לא בטוח שח”כ אמיר אוחנה, יו”ר הוועדה המיוחדת לקידום חוק הלאום, היה מצליח להתקבל כחבר ליישוב קהילתי אלמלא היה איש ציבור וחבר כנסת. אם אוחנה, שהוא הומוסקסואל מוצהר וממוצא מזרחי, היה נניח תושב העיר שדרות המנסה להתקבל לאחד היישובים הקהילתיים באזור, יש סיכוי סביר שהיה נדחה על ידי ועדת הקבלה של אותו יישוב. התרחיש הזה אינו ניחוש פרוע. אוחנה יכול לברר את הסוגיה עם אופיר כלפה, אקדמאי ופעיל קהילתי משדרות שניסה להתקבל לקיבוץ גבים.
כלפה, רעייתו וילדיו נדחו על ידי ועדת הקבלה ללא הסבר, על סמך סעיף "אי התאמה לחיי הקהילה". והם אינם היחידים שנדחו. בחינת פעילותן של ועדות קבלה ביישובים קהילתיים לאורך שנים מעלה כי סעיף "חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי־תרבותי של היישוב הקהילתי", המעוגן ב"חוק ועדות הקבלה" (תיקון לפקודת האגודות השיתופיות), משמש שוב ושוב את “שומרי הסף” של יישובים אלה כדי לדחות כל מי שנחשב לחריג ושונה בעיניהם - אמהות חד־הוריות, אנשים עם מוגבלויות, ערבים, מזרחים, משפחות מעוטות אמצעים, ועוד.
האפליה המותרת הזו עומדת להשתדרג. בימים אלה מקדמים ח”כ אוחנה וחלק גדול מחבריו לקואליציה את הצעת חוק היסוד: ישראל – מדינת הלאום היהודי, שמטרתה להכפיף את האופי הדמוקרטי של המדינה לאופיה היהודי, ושאם תתקבל תכרסם במה שנותר מהמשטר הדמוקרטי כאן. בהצעה כלול, בין השאר, סעיף קצר שכותרתו "שימור מורשת" ובו כתוב: "המדינה רשאית לאפשר לקהילה, לרבות בני דת אחת או בני לאום אחד, לקיים התיישבות קהילתית נפרדת". במילים פשוטות, סעיף זה מעגן בחוק יסוד נורמה של אפליה במגורים ומכשיר את סמכותה של המדינה להקצות קרקע להקמת יישובים נפרדים על בסיס לאום ודת.
הסעיף זה מכוון בעיקר לאוכלוסייה הערבית ומטרתו לאפשר הקמת יישובים ליהודים בלבד. הוא מכונה גם "עוטף קעדאן", כיוון שנועד לעקוף את פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין משפחת קעדאן – פסק דין שפסל את החלטת ועדת הקבלה של היישוב קציר לדחות את הצטרפותה של המשפחה ליישוב בשל היותה ערבית – ולכפור בקביעתו כי "מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לא מתבקש כלל כי תנהג באפליה בין אזרחיה". נציג משרד המשפטים וצוות הייעוץ המשפטי של הכנסת הביעו התנגדות נחרצת לסעיף זה והסבירו השבוע לחברי הוועדה כי הוא מנוגד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולחובתה של המדינה לנהוג בשוויון כלפי אזרחיה.
לעומת חוק הלאום נראה חוק ועדות הקבלה ליברלי. בעוד שחוק ועדות הקבלה הבעייתי מאפשר הליכי קבלה באמצעות ועדה רק ביישובים בנגב ובגליל המונים עד 400 בתי משפחה, בהצעת החוק החדשה אין הגבלה על גודל היישוב ומיקומו. לפי הסעיף הזה אין צורך בוועדות קבלה על מנת להפלות, כי הוא מתיר למדינה להקצות קרקע למשל ליישובים המיועדים ליהודים בלבד, או כפי שכותב עו”ד גיל גן־מור מהאגודה לזכויות האזרח, גם לדוגמה ליישוב של קהילה דתית אשכנזית המדירה מזרחים.
לא ברור מדוע מכונה סעיף זה בהצעת החוק "סעיף מורשת", ולאיזו מורשת הכוונה. המורשת היחידה שהוא משמר היא מורשת גזענית, ותיקה ואפלה בתולדות האנושות - מורשת של הפרדה ואפליה על בסיס דת ולאום, מורשת היסטורית שקורבנותיה, ביניהם יהודים, היו מיעוטים. מה שמאפיין את הממשלה שתומכת בהצעת החוק הוא שהיא אינה חשה שום בושה ואינה סובלת משום התלבטויות מוסרית. היא מצהירה בפומבי כי היא פועלת במרץ לעיגון מדיניות גזענית כמרכיב מרכזי בחוקתה של מדינת ישראל. √
