עד לפני שלוש שנים עוד אפשר היה לפעול לסילוקו של בשאר אסד מהשלטון, עם סיכוי גדול שפעולה כזו הייתה מקצרת, ואולי אפילו מסיימת, את המלחמה בסוריה, מצילה חיי רבבות אדם ומצמצמת את משבר הפליטים המציפים את העולם המערבי. יוזמה כזו בעת ההיא הייתה בוודאות גבוהה מונעת את המציאות המתגבשת בסוריה בימים אלה בהשפעת איראן. ישראל החליטה שלא לעשות דבר, ולהתבונן מרחוק אחר הזוועות שבוצעו בסוריה. לטעמי הייתה זו טעות.

נכון לסוף 2017 חלון ההזדמנות להתערבות בסוריה ולסילוקו של אסד נסגר, לפחות לפי שעה. כעת עלינו למקד את עיקר המאמצים בעשיה דיפלומטית מול נשיאי ארה"ב ורוסיה, ובאמצעותם להבהיר את הקווים האדומים של ישראל ולדרוש להרחיק את האיראנים וחיזבאללה מזרחית לכביש סווידא־דמשק ומחוץ לרמת הגולן. כעת, נדרשת ממקבלי ההחלטות וממתווי המדיניות חשיבה יצירתית ויוזמה – אחרת, כפי שקורה כרגע, גורמים אחרים יעצבו הן את המציאות האזורית והן את המציאות הביטחונית והמדינית בגבולנו הצפוני. אם לא ניזום, זה מה שיקרה. אפשרות אחת, למשל, היא יוזמה ישראלית להכרה בינלאומית בריבונותה ברמת הגולן כתנאי לכל התקדמות במסלול הפלסטיני.

יש גורמים שחושבים שאי־עשייה וחוסר יוזמה הם תוכנית פעולה. אני מתנגד לגישה הזו. ב־1995, כשהייתי אלוף פיקוד הצפון, בעיצומה של הלחימה בחיזבאללה ולאחר שלא אושרו תוכניותיי להשגת ניצחון על חיזבאללה, הגעתי למסקנה שיש להכין תוכנית מבצעית ומדינית ליציאה מלבנון. הרמטכ"ל דאז, אמנון ליפקין־שחק ז"ל, איפשר לי להציג את עמדתי ותוכניתי לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. המטה הכללי כולו התנגד, כשהוא נשען על הערכת אגף המודיעין ואגף התכנון שגרסה כי המשך השהייה באזור הביטחון בדרום לבנון היא הרע במיעוטו וכי לא נכון לצאת מאזור הביטחון ללא הסכם עם נשיא סוריה חאפז אסד. אני סברתי אחרת. חשבתי שנכון יותר להגן על ישראל מהגבול הבינלאומי, והערכתי שלא ניתן יהיה להשיג הסכם עם אסד. דעתי לא התקבלה. על אי־העשייה שילמנו בעוד חמש שנים של מלחמה קשה ואבדות בנפש, עד שראש הממשלה דאז אהוד ברק אימץ את המלצתי והוציא את צה"ל מלבנון.

חזית הצפון המתגבשת לנגד עינינו בימים אלה מייצרת אתגר ביטחוני מורכב לישראל. אמנם חיזבאללה נחלש מאוד במלחמה הסורית, אלפים מלוחמיו נהרגו בקרבות ואלפים רבים נפצעו ויצאו ממעגל הלחימה, אבל כשתסתיים המלחמה בסוריה יחזור חיזבאללה הביתה ללבנון כשחייליו ומפקדיו למודי ניסיון קרב ומאומנים, יתאושש ויחזור לאיים על ישראל עם מאגר של עשרות אלפי טילים שמיועדים לפגוע באזרחיה. האם ישראל תבחר גם הפעם באי־עשייה ותאפשר לחיזבאללה להתאושש ולבחור את הזמן המתאים מבחינתו למלחמה הבאה? האם נאפשר לאיראן ולאסד לעצב את המציאות הביטחונית בגבול הצפון?

דבר אחד ברור כבר כעת, במוקדם או במאוחר נצטרך להסיר מעל אזרחי ישראל את האיום של חיזבאללה. אין מנוס מלהתכונן ביסודיות להכרעת חיזבאללה במתקפה קצרה של מספר ימים. אני יודע שזה אפשרי ושצה"ל מסוגל לעשות זאת. ההתכוננות, המוכנות והנכונות להשתמש בכוח הם גם ההרתעה היעילה ביותר, ולכן גם הכלי היעיל ביותר לצמצום הסיכוי למלחמה. השאלה שנשאלת היא האם הממשלה הנוכחית מסוגלת לפעול ביוזמה ובאומץ הנדרשים? עד כה הוכח כי אופן הפעולה שלה הוא לעשות הרבה רעש ומעט מעשים. √