נשארתי רעבה רגשית

בגיל צעיר הכרתי בצורך של הגוף שלי. כבר כילדה, כשכולם היו יוצאים מהבית, הייתי חוקרת את עצמי. עושה מה שנעים לי. כשגדלתי, ההכרה הזאת התנגשה במציאות. בשנות נעוריי לא הייתי פופולרית. התנשקתי עם בנים בעיקר במפגשי אמת או חובה. הייתי רואה חברות מתמזמזות והייתי רחוקה משם. שקועה בעולמי. את הבתולים איבדתי בצבא עם מישהו סתמי בעיקר כדי לסמן וי. הייתה שם איזו הבטחה כי הוא היה רודף שמלות והנה, הוא מעוניין בי ומתחיל איתי במופגן, אז שכבתי איתו. אני חושבת ששם הבנתי שאפשר לקיים מיניות במישור נפרד מאינטימיות. ולטווח הארוך זו הייתה תגלית די מצערת כי היא סימנה עוד הרבה מפגשים מהסוג הזה. בדרך כלל הם נגמרו באכזבה או בהבנה שיש פער בין הרצון שלי להיות באינטימיות עם גבר לבין מה שבאמת קרה: אקט מיני כושל עם מעט התלהבות מצידי. ועשיתי את זה. חבר אמר לי פעם שהרבה נשים צעירות לא יוותרו ואפילו יחפשו חוויה מינית כזאת למרות הידיעה שלא תהיה שם אינטימיות. ילכו למיטה עם גבר שהן לא באמת רוצות ולוּ כדי להרגיש ויטאליוּת. מתוך תקווה שהפעם תהיה תקשורת אחרת. המין עצמו היה בסדר. קרה שגמרתי, אבל זה היה חיצוני ומנותק מבשלות ומרגש. במשך שנים הייתי שטח סגור. לא ידעתי להיות פתוחה ונוכחת וחשופה ורגשית ומתקשרת ומכילה את הצד השני. כל הדברים שצריך שיהיו כשנמצאים באינטימיות.

רציתי להתחתן ולא מצאתי בן זוג ובסופו של דבר החלטתי לממש את האימהות לבד. מכאן ואילך אני מחלקת את המיניות שלי ללפני ואחרי האימהות. אני זוכרת איך בהיריון הגוף נפתח ונפער. והמון תחושות שהולכות למקום הארוטי בזמן ההנקה. לא היו בי רגשות אשמה על התחושות האלה אבל אסור לדבר על זה כי ישר יגידו, "מי הסוטה הזאת". אולי דווקא משום שלא היה אבא בתמונה הרשיתי לעצמי לחוות את התחושות האלה שהן נורמליות, כי לא הרגשתי שאני לוקחת למישהו את החיבור המיני שלו.

שנתיים אחרי הלידה פגשתי מישהו שהיה לי איתו קשר מיני שאני מסמנת כקו פרשת מים. נפתחתי. פתאום גמרתי בקלות מחדירה ועד עכשיו זהו סוג האורגזמה החביב עליי כי הוא עמוק יותר. מהדהד. אני מרגישה את כל קירות הרחם רוטטים ומתכווצים וזה מספק במובן הכמעט רוחני. אני מרגישה שכולי גומרת ולא רק השפיץ הקטן שבקצה. אחר כך הבנתי שאני רוצה למצוא אהבה והבנתי גם שחלק מהמסע שלי הוא להיפתח רגשית באמת ולאהוב גבר בצורה מלאה. מבחינה מינית כבר נפתחתי, אבל ידעתי שאין שיעור למה שאוכל לעשות כשיהיה רגש בתמונה. הרעיון הזה ודאי נשתל בי מספרים וסרטים שהשפיעו עליי מאוד, אבל אני חושבת שבמקרה שלי הוא בא גם מתוך מה שלא היה לי. ידעתי שאני סגורה. שולפת קוצים. שאני לא ממצה את הרוך שיש בי. הייתי מתהפכת על משכבי מלאת תשוקות ואז פוגשת גבר ומצליחה להוציא מעצמי קול דממה דקה. הייתי שוכבת עם גברים מזדמנים שהכרתי דרך האינטרנט והייתי אסירת תודה על מה שנתנו, אבל את מה שרציתי לא היה לי סיכוי לפתוח ככה ובסופו של דבר נשארתי רעבה רגשית.

הבנתי שהיעדר הרוך בולם אותי. שהייתי אישה קוצנית וצינית ואולי זה מה שהרחיק מעליי אנשים. הצד הרך חיכה לצאת.

לפני כשנה פגשתי גבר שחשבתי שאוכל לבנות איתו קשר נעים וטוב. הרגשתי שאני רוצה לחבק התנסויות. שהלב שלי פתוח. שאני פחות בורחת ויותר מרגישה ורואה. אולי זה קשור בפחד. כשאת צעירה ומתוקה עם מותניים צרים את מתה מפחד מאנשים וכשאת מתבגרת את יותר נגישה ויותר ניגשת. היה בינינו קשר נעים ואוהב, אבל היה פער גדול בחשק המיני. רציתי יותר וזה תיסכל אותי ונפרדנו. זמן קצר אחר כך פגשתי גבר צעיר ממני. הקשר איתו הוא החזק והפתוח מכל קשר אחר שהיה לי. הוא אינטליגנטי ומעניין ועוצמתי וטוב לי איתו. אני מרגישה חשופה בפניו עד מתחת לעור. הוא לא נבהל משום דבר שהוא רואה בי. והוא מראה לי אותו. גם המין עמוק יותר כי אנחנו מדברים יותר. לא נבהלים ממה שעובר בראש. אז יש קצת פריצת גבולות ולפעמים בודקים עם האצבע אם המים חמים או קרים בטריטוריות חדשות. זה לא שאנחנו עושים לונה פארק מיני כמו שזה פתוח וחשוף ומרשה לעצמו. הוא מרשה לעצמו לבדוק עליי דברים ואני מרשה לו כי אני יודעת שהוא חוקר גם אותי בתוך זה, ולהפך. שזה לא שימוש. זה שיתוף. הוא מאוד אוהב את הצד הרך שלי ואני יכולה לאפשר לעצמי להיות איתו גם רכה וגם סוערת. במובן מסוים אולי רק התחלתי את המסע. אני מאמינה שמי שחוקרת ומחפשת תמצא מקומות חדשים גם אחרי גיל 60.

***

בכל שבוע אכתוב כאן קול של אישה אחרת. סיפור קצר שיבטא מגוון רחב ככל האפשר של נשים. אתן מוזמנות לכתוב לי ואכתוב אתכן. erot.woman@gmail.com

erot.woman@gmail.com