ז'בוטינסקי פינת דיזנגוף

חצר פנימית עלובת מראה בטבורה של אודסה. במרכז החצר חונה מכונית עזובה מאמצע המאה, ומדרגות לולייניות חלודות מובילות לדירה קטנה בעליית גג של בניין מתפורר. אני מטפס על גרם המדרגות, שבו עלה וירד מדי יום זאב ז'בוטינסקי, ראש בית"ר, שנולד וגדל כאן בשני העשורים האחרונים של המאה ה־19. בימים אלה נאבקים יהודי אודסה למנוע את הריסתו של הבניין לטובת בניית גורד שחקים.

בבית אחר בעיר הם כבר הצליחו: לפני ימים אחדים, לאחר מאמצים של ארבע שנים, הסכימו שלטונות העיר לקבוע שלט על ביתו של שאול טשרניחובסקי, שגם הוא חי בעיר בערך באותה תקופה. בבניין המשופץ פועל היום מוסד בשם "תושבי אודסה בעולם", המקבץ שמות של אלפי תושבי העיר הידועים שנפוצו ברחבי העולם, ומקומם של היהודים בו מכובד מאוד. בטקס קביעת השלט על הבית אמר פאבל וגלמן, סגן ראש עיריית אודסה: "התרגשנו מאוד לשמוע שדמותו של המשורר בן העיר הוטבעה על שטר כסף בישראל. היום אנחנו מתרגשים לא פחות לקבוע שלט על ביתו של המשורר היהודי הדגול, שאנחנו גאים בו מאוד". יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, אברהם דובדבני, הוסיף: "יש רק עוד בית אחד בעולם שבו מצוין היכן התגורר טשרניחובסקי – ברחוב אחד העם 90 בתל־אביב. יחד עם אנשי 'נתיב' הצלחנו, במאמצים לא מעטים, להביא לכך שגם בבית כאן הוא יונצח".

באודסה, העיר האוקראינית שעל חוף הים השחור, שעתיים וחצי טיסה מתל־אביב, גרים עדיין לא פחות מ־35,000 יהודים, אבל פעם חיו בה הרבה יותר, ובסוף המאה ה־19 ובעשורים הראשונים של המאה ה־20 היא הייתה מרכז יהודי וציוני גדול וחשוב. העיר הענקית בשטחה, עם יותר ממיליון תושבים, נוסדה ב־1794 והיא אחת היפות במזרח אירופה (השלישית בגודלה באוקראינה). הביקור בה מרגש במיוחד לישראלים וליהודים. כמעט בכל פינה במרכזה ניתן להבחין בשלט קטן בעברית וברוסית בחזית בית, המבשר שכאן התגורר אחד מאבות הציונות או משורר או סופר עברי ידוע.

מסעדה כשרה ופלאפל

רחוב הקניות והבילויים דריבסובסקיה | צילום: Eugene Romanenko/flickr

יהודים סוחרים החלו להגיע לאודסה בהמוניהם במחצית המאה ה־19, כאשר בעיר היה נמל חופשי משוחרר ממכס. יהודי העיר עברו פוגרומים רבים (בשנים 1821, 1859, 1871, 1882 ו־1905), אך למרות הכל, הקהילה גדלה וב־1897 הוערך מספר היהודים ב־165 אלף איש – 37% מאוכלוסיית העיר. זו הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר ברוסיה. באותם הימים התגבשה באודסה תנועת ההשכלה היהודית. יהודים רבים למדו בבתי ספר רוסיים ובאוניברסיטאות, ונוסד בה בית הספר היהודי המודרני אורט. הבניין עדיין עומד, ומומלץ לעבור ולראות אותו (רחוב באזארנאיה 12). בסוף המאה ה־19, עם עלייתה של תנועת חיבת ציון, נעשתה העיר לבסיס חשוב של התנועה הציונית. בעיר פעלו והתאספו אנשי ציבור ציונים, סופרים ומשוררים עבריים, בהם גם אחד העם, מייסד זרם הציונות הרוחנית.

כאן, בעיר שהחורף בה קר וזועף, נולדו לא מעט משיריו של ביאליק ואחרים, שכתבו בגעגועים על ארץ ישראל החמה והפורחת. בין היתר חיבר כאן ביאליק את "אל הציפור" וגם את "שתי בנות" ("צילי וגילי"), שאותו כתב על נכדותיו של הסופר שלום עליכם, שעימן היה מטייל בעיר לחוף הים. טשרניחובסקי כתב כאן את "הוי ארצי מולדתי" וגם את "שחקי, שחקי".

מומלץ מאוד לסייר בין בתיהם ההיסטוריים של ביאליק (רחוב מאלאיה ארנאוטסקאיה 9) וטשרניחובסקי (מרזלייבסקאיה 7), שלום עליכם (קנאפנאיה 28) ומנדלי מוכר ספרים (ספירידונובסקאיה 26), וגם של ז'בוטינסקי, שכתב כאן את "שתי גדות לירדן" (מרזלייבסקאיה 60), ההיסטוריון וחוקר הספרות יוסף קלוזנר (אוסיפוב 9), הסופר והעיתונאי יהושע חנא רבניצקי (מאלאיה ארנאוטסקאיה 9), הסופר פרץ סמולנסקין, יהודה פינסקר, מראשי חיבת ציון (רישלייבסקאיה 44/46), מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל־אביב (אוסיפוב 30), והסופר וההיסטוריון שמעון דובנוב (באזארנאיה 12). באודסה גרו גם גדולי היהודים הסובייטים, בהם המחזאי והסופר יצחק באבל, והכנרים פטר סטולרסקי, דוד אויסטרך, נתן מילשטיין וליאוניד קגן. במוזיאון לתולדות יהודי אודסה "מגדל שורשים", שנפתח לפני 15 שנים, ניתן לראות ולשמוע עוד על יהודיה הנכבדים.

במלחמת העולם השנייה נהרסה קהילת אודסה, כמו קהילות יהודיות רבות באירופה. מתוך יותר מ־200 אלף יהודים שחיו בה ערב המלחמה, כ־99,000 נרצחו על ידי הנאצים. בכל זאת, בליל שבת החשתי פעמיי לבית הכנסת הגדול בעיר ונדהמתי: מאות יהודים, חרדים, חובשי כיפות סרוגות וגם חילונים באו כדי להשתתף בתפילות בבית הכנסת היפה, שכדאי מאוד לבקר בו. בקומת המרתף יש מסעדה כשרה עם מיטב המאכלים היהודיים המסורתיים. בחזית בית הכנסת יש קיוסק כשר – וגם דוכן פלאפל, למתגעגעים.

הבית של ז'בוטינסקי. מתנהל מאבק נגד הריסתו | צילום: גד ליאור

המדרגות המפורסמות

הביקור באודסה, המכונה "פנינת הים השחור", חייב לכלול גם אתריה האחרים. כדאי להתחיל ברחוב דריבסובסקיה, מדרחוב הבילויים והקניות הראשי והאלגנטי. הרחוב נוצץ והומה כמעט בכל שעות היממה, ומשני צידיו מזדקרים אחדים מהבניינים הארכיטקטוניים היפים בעיר. בתי קפה ומסעדות יש בו לרוב, ומומלץ לאכול ב"סטייק האוס", שהמלצרים והמלצריות בו לבושים בחצאיות סקוטיות. חובה לערוך גם ביקור קצר בשדרות פרימורסקי, בין פסליהם של פושקין, הדוכס דה רישלייה והקיסרית יקטרינה הגדולה.

בית האופרה בעיר (LaneTchaikovsky 1) הוא מהיפים באירופה. החזית מעוצבת בסגנון הבארוק האיטלקי, עם כיפה נאה ועיטורי פסלים. בכל ערב כמעט מועלות אופרות מהמפורסמות, במחיר עממי למדי. מכאן חובה להגיע לאתר הנודע ביותר של אודסה בעת החדשה – מדרגות פוטיומקין, שבהן צולם הקטע המפורסם מסרטו של הבמאי סרגיי אייזנשטיין "אוניית הקרב פוטיומקין". אפשר לקנח בעוגה חמה ובגלידה בקפה דיזנגוף (כן, דיזנגוף שלנו, שנמנה עד היום עם מפורסמי העיר).

אודסה יושבת על רשת של מנהרות שנחפרו במאה ה־19 כמחצבות תת־קרקעיות. בימי מלחמת העולם השנייה הן שימשו מסתור לפרטיזנים. כדאי לערוך בהן סיור (רק בהרשמה מראש ועם מדריך, 380-503162108). נמל אודסה הוא הגדול ביותר באוקראינה והחשוב ביותר בים השחור. כדאי לטייל גם בו, ואף לצאת לשיט ולקנח בארוחת דגים טריים.

גד ליאור

אחד המקומות הססגוניים בעיר הוא שוק פריבוז הענק, שקיים כבר 190 שנה. ניתן למצוא בו תכשיטים עתיקים, בגדים יד ראשונה ושנייה, תקליטים ישנים, שטרות כסף מלפני 100 שנים, כמו גם פריטי ריהוט בני 200 שנה. ברובע ארקדיה החדש, כ־20 דקות ממרכז העיר, נפתחו רק בשנה האחרונה 50 מסעדות, בתי קפה, פאבים, דיסקוטקים וחנויות בגדים יוקרתיות. שווה בילוי לילי. ולבסוף: מי שמעוניין לנפוש מעט בימי הקיץ, יש באודסה חופים יפים. היפה והפופולרי מכולם הוא לנזרון, ובו גם דולפינריום ששווה לבקר בו.

מודיעין שלום

אייר אוקראינה מקיימת טיסות סדירות ארבע פעמים בשבוע לאודסה מנתב"ג (200־300 ד'), ויש גם טיסות לואו־קוסט. העיר מרוחקת כשעתיים וחצי נסיעה מאומן וכחמש שעות מקייב, שאליה יש טיסות יומיות. כדאי לבקר בה בין אפריל לנובמבר. הלינה והאוכל זולים יחסית (30־50 יורו ללילה במלון סביר, כ־8־13 דולר לארוחה טובה).

הכותב היה אורח ההסתדרות הציונית העולמית