yed300250
הכי מטוקבקות
    מרפסת הבקתה באוצוקי | צילום: אבישג קופלמן
    מסלול • 03.12.2017
    קרן שמש בלפלנד
    שלושה ילדים, ביניהם תינוקת בת שנה, זוג הורים וסבתא יצאו למסע משפחתי של 17 יום בלפלנד - ארץ הקור שבצפון סקנדינביה • הם נסעו בין יערות, אגמים וכבישים אינסופיים, פגשו איילים וכלבי האסקי, ביקרו בעיירות של בני הסאמי (הלפים), צפו בזוהר הצפוני, והבינו משהו שרק בלפלנד מבינים על הקשר בין האדם והטבע
    אבישג קופלמן בחר

    החורף בלפלנד מקפיא הכל. הארץ נצבעת בלבן בלתי מתפשר, האגמים קופאים, העצים מתכסים, ובמשך 50 ימים יורד החושך ולא עולה. באביב מסתיים הלילה הארוך, הלבן עוד נוכח, אבל בסבלנות מרשימה השמש מתחילה להמיס את השלגים ולחמם את הארץ, ומתגלה שוב מה שנשכח מתחת - הצמחים והעצים, האגמים והנחלים. בקיץ הכל כבר ירוק, מי השלגים משקים את העצים, השיחים, החזזיות והצמחים הסבוכים. עכשיו תורה של השמש: זו בוהקת ולא מרפה למשך 50 ימים נוספים - עולה למרכז השמיים ונשארת במשך כל היממה. אין לילה. רק עם בוא הסתיו הלילות מתחילים להתארך שוב, והקור מתחיל להיות מורגש, לקראת החורף הגדול שיבוא שוב.

     

    במעגל האינסופי והצפוי הזה חיים אנשים, וחייהם משתנים מקצה לקצה מדי כמה חודשים. בלפלנד הבנתי לראשונה, שיש מקומות בעולם שבהם אנשים חיים באמת לפי עונות השנה. הטבע קובע, והם אחריו. והטבע הזה, שמצוי שם בשפע ובעוצמה גדולה, השאיר בי חותם עמוק.

     

    הבית של איילי הצפון

     

    את הטיול ערכנו בסוף אוגוסט ותחילת ספטמבר, כשאין שלגים, הכל ירוק ופורח, וכבר יש קצת לילה. היינו זוג עם שלושה ילדים בני שש, ארבע ושנה וסבתא צעירה בגילה וברוחה. 17 ימים יחד - בין יערות, אגמים וכבישים אינסופיים. כל הטיול תוכנן מראש - כולל הלינה, הרכב ששכרנו, שתי טיסות פנים ואלפי קילומטרים של נסיעות בכבישים הנידחים של צפון אירופה - הרבה צפונה מהחוג הארקטי (התוחם את אזור הקוטב הצפוני).

     

    אזור הבקתות העתיקות באוצוקי | צילום: אבישג קופלמן
    אזור הבקתות העתיקות באוצוקי | צילום: אבישג קופלמן

     

     

    לפלנד היא חבל ארץ הנפרס לרוחב צפון סקנדינביה: מנורווגיה, דרך שוודיה ופינלנד ועד רוסיה במזרח. הגרעין המיושב העיקרי הוא בצפון פינלנד ובצפון נורווגיה, ואת רוב הטיול בילינו שם. תושבי המקום הם בני הסאמי, שהיו בעבר שבטים נודדים (הם מכונים גם לפים, אבל מעדיפים להיקרא סאמי), והיום מהווים מיעוט במדינות בהן הם חיים.

     

    נחתנו בהלסינקי, בירת פינלנד, ו־36 שעות אחר־כך טסנו צפונה לרובניימי (Rovaniemi), שער הכניסה ללפלנד. נחנו לילה ולמחרת יצאנו לטיול קצר ביער הצמוד לבקתה. פינלנד כולה היא מישורית, והנוף הקבוע הוא של יערות בלתי נגמרים, אגמים עצומים ונהרות ארוכים. בטיול ראינו מקומיים אוספים אוכמניות והצטרפנו לקטיף. מאוחר יותר זה התגלה כפעילות יומיומית שגרתית בלפלנד.

     

    האטרקציה המעניינת השנייה הייתה ביקור במה שנחשב לביתו של סנטה קלאוס, שלפי המסורת גר באזור הקוטב הצפוני. האתר ממוקם על החוג הארקטי, 8 ק"מ מרובניימי. זוהי למעשה חנות ענקית של מרצ'נדייס של סנטה וחג המולד. ניתן לפגוש את "סנטה" לשיחה של שתי דקות, ולראות את האיילים שלו בחווה הסמוכה, לשלוח מכתב עם בול מקורי של סנטה לכל מקום בעולם, ואפילו לקבל חותמת של סנטה בדרכון. חוויה ממוסחרת שתרגש בעיקר ילדים. משם המשכנו דרומה לגן החיות ברנואה (Ranua) - חלקת יער טבעית שאליה אספו בעלי חיים החיים באזור: איילים, דובי קוטב, חורפנים, ינשופים, שועלי קוטב, ועוד ועוד. מומלץ מאוד לבקר ולצפות בחיות בסביבתן הטבעית.

     

    היום הרביעי של הטיול הוקדש לפארק הלאומי Phya national park. במרכז המבקרים עזר לי בחור חביב לבחור מסלול הליכה שיתאים לילדים, ויצאנו לטיול של כשלוש שעות, בו ראינו איילים מסתובבים חופשיים. הנוף ביער היה מרתק - עצים גבוהים ומרשימים לצד סלעים חשופים ומקורות מים זורמים. מקסים.

     

    על גדת הנהר במוניו | צילום: אבישג קופלמן
    על גדת הנהר במוניו | צילום: אבישג קופלמן

     

     

    ארזים ואגמים

     

    ביום הבא פנינו צפונה ונסענו כמה שעות פנימה לתוך החוג הארקטי, לאינרי (Inari), העיירה הגדולה ביותר של בני הסאמי. הדרך הייתה דלילת תנועה מאוד, ואפשר היה לנסוע שעות מבלי לראות רכב חולף, רק אנחנו והטבע המטורף, האיילים שמגיחים מדי פעם ופונדקי דרכים קסומים. למחרת, באינרי, עלינו על סירה שהשיטה אותנו ותיירים נוספים ברחבי אגם אינרי, הנחשב קדוש לבני הסאמי. באמצע השיט הגענו לאי סלעי קטן ונישא, שממנו עשינו תצפית על האגם העצום והאיים המישוריים הקטנים שבו, כולם מכוסי יערות. השיט יוצא מדי יום ב־11:00 וכרטיסים ניתן לרכוש בכל מקום לינה או בחנויות המבקרים. מומלץ מאוד. ביקרנו גם במוזיאון של בני הסאמי בעיר, ביקור מרתק שבמהלכו מתוודעים להיסטוריה ולתרבות של הסאמי, שכמעט לא ייאמן איך הצליחו לשרוד באקלים הקשה של חלק זה של כדור הארץ. במוזיאון תערוכה קבועה שמדמה את עונות השנה בלפלנד חודש בחודשו - ואת תנאי החיים ואורחות החיים לפי העונות. מרתק ומעורר השראה.

     

    למחרת ביקרנו בחוות איילים. חוות כאלה נפוצות מאוד בפינלנד, ובכל מקום אפשר לשאול ולבקש מידע איך למצוא אחת. למדנו הרבה על גידול האיילים. ידעתם שהם משירים את קרניהם מדי שנה? שבזמן צמיחת הקרניים הן מכוסות פרווה דקיקה? ושהנקבות ממליטות תמיד בחודש מארס? בעלת החווה סיפרה לנו על השימוש המגוון שעושים בחיות: בשר למאכל, נעליים לחורף ובגדים מבודדי קור. המחיר: 35 יורו לאדם מגיל חמש (tuulasreindeer.weebly.com).

     

    מאינרי הצפנו לאוצוקי (Utsjoki), העיירה הצפונית ביותר בפינלנד, על הגבול עם נורווגיה, אחד המקומות היפים שהיינו בהם, על גדת נהר אימתני. המלון ששהינו בו היה למעשה מקבץ של בקתות ברמה גבוהה, כולל מטבח מאובזר ומרפסת נעימה הפונה לנהר. המקום מאוד מבודד, מה שמוסיף המון לאווירה. בלילה הטמפרטורות הגיעו למעלות בודדות מעל האפס, אבל קיבלנו שמיכות עבות, וכמובן היה קמין עצים בוער. בבוקר ערכנו טיול ביער הסמוך, ואחר הצהריים ביקרנו בבקתות הישנות והמפורסמות בכניסה לעיירה, שמהן התחיל היישוב. כ־14 בקתות עץ בנות כ־200 שנה, שפזורות על אחו ירוק ורחב ליד הנהר. על גגות הבקתות צומח עשב מקומי, והמראה מאוד ציורי ואפילו מסתורי.

     

    בחוות האיילים באינרי | צילום: אבישג קופלמן
    בחוות האיילים באינרי | צילום: אבישג קופלמן

     

     

    למחרת אמרנו שלום לפינלנד, וחצינו את הגבול צפונה לנורווגיה דרך "גשר הסאמי" המפורסם, הבנוי מעל נהר רחב ובו עברו שיירות של סוחרים ושל בני סאמי במשך מאות ואולי אלפי שנים. המשכנו בנסיעה דרום־מערבה עד שעצרנו ב־Karasjok, עיירה נורווגית חביבה שהיא גם בסיס טוב לטיולים באזור. ממנה יצאנו לטיול בחופים הצפוניים היפהפיים של נורווגיה. אחרי תשעה ימים של יערות ארזים, לראות פתאום חופי ים ואופק בלתי נגמר של מים היה שינוי מבורך. והמחשבה שהקוטב נמצא כמה מאות ק"מ צפונה מאיתנו הייתה מרגשת.

     

    היום העשירי הוקדש ברובו לנסיעה דרומה. בערב הגענו למלון דרכים בעיירה הפינית מוניו (Muonio). המלון, Hotel Harriniva, מחזיק חוות כלבי האסקי ענקית, אחת הגדולות בפינלד, בה קיבלנו הסברים על החיים המשותפים של בני האדם וכלבי ההאסקי, ואיך הם עוזרים זה לזה לשרוד. לאחר מכן התמקמנו בקוטה, האוהל העגול המסורתי של בני הסאמי, על גדת הנהר ועשינו מדורת סתיו נעימה. הקוטה בנוי מעצים, צמר ועורות, ובמרכז הגג שלו יש פתח, המאפשר להבעיר בתוכו מדורות לחימום ובישול. בכל רחבי לפלנד יש המון קוטות לשימוש הציבור.

     

    היום למחרת היה יום האקסטרים. בילינו אותו ב־Levi - עיירת חורף מפורסמת מזרחית למוניו, שבה אטרקציות סקי וספורט אתגרי. נסענו ברכבל, עשינו מסלול הליכה קצר באחת הפסגות, וגם עלינו על מגלשות הרים מהירות וכיפיות. אחרי סיור בעיירה המשכנו דרומה לעיירה Pello לחניית לילה. את הבוקר התחלנו בחתירה במשוטים בסירת עץ קטנה באגם הצמוד לבקתה שלנו. היינו לבד באגם, וזו הייתה חוויה מיוחדת. אחר כך יצאנו לבקר ב־Keimiöniemi Fishing Cabins - בקתות הדייגים המפורסמות שהפכו במרוצת השנים לאתר מורשת פינית, בדרך בין מוניו לפלו. מדובר במקבץ גדול של בקתות עץ עתיקות, חלקן בנות 300 ואף 400 שנים, כולן בבעלות פרטית היום, וחלקן עדיין משמשות את בעליהן לדיג. לא ניתן להיכנס אליהן, אך ניתן להציץ ולנסות לדמיין את חייהם הפשוטים של הדייגים שחיו פה לפני מאות שנים.

     

    זוהר שכזה

     

    שבועיים עברו ועוד לא סיפרתי לכם על הזוהר הצפוני. כשתכננו את הטיול לא חשבנו בכלל שנראה אותו. בכל האתרים נכתב שהתופעה ניתנת לצפייה רק בחודשי החורף המושלגים. והנה הפתעה: לא פעם ולא פעמיים - שלוש פעמים זכינו לצפות בו. מתברר שהתופעה מתרחשת כל הזמן, 24 שעות ביממה, והעין האנושית יכולה להבחין בה רק כאשר השמיים נקיים לחלוטין מעננים וחשוכים לגמרי. בתאריכים שבהם היינו השמיים כבר היו חשוכים בלילה לגמרי לפרק זמן של כשעתיים־שלוש, מחצות ועד 2־3 לפנות בוקר. ובלילות שבהם העננים קצת התפזרו - הצלחנו לראות את יופיו של הזוהר. התופעה אכן מרוממת רוח. לפתע פתאום עולה אור בנקודה מסוימת, והוא זז ומשנה את עוצמתו ואת גודלו, כאילו מרקד, ומתעצם ונחלש לסירוגין. מרשים מאוד.

     

    עוד כמה שעות נסיעה דרומה, ואחרי שבועיים של טיולים בעיירות נידחות וקטנות הגענו לעיר גדולה אמיתית, אפילו יש בה שדה תעופה - אולו (Oulo), שלחוף "המפרץ הבוטני" (האצבע ששולח הים הבלטי לתוך סקנדינביה). כאן נשארנו יומיים, שיחקנו באולינג, ביקרנו בגנים הבוטניים המרשימים, וכמובן בשוק - שמומלץ בחום. כעבור יומיים טסנו חזרה להלסינקי, וביקרנו בלונה פארק וב"עולם המים", שני מקומות שהם חובה. את הלונה פארק הקימו עמותות ללא מטרות רווח וכל הרווחים ממנו מועברים לסיוע לילדים בפינלנד. ביקרנו גם בפורבו (Porvoo), עיר עתיקה מהמאה ה־11, כ־45 דקות מהלסינקי. באזור העתיק שלה ישנם מבנים בני מאות שנים, והוא מיוחד ומלא אווירה: בתים בגוני פסטל, חנויות בוטיק של אמנים מקומיים ומלאכות יד, חנויות וינטג' מקסימות וחנויות עיצוב, ועשרות בתי קפה ומסעדות. חובה.

     

    כמה טיפים

    * ניתן לטוס לפינלנד בחברות לואו־קוסט בטיסות קישור, או בטיסה ישירה של finair שיוצאת פעמיים בשבוע בשעת לילה מאוחרת.

    * כלי שימושי מאוד בתכנון הטיול תוך כדי תנועה הוא האינסטגרם: לפני כל יעד חיפשנו את שמו בתגיות האפליקציה, ובהתאם לתמונות של משתמשים וציוני המקומות ידענו לאן להגיע.

    * שווה לעקוב ברשת אחר אתרי התצפיות על הזוהר הצפוני. אתר טוב בשיתוף נאסא: http://www.aurora-service.eu/aurora-forecast/

    * אמצעי הניווט החינמי המיטבי הוא גוגל מפות. וייז לא עובדת בלפלנד, אולי אין די משתמשים.

    * המסעדות בלפלנד לא מגוונות. לרוב תמצאו פיצה, המבורגר וצ'יפס – אבל לא הרבה יותר.

    * ברוב הימים לנו בבקתות בבעלות פרטית, ולעתים במלונות. בכולם היו מטבחים מאובזרים שעשינו בהם שימוש רב ובישלנו בעצמנו לפחות שתי ארוחות ביום. קנינו בסופרמרקטים (בהם יש גם אוכל טבעוני מגוון ואיכותי).

    * עלות ממוצעת ללינה בבקתה פרטית מאובזרת במטבח וסאונה: 100־150 יורו ללילה למשפחה בת שישה אנשים.

     

     

     

    אבישג קופלמן בחר היא בעלת הבלוג Off Roads Living, www.offroadsliving.co.il

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 03.12.17 , 19:36
    yed660100