"בהחלט יש בי פחדים, אבל אני רוצה להיאחז בכוח הרוח"

אחרי שישה חודשים שבהם נאבקה בגבורה במחלת הסרטן, בסוף השבוע הלכה הסופרת, המחזאית והמשוררת נאוה סמל (63) לעולמה. בשעותיה האחרונות הקיפו את מיטתה בעלה נעם סמל, ילדיה אייר, אילאיל ונימדור, אחיה שלמה ארצי וחבריה הקרובים. הם ליטפו אותה, החזיקו בידיה, נישקו אותה, השמיעו לה משיריו של לאונרד כהן שכה אהבה ונפרדו ממנה בדמעות ובדברי תודה על כל מה שהעניקה להם.

"היא הייתה מלאכית שנשלחה לעולם שלנו כדי לנקות אותנו מהרוע ונטעה בכולנו חלק ממנה", סיפרה בדמעות חברתה הקרובה, השחקנית יונה אליאן. "היו בה כל כך הרבה טוב ותום ונתינה שאי־אפשר לתאר. היא אמרה למשפחתה שהיא תילחם עד הרגע האחרון, כי היא לא רצתה להיפרד מהם למרות שסבלה, והבטיחה לי שתבוא אליי בחלום. ואני יודעת שהיא תבוא. לא רק בחלום אחד. בהרבה חלומות".

סמל היא בתם של הח"כ לשעבר יצחק ארצי ז"ל ומרגלית (מימי) ז"ל שהלכה לעולמה בדיוק לפני שבועיים. בעלה הוא נעם סמל, לשעבר מנכ"ל הקאמרי, מהדמויות הבולטות בעולם הבמה הישראלי.

היא השאירה אחריה מתנת תרבות נפלאה: יותר מ־20 ספרים, שרובם עסקו בזהות הישראלית וזיכו אותה בפרסים רבים. בין יצירותיה הבולטות: "צחוק של עכברוש", "איך מתחילים אהבה" ו"ראש עקום". סמל כתבה גם מחזות, יצירות לאופרה, שירים ותסריטים ותירגמה מחזות לתיאטרון. ספרה האחרון, "פאני וגבריאל", יצא זמן קצר לאחר שמחלתה אובחנה והוא מספר את סיפורה המשפחתי. את מחלתה היא חשפה בשיר שפירסמה ב"ידיעות אחרונות".

הבת נפטרה שבועיים אחרי האם. משפחת ארצי: האב יצחק ז"ל, שלמה, נאוה ז"ל והאם מרגלית ז"ל

סמל, אישה חזקה ומלאת אופטימיות, האמינה כמעט בכל חודשי מחלתה שתנצח את הסרטן.

"הייתה לי איזו אי־נוחות, טרדה. הרופאים די התפלאו, מבחינתם כבר הייתי צריכה להתלונן בטירוף, ולא נורא התלוננתי". סיפרה בראיון למוסף "7 ימים" של "ידיעת אחרונות". "כשראיתי את הפרצוף תשעה באב של הרופאה אחרי הבדיקה כבר לא הייתי זקוקה לשום שאלה. הבנתי מה יש לי. היא אמרה לי שיש גידול, ובאותו רגע הרגשתי כאילו השמיים נפערים מעליי בבת אחת, כאילו אני רואה קרע עצום בתוך השמיים, וצעקתי 'איך אני אגיד להם, למשפחה?!".

האבחנה, היא סיפרה, היתה רגע קשה מאוד, אך המשפחה התאחדה ויצאה למאבק. "הקרובים לי פרצו בבכי, כי עד לרגע האבחון נחשבתי לאדם בריא ונטול תלונות. לראות אותם בוכים קרע לי את הלב. אבל מהר מאוד כולם התעשתו, בעיקר כשנאמר לנו שהמחלה בת ריפוי. העצב התחלף בתחושת מגויסות, וכולם הפכו לקבוצת התמיכה הכי נמרצת והכי עזוזית שיש. בהחלט יש בי פחדים, כמו לכל חולה סרטן, אבל אני מאוד רוצה לתת רוח גבית לגוף ולהיאחז בכוח הרוח".

גם שלמה ארצי, אחיה היחיד והקרוב מאוד, עטף אותה באהבה גדולה. "סיפרתי לו ושנינו בכינו. הוא ישר אמר 'תראי, יהיה בסדר, את תחלימי. הרי אומרים שאפשר לרפא'", סיפרה בראיון האחרון. למרות הכאב והקושי, היא דבקה בתקווה. "אני לא רוצה להיות מרירה ולא רוצה להרגיש שנעשה לי איזה עוול", אמרה. "אני רוצה להיות אופטימית ואני פייטרית".

המשפחה שכבשה את הבמות. נאוה סמל ז"ל (שלישית מימין) בטקס קריאת רחוב על שם אביה. מימין: הבעל נעם סמל, השחקן יפתח קליין, האחיין בן ארצי, האם מרגלית ז"ל, הילדים נימי ואילאיל, האחיינית שירי ארצי, האח שלמה ארצי, ראש עיריית ת"א לשעבר שלמה להט (צ'יץ') וילדיהם של שירי ויפתח |צילום: יעל צור

בנה הבכור אייר נפרד ממנה אתמול בפוסט שבו כינה אותה "הילדה הנצחית". "היית לי חברתי הטובה ביותר. בכיתי השבוע כמו שלא חשבתי שאפשר. כל פעם נגמרו הדמעות ואז הגיעו עוד. היינו איתך באש ובמים, כמו שהבטחנו. שלשום בלילה כבר רכנתי על מיטתך, והנה אני מלטף את הבטן שלך, את הרחם שממנו יצאתי. ראיתי בעינייך את השתקפות המוות", כתב, וסיפר על הרגעים האחרונים ועל החיבוק העוטף של המשפחה האוהבת, ועל הפרידה של הילדים, הבעל נעם והאח שלמה. "סבתא מימי נפטרה בשבת המלכה, ראש חודש כסלו, ואילו בתה נאוה הלכה לעולמה בדיוק שבועיים אחר כך, גם כן שבת מלכה, הפעם ירח מלא כסלו", הוסיף הבן אייר. "תודה על כל מה שלימדת אותי, אימוש יקרה לי. אני בשר מבשרך, גדלתי באמת על ברכייך. לימדת אותי ערכם של סיפורים ואנשים".

סמל יצרה וכתבה כמעט ללא הפסקה. פסטיבל חג המחזמר בבת־ים, שסמל הייתה חברת נשיאות הכבוד שלו, יקרא על שמה את הפסטיבל השנה ואת תחרות פרסי השחקנים.

הלווייתה של סמל תתקיים היום ב־14:00 בבית־העלמין בקריית שאול.