שבת 17 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    פריים מהטלוויזיה
    חדשות • 26.11.2017
    מלכודת תיירים
    "שאטו עין כרם", ערוץ 14, 22:00
    עינב שיף

    אחרי "המלון של פיני" שהושקה לפני כשבועיים, גם "שאטו עין כרם" היא סיטקום שמתרחש בין כתליו של אתר נופש. נדמה כי לצד הפוטנציאל הקומי המובנה של מקום שנועד לשרת מגוון רחב של אוכלוסייה, הבחירה במלון משקפת גם את הסד הכלכלי שבו היצירה הישראלית פועלת. במילים אחרות: קומדיה על מלון היא לא רק סך הבדיחות שאפשר לספר, אלא גם כמות הכסף שניתן לחסוך על לוקיישנים.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    ואם ישנה הזדמנות לעשות יותר עם פחות, סמכו על ערוץ עשר שיקפוץ עליה. הפעם הוא הפקיד את המפתחות בידיהם של שני יוצרים מיומנים בבידור להמונים: גיא עמיר וחנן סביון, שמאחוריהם הלהיט המכונן "עספור" ובימים אלה הם שוברים קופות גם בקולנוע עם "מכתוב". בין לבין השניים התנסו בדרמת הפשע "פצועים בראש", שסבלה דווקא מאותה רצינות תהומית שהצמד הצטיין בלבוז לה.

     

    ב"שאטו עין כרם" סביון ועמיר דבקים ביסודות. הם מגלמים את אלדד ופיפו (בהתאמה), אחים שבבעלותם מלון בוטיק. הראשון הוא המנהל שמתאמץ לשוות לעסק שלו חזות רצינית וסטנדרטים גבוהים. האחרון רק רוצה לפלרטט עם לקוחות מצודדות. בתווך ישנה החדרנית הקלולסית רויטל (בר גול), ספקית המזון שירה (מורן רוזנבלט) וכמובן שורת אורחים לרגע שרואים כל פגע. אלא שבדומה לפער בין היומרנות של המלון למציאות, כך גם המרחק בין רשימת ההבטחות של הסדרה למימושן.

     

    ראשית, סביון ועמיר שבים ומדגימים את הבעיה של יוצרים המתעקשים לככב בפרויקטים שלהם אף שכישורי המשחק שבאמתחתם נופלים משמעותית מיכולות הכתיבה. וכשמדובר בקומדיה הצרה מתעצמת, כי מה שלא ינחת בתזמון הנכון כבר לא יגיע לעולם.

     

    אולם הכשל המפתיע יותר בפרק הראשון הוא דווקא ההומור המשמים שלו. עמיר וסביון טיפחו לעצמם שם של מי שפיצחו את כספת הניאו־בורקס. בין אם מאוהבים בנוסחה הזו או סולדים ממנה, קשה להתכחש לתנופה ולרעננות שלה.

     

    בפרק הבכורה של "שאטו עין כרם" אין זכר לכל זה. להפך: הקטע שבו פיפו משתמש בביטלס כדי להרשים תיירת עם סיפור מומצא על חיסול מחבלים נראה כמו שאריות של קרמבו מ"מבצע סבתא". גם מפגני השלומיאליות של רויטל הם המוצא הקל וחסר הברק. ואילו סצנות שלמות נמתחות ונמרחות עד שכל מיצי הצחוק אוזלים והן נותרות יבשות כמו אילת מחוץ לעונה.

     

    ובעיקר, "שאטו עין כרם" מוכיחה שגם קבלני הצלחות כמו סביון ועמיר זקוקים לבקרה ולהכוונה, כנראה ברמה הדוקה יותר מזו שהעניקה עריכת התסריט של אסף צפור. מצד שני, עסקינן בטלוויזיה ישראלית ובערוץ עשר: גם סדרה בינונית עדיפה על עוד מבזק חדשות או תוכנית אקטואליה.

     

    בקטנה: רבים וגדולים מהראפר טונה מכרו שיר לפרסומת. למוזיקאים ישראלים יש גם נסיבות מקלות, לאור הקושי להתפרנס מיצירה בלבד. גם אלו שמפריע להם שיתוף הפעולה עם בנק מזרחי־טפחות צריכים לשאול את עצמם, במה זה שונה מלעבוד עם ענקית מזון ריכוזית או חברת תקשורת עושקת. לכן נדמה כי מקור המו־ עקה הוא המכלול: אמן שמתיימר למחאה, זוכה בעקבותיה לפופולריות ואץ לממש רווחים עם תאגיד הון. והכי גרוע: הפרסומת פשוט לא טובה.

     


    פרסום ראשון: 26.11.17 , 22:49