זה די מצחיק. לא, לא הסרט "גבר גבר 2", אלא האופן הצפוי והעצלני שבו הוליווד בונה לנו סרטי המשך. בדיוק חודש אחרי שנחת כאן "אמהות רעות 2", שצירף לגיבורות הסרט המקורי את האמהות המשוגעות שלהן שבאות לביקור והורסות להן את חג המולד, אותה נוסחה בדיוק משתכפלת ב"גבר גבר 2".

בסרט המשך לקומדיה הנשכחת של וויל פארל ומארק וולברג מלפני שנתיים, בה גילמו אב חורג חנון ואב ביולוגי מגניב שנלחמים על תשומת לב הילדים, מצטרף דור הסבים שבאים לשבש את חג הכריסמס: מל גיבסון הוא אבא של וולברג, ג'ון ליטגו ("מפגשים מהסוג האישי") של פארל, ושניהם כמובן גרסת ה"פי אלף" של הבנים. ליטגו הוא מגה חננה, וכל הזמן מודגש עד כמה הוא עדין ו"נשי" – בבדיחות "פייגלע" לא נעימות שחשבנו שעברו מן העולם. מל גיבסון הוא כמובן ה"גבר גבר" מהכותרת, חובב וויסקי ומצביע טראמפ קלאסי שמתגעגע לימי ההטרדות המיניות מפעם, כשגברים "נישקו קודם ושאלו שאלות אחר כך". גיבסון הוא גם היחיד שמרגיש ממש בנוח בדמות שלו, או שהוא סתם מחייך כי קיבל צ'ק שמן על כלום.

וכך מתנהלת לה הקומדיה המשפחתית הצפויה הזו, כשכל דמות מתמודדת עם איזה קונפליקט קטן שאותו תצטרך לפתור עד סוף הסרט. כולם רבים עם כולם ואז משלימים, הכל צפוי, שום דבר לא באמת מצחיק. אגב, הסרט הזה גם מטיף בלי סוף נגד ההשתקעות של "הילדים של היום" בטלפונים וברשתות החברתיות. בסוף הביזארי שלו הדמויות כולן הולכות לקולנוע ואחת הדמויות נושאת נאום טרחני על כמה כיף לחוות צפייה באולם עם כל המשפחה. נשמע קצת כמו צעד של ייאוש מצד הוליווד נגד נטפליקס ותרבות הסלפיז, לא? ובכן, בשביל הסרט הזה בטוח לא צריך לצאת מהבית.