אחותי ואני

אפשר לכבות את המסך, אבל לא את כאב הפרידה.

"אני לא יודע אם נפרדנו עדיין. אתה יודע, הייתי משוגע על הקול שלה, ובגלל שרונית היא אדם שהוקלט, אני ממש יכול לשמוע אותה. הקול הוא חמקמק ומתעתע. הוא עוטף אותך ואתה מרגיש פתאום שהמציאות מתמלאת בו. הקול הולך ישר ללב. חוצב את הלב. אתה יכול לעצום עיניים ופשוט לשמוע אותה".ואתה עושה את זה?

"לא, אני לא רוצה. זה מקום שמעת אותי. יש לי ארכיון וידיאו עצום, ועכשיו, לקראת התערוכה עליה, חיפשתי קטע להקרין בפני האנשים שיבואו למוזיאון. ואז נתקלתי בווידיאו שלנו מדברים מלפני חמש שנים. אז הרשיתי לעצמי להסתכל. לא זכרתי אותו בכלל".

על מה אתם מדברים בשיחה הזאת?

"זה היה קצת לפני הצילומים של 'גט' ורונית דיברה על זה שהיא לא יודעת אם להתראיין או לא. היא אמרה: 'אני אישה בת 48. ילדתי לפני שנה וחצי. יש לי מה להגיד, אבל אני לא יכולה כרגע'. היה לי קשה להפסיק לשמוע את הקול שלה. זה היה נורא חי. פתאום אתה אומר: יכול להיות? לא יכול להיות".

הראיון המלא - ביום שישי ב"7 ימים" ובאפליקציית ידיעות אחרונות