1.4 מיליון אנשים עם מוגבלות חיים בישראל. 250 אלף מתוכם מתקיימים מקצבת נכות כללית של הביטוח הלאומי בגובה 2,342 שקלים בחודש. 4 מיליארד שקלים — זה הסכום שיאפשר את העלאת הקצבאות לגובה של 4,000 שקלים בחודש וייתן לעשרות אלפי משפחות, שחלקן חיות עמוק מתחת לקו העוני, אפשרות להתקיים בכבוד.

אלא שבשבועות האחרונים את הכנסת והממשלה מעניין דבר אחד בלבד — חוק ההמלצות. לכמה אנשים תקף החוק? אלפים בודדים במקרה הטוב, אדם אחד במקרה הרע. אלא שממשלה שלמה מתגייסת בימים האחרונים כדי לעשות הכל ולהעביר את חוק ההמלצות בחקיקת בזק. ההתנהלות הזו יכולה להוציא אדם מהכלים. איך זה שכל כך הרבה חברי כנסת ושרים מתגייסים בלב מלא כדי להעביר את חוק ההמלצות מהיום להיום, ואיש לא עוצר ושואל את ראש הממשלה וכל חבריו לקואליציה — בוא'נה בוא'נה... רגע אחד! אולי נעלה קודם את קצבאות הנכות?

אבל אנשים עם מוגבלות זה לא "סקסי" כמו חקירות נתניהו במשטרה או ויכוחים אינסופיים בכנסת שמכניסים רייטינג ומביאים מצביעים בפריימריז. יו"ר ועדת הפנים, דודי אמסלם, קורא הבוקר את המחקר שמראה איך המצב של אנשים עם מוגבלויות ברשויות המקומיות — שהוועדה בראשותו אחראית עליהן — קשה מנשוא. אני לא מבין איך הוא ויו"ר הקואליציה, דוד ביטן, לא עוצרים לרגע וחושבים מה הם יכולים לעשות כדי לשנות את המצב.

אנשים עם מוגבלות חיים בצילה של החברה. חלקם חיים בבדידות ומתמודדים עם אתגרים ועם קשיים לא פשוטים. גם אלו שהשתלבו בצורה כמעט מושלמת בחברה תמיד יזכו למבטים ארוכים מדי בתור לסופר, בגינה הציבורית או במקום העבודה.

אותי לימדו שלהיות "חריג" זה נהדר. "אף פעם אל תחשוב כמו כולם", אמרו לי. אבל החברה, כך מתברר, דווקא אוהבת את המוכר והידוע ופחות מחבבת את החריג. במיוחד כשאותו חריג הוא אדם עם מוגבלות פיזית, נפשית, שכלית או אדם על הרצף האוטיסטי. לא נוח לחשוב ככה, אבל בסופו של דבר כולנו ככל הנראה נהיה אנשים עם מוגבלות. השאלה היחידה היא מה אנחנו יכולים לעשות היום, כדי שנדע שעשינו הכל למענם?

תקציבים לקצבאות, להנגשת המרחב הציבורי והיחס של השלטונות כלפי אנשים עם מוגבלות זו התחלה טובה. אבל האמת היא שהדבר הראשון שצריך לעשות זה להרים את העיניים מהטלפון הנייד שאנחנו שקועים בו 24 שעות ביממה ופשוט לראות אותם. קודם כל ולפני הכל — תסתכלו עליהם ולא דרכם. לא ברחמים ולא בציניות אלא באמת תסתכלו להם ישר בעיניים. ואז, כשתראו אותם באמת, המוגבלות תיעלם וכל מה שיישאר זה אדם — בדיוק כמוכם.