוע של זריקת אבנים, המ"פ שלו ביקש ממנו לאזוק פלסטיני. בכיתוב שהוסף על ידי הארגון צוין: "לא הפלסטיני שזרק אבנים". כלומר, סתם פלסטיני. לפי העדות עצמה, מדובר בזורק אבנים. שוב יש סתירה בין הגרסה הכתובה של שוברים שתיקה לבין העדות המילולית. אבל אלה סתירות שוליות לעומת המניפולציות שעוד יגיעו. והעדות נמשכת: "המ"פ הסתכל עליי, החיילים הסתכלו עליי... תפסתי לו בעורף, והתחלתי לתת לו ברכיות בפנים ובחזה עד שהוא היה מדמם ומעולף מול החיילים שלי ומול המפקד שלי... ואז גררנו אותו משם כשהוא היה מסוחרר ושמנו אותו במוצב".

     

    חבריו של יששכרוף ליחידה התייצבו מול המצלמה, גם המפקד, גם החיילים, והעידו שלא היה ולא נברא. התקשרתי אז ליששכרוף. הוא טען שיש מישהו שיכול לתמוך בדבריו, אבל אסור לזהות את הדובר. יששכרוף לא הזכיר את הקשר מ"פ מאנגליה, שצץ לפתע פתאום רק השבוע, וטען שיששכרוף הכניס ברכיות, אבל הוא לא אישר, ממש לא, שיששכרוף הותיר את הפלסטיני מעולף ומדמם. 

     

     

    החקירה החלה בעקבות דרישה של חבריו של יששכרוף ליחידה, באמצעות "מילואימניקים בחזית". כך שגם הטענה שהחקירה נפתחה בעקבות דרישה של שרת המשפטים, איילת שקד, היא עוד טענת סרק. במהלך החקירה הציג יששכרוף גרסה הרבה יותר מתונה מ"העדות המצמררת" שאיתה נפתחה הפרשה. הוא חזר בו מטענת ההתעללות וההתעלפות. כבר בשלב הזה התמוטט מגדל הקלפים של שוברים שתיקה.

     

    הארגון מנסה ליצור את הרושם שצה"ל הוא צבא קלגסים אכזרי. כך היה בשקר של יהודה שאול על הרעלת בארות. כך היה בשקרים של אבנר גבריהו על ירי במכונות ירייה לעבר שכונות אזרחיות כעניין של שגרה. כשבודקים את הפרטים, מתברר שמדובר או בהגזמות פראיות או בשקרים. יששכרוף, בסך הכל, המשיך במסורת. קודם כל הוא הפיץ עלילה. אחר כך, בשקט, הוא חזר בו. ובכל מקרה, היה רק פלסטיני אחד, חסן ג'ולאני, שהתאים לעדות של יששכרוף. מכיוון שספק אם היה בכלל אירוע, ומכיוון שיששכרוף עצמו חזר בו מטענת ההתעללות, ומכיוון שג'ולאני עצמו סיפר על נסיבות שונות לחלוטין, המסקנה המתבקשת הייתה שיששכרוף שיקר.

     

    מה שמעניין הוא, שזמן קצר לאחר הודעת הפרקליטות על סגירת התיק, משום שעדותו של יששכרוף נחשפה כשקרית, צצו להן לפתע שתי "ראיות" חדשות. האחת היא העדות באנגלית של הקשר, והשנייה – קטע וידיאו, שנמצא במחסני "בצלם", שמציג אירוע מסוים שבו יששכרוף מוביל עציר. אנשי שוברים שתיקה קפצו על קטע הווידיאו כמוצאי שלל רב. הנה, יש להם פלסטיני חדש, פייסל אל־נטשה, והוא האיש שעליו דיבר יששכרוף בעדות שלו. הם גם טענו שהפלסטיני הזה כלל לא נחקר, ושגם חבריו של יששכרוף ליחידה לא נקראו להעיד, והמסקנה שלהם הייתה שחקירת המשטרה הייתה פוליטית ולא רצינית. 

     

     

    הספין החדש של שוברים שתיקה זכה להצלחה. אוהד חמו מחברת החדשות אץ לראיין את אל־נטשה, ובסבר פנים חמור העלה טענות נגד הפרקליטות. איך זה שלא חקרתם אותו? זה לא היה הקטע המוצלח ביותר של חברת החדשות ושל אוהד חמו. משום שלא היה צורך בתגובת הפרקליטות כדי לדעת שמדובר בסיפור מופרך, שאין לו שום קשר לעלילה הראשונית של יששכרוף. הרי אל־נטשה סיפר שהיכו אותו עשרה חיילים. יששכרוף סיפר שהוא, ורק הוא, היכה את הפלסטיני. אז איך, לעזאזל, אפשר להציג את הגרסה שזה הפלסטיני הנכון?

     

    בחקירה עצמה טען יששכרוף שהוא לא יכול לזהות את הפלסטיני, משום שעבר זמן רב, ובכל מקרה, הוא לא הזכיר שום אירוע שקשור לאל־נטשה, לא ביקש מהחוקרים לאתר אותו, בדיוק כפי שהוא לא ביקש לחקור מישהו מחבריו ליחידה. אבל בספין מדהים, דקות לאחר פרסום ההודעה על סיום החקירה הוא כבר ידע בוודאות שמדובר בפלסטיני ב' ולא בפלסטיני א'. ולעזאזל העובדות. ולעזאזל הסתירה המוחלטת בין הגרסאות.  

     

    באירועים כאלה, כדאי להזכיר, יש אינספור מצלמות ומהרבה מאוד זוויות. הרי רואים את אל־נטשה באזיקים. כך שלא ברור איך דווקא את רגעי האלימות לא רואים. לא אלימות של עשרה חיילים ולא של חייל אחד בלבד. במסגרת סבך המניפולציות של שוברים שתיקה, הודיע אבנר גבריהו, המנכ"ל החדש של הארגון, שחבריו של יששכרוף ליחידה, "כלל לא היו באירוע המדובר". לא היו? שלושה מהם, אורי ברכיהו, ילמה בלאי ואדיר מזרחי דווקא נצפו בסרטון החדש. הם שמעו את הספין החדש של גבריהו ומיהרו להעיד: היינו שם ויששכרוף משקר גם בנוגע לאירוע השני.

     

    בחקירתו במשטרה, בין שתי האופציות – להפוך לאלאור אזריה מצד שמאל, או להיות מוכרז כשקרן, העדיף יששכרוף את האופציה השנייה. הוא גם בנה על זה שיוכל למכור סיפורים לתקשורת וב"עדויותיו" בחו"ל ולערפל את הפרטים, בתקווה שאף אחד לא יבדוק את אינספור הספינים והגרסאות. מי אמר שלשקר אין רגליים?

     

     

    בדעות הפוליטיות שלי אני קרוב יותר לפעילי שוברים שתיקה מאשר לציפי חוטובלי. צריך לסיים את השליטה על עם אחר. יש מה לעשות. צריך לעשות. הסיפוח הזוחל, בחסות הקיפאון, הוא אסון שמוביל אותנו לסיום החזון הציוני. יש גם מקום לביקורת נגד חריגות, ויש חריגות. העניין הוא שאנשי שוברים שתיקה ודומיהם לא מקדמים שלום ולא פיוס. הם התחילו טוב, אבל נשבו בקסמו של המימון והחיבוק מגורמים עוינים. השקרים שלהם מקדמים רק, ואך ורק, את הדמוניזציה של ישראל. הם מחזקים את הסרבנות הפלסטינית. הם מספקים דלק לקמפיין ששולל את זכותם של היהודים למדינה. אנטישמים מוצהרים ותומכי BDS חוגגים על ה"עדויות" שלהם. איך זה בדיוק מקדם שלום?

     

    מחנה השלום של פעם הצמיח גידול פרא. מה שעושה הימין הקיצוני־גזעני לערבים ולמוסלמים, עושים בכירי שוברים שתיקה ודומיהם לישראל וליהודים. הם לא יוצאים נגד חריגות. הם יוצרים את הרושם שחיילי צה"ל הם מפלצות. צריך להיאבק בגזענות כזו כשהיא מהימין הקיצוני. צריך להיאבק בה כשהיא מהשמאל הקיצוני.   

     

    זה היה אמור להיות ברור. אבל לאנשי שוברים שתיקה ולתומכיהם, זה לא ברור. 

     


    פרסום ראשון: 23.11.17 , 16:22