מתגייסות באמונה

אחוז ההתגייסות של בנות דתיות לצבא אמנם עולה משנה לשנה, אבל עדיין מדובר בנושא שמעורר התנגדות בציונות הדתית. רבנים בכירים כמו הרב שלמה אבינר פוסקים נגד גיוס בנות לצה"ל. גם סרטון אנימציה מושקע של ארגון "חותם", המדגים כיצד הצבא מקשה על בנות דתיות לשמור על הערכים החשובים להן — הפך ללהיט ויראלי ברשת.

אני זוכרת את עצמי, בכיתה י"ב, מחכה לראיון למכינה קדם־צבאית. נורא רציתי ללכת למכינה, וערב לפני הראיון זה היה הדבר היחיד שחשבתי עליו. עד שבאותו הערב נכנס אלינו מחבל הביתה, מסלול חיי השתנה ובחרתי בשירות לאומי. מול הצומת הזה עומדות בכל שנה אלפי בנות דתיות, ובתהליך עקבי יותר ויותר מחליטות להתגייס לצבא. גם רעיון המכינות הקדם־צבאיות לבנות דתיות מתחיל לצבור תאוצה וכיום יש שתי מכינות כאלה. על רקע הסערה סביב נושא גיוס הבנות אני נוסעת לבדוק מה מתרחש באחת מהן — מכינת "לפידות אמונה".

את הרב ניר יהודה מעפרה, 46, ראש המכינה, אני פוגשת כבר בירושלים. ביחד אנחנו נוסעים למכינה שנמצאת בחוות "שדה בר", סמוך לנוקדים. אני תוהה לעצמי מה גורם לרב באולפנה מוכרת לקום יום אחד ולהקים מכינה לבנות דתיות? בייחוד כשרבנים מאוד גדולים במגזר הדתי מתנגדים לתופעה.

"הסיפור התחיל כששימשתי כמחנך באולפנה תורנית גדולה", הוא מסביר. "הייתה שם בחורה, אפילו בת של רב חשוב, שהלכה למכינה מעורבת, מה שכמובן לא מתאים לכל אחת ולכל בת דתייה. חצי שנה אחר כך התקיימה באולפנה שבת בוגרות. היא קפצה אליי לביקור ואז שאלתי אותה איך היא בעבודת ה'? התגובה שלה הייתה בכי גדול. אז עוד לא הכרתי את עולם המכינות, אבל הבנתי שיש פה צורך חשוב, וביחד עם עוד חברים התחלנו לגלגל את הרעיון להקים מכינה קדם־צבאית". אגב, את הבנות שלו, אומר הרב יהודה, הוא היה שולח לצבא, אבל הן בחרו בשירות לאומי והוא כמובן כיבד את זכותן להחליט בעצמן.

בדרך עומדים בצידי הכביש ילדים מהכפרים הערביים הסמוכים ומנופפים בידיהם. אנחנו עוקפים אותם, והלב שלי מאיץ גם הוא. איך ההורים של בנות המכינה הגיבו, אני שואלת את הרב יהודה. גם לרעיון עצמו של לימודים במכינה קדם־צבאית וגם לכך שהמכינה ממוקמת באזור לא פשוט מבחינה ביטחונית. "יש נוהלי בטיחות, והרבה מההורים פוחדים בהתחלה", הוא מודה, "אבל לאט־לאט ההורים מגיעים לפה בעצמם לגיחות, וכל שנה יש כמה אמהות שקמות ואומרות שהן גם רוצות ללמוד פה", מוסיף הרב בחיוך.

בכניסה למכינה מקבלים את פניי קולות צחוק של שלושים בנות שיושבות לארוחת צהריים. הן מודות שלא בישלו אותה, אבל ממליצות לי להישאר לארוחת הערב מעשה ידיהן. רנטל מילוא, ראש בית המדרש, מגיעה בדיוק כדי לפגוש את הבנות ולראות מה שלומן. היא ילדה לפני חמישה ימים וכבר מתגעגעת, והבנות בהחלט מתרגשות. התחושה המשפחתית והנוף של מדבר יהודה מסביב גורמים לי לבקש בצחוק מהרב שירשום אותי. למכינה אין מתחם מוגדר. מדובר בכמה קראוונים שמפוזרים בחווה, יש שקט ומשהו מאוד רגוע באוויר, חמורים מסתובבים חופשי. רוב יום הלימודים מתנהל בתוך בית מדרש עמוס בספרים, ויש מגוון שיעורי קודש וגם לימודי ציונות וחברה. וכמובן ישנם גם ניווטים ושעות מד"ס.

"אולי בצבא תקבלי משמעת"

דנה, עדי, שחר ואנאל הן תלמידות מחזור ג' של המכינה ונמצאות לקראת גיוס. "אני הבת השלישית במשפחה", מספרת דנה. "למרות ששתי האחיות מעליי הלכו לשירות לאומי, המשפחה כולה מאחוריי. למדתי באולפנת 'נוגה' בבית־שמש, ובית הספר דחף אותי ללמוד במכינה ולהתגייס".

שחר: "אצלנו הייתה הרבה מהומה סביב הנושא כי האולפנה לא מעודדת גיוס, אבל אחוז גבוה אצלנו מתגייסות. אבל הם היו בגישה שאם להתגייס אז לעשות משהו לפני כן".

עדי: "גם אצלנו האולפנה לא בדיוק מעודדת גיוס. במשפחה אנחנו שמונה אחים וחמש בנות שעשו שירות לאומי. זה לא שההורים שלי עודדו אותי להתגייס, אבל כן אמרו לי לעשות מה שטוב לי — לפני שאני חיילת אני הבת שלהם. הם היו בגישה של איפה אני אתרום יותר. לאבא שלי היה קצת יותר קשה לבלוע את זה".

שחר: "אימא שלי עשתה צבא, ולכן מאז שאני קטנה היה די ברור שאתגייס. את הרעיון של המכינה לקח להם זמן להבין אבל הם קיבלו אותו".

אני נזכרת בגעגוע באימא שלי, שאף היא שירתה בצבא, וכשהתלבטתי בעצמי היא אמרה ספק־בצחוק ספק־ברצינות: "תתגייסי לצבא, אולי שם תקבלי קצת משמעת". זה גם לא מפתיע אותי לשמוע שדווקא האבות יותר מתנגדים. גם אצלי זה היה כך וגם אצל אנאל. כשהיא מתחילה לדבר, אי אפשר שלא לשים לב למבטא הצרפתי העדין שלה. היא עלתה מצרפת ומתגוררת כעת ברעננה עם הוריה. "במשפחה בצרפת", היא אומרת, "תמיד חושבים שכל מי שמתגייס הולך לקרבי. גם עבור אבא שלי צבא זה קרבי. ההורים שלי פחדו שאני אצא למלחמה עד שהסברתי להם שאני אשרת מול מחשב", היא צוחקת. "לעומת זאת, את רעיון המכינה הם ממש הבינו ותמכו בו".

נושא השירות הקרבי של בנות בצבא, לאו דווקא של בנות דתיות, נמצא עכשיו בכותרות, בעקבות הפרסום ב"ידיעות אחרונות" לפיו לוחמות שריון יוצבו בקו מבצעי. ח"כ בצלאל סמוטריץ' תקף את ההחלטה ואמר בציניות: "האישה שבטנק תנצח, צה"ל לא בטוח". השירות הקרבי הוא נושא שעולה גם במכינה. ראשי המכינה אומרים במפורש שהם לא מעודדים בנות לתפקידים קרביים, הן מהסיבות הפיזיות והן מהסיבה שבקרבי נושא השמירה על אורח חיים דתי כמעט בלתי אפשרי. "אך אם בת תבחר ללכת לתפקיד קרבי, לא נמנע זאת ממנה וניתן לה את כל הכלים האפשריים", הם מדגישים.

יש באמת הבדל בין שירות קרבי לתפקידים אחרים? - אני שואלת את הבנות. "בטח", הן מסכימות. "אנחנו לא רוצות ללכת לקרבי. בשירות קרבי זה כמעט בלתי אפשרי לשמור על אורח חיים דתי. גם מי שמאוד חזקה בדיעותיה יכולה להתחספס, ואנחנו מעדיפות ללכת עם מה שחשוב לנו". בכלל, כל הבנות שדיברתי איתן מסכימות שאם כבר להתגייס אז חשוב לעשות הכנה לפני הגיוס. "ככה נצא עם הבסיס הכי טוב ויש פחות סיכוי שהשירות יערער אותנו".

40 אחוז קצינות

ניצנית ריקלין ממעלה מכמש, 50, נשואה ואם לשלושה בנים, מנהלת את המכינה יחד עם הרב יהודה ניר. מה גרם לה להקים את הפרויקט? "המכינה הזאת נוסדה מתוך תחושת אחריות של זיהוי צרכים", היא מסבירה. "הגישה הייתה שאם את כבר מתגייסת, תבואי מוכנה".

"אנחנו לא מכינה קדם־צבאית קלאסית, יש פה אווירה של חצי מדרשה", מוסיף הרב יהודה. "עם זאת, 40 אחוז מבנות המכינה הופכות לקצינות, ולא כי אנחנו דוחפים לקצונה. מעולם לא היה פה שיעור שדוחף לקצונה".

איך אתם מגיבים לפסיקות של רבנים כמו הרב אבינר נגד גיוס בנות לצה"ל? איך זה משפיע על הבנות במכינה?

"הפסיקות של רבנים גדולים בהחלט מערערות, ואנחנו מקיימים עליהן דיונים ומעלים עוד ועוד התמודדויות", הוא מודה. "לעומת זאת, הסרטון של 'חותם' נגד גיוס בנות שרץ ברשת משיג בדיוק את התוצאה ההפוכה. הוא דווקא חיזק את הבנות בדעתן להתגייס ולשרת שירות דתי צבאי מלא".

"התפקיד שלנו הוא לדאוג שכל צעירה דתייה תמצה את הפוטנציאל שלה, בין אם זה בשירות הלאומי או הצבאי", אומרת ליאורה מינקה, יו"ר תנועת "אמונה" (שירות באמונה). "אי אפשר להתעלם מהעלייה המשמעותית במספר המתגייסות, ולאור זאת אנחנו צריכים לספק להן את כל הכלים כדי שיעצימו את עצמן. השאיפה היא שירות ראוי של שנתיים, שמי שמתגייסת תוכל לעשות זאת באורח חיים דתי, ומובן שאם יש תקלות אז שתהיה תשומת לב לכך".•