חמישי 25 באפריל 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    חדשות • 04.12.2017
    בונים (על) הדחה
    יועז הנדל

    האיש שיושב מולי הוא אחד הבכירים ביותר בליכוד בקדנציה הנוכחית. אני לא היחיד שאיתו הוא נפגש לאחרונה, ובכל זאת הדברים שהוא אומר ראויים לפרסום דווקא פה.

     

    אם היה נחוש מספיק, כנראה היה אומר אותם בעצמו, אבל הוא מתלבט, מתחבט, חושש ומתעסק בשאלות כמו מתי ואיך. דבריו הם מתקפה חזיתית על נתניהו. הוא טוען שהסיאוב משפיע על הליכוד, שבקצב הזה יאבדו את השלטון. נתניהו לא מדבר איתו כבר הרבה מאוד זמן. מאבקי אגו שמגיעים, לדבריו, למקומות הזויים. בכלל, הוא טוען, אין מי שמדבר עם נתניהו באמת בימים האלה, מלבד המשפחה הקרובה.

     

    מה שאותו בכיר מספר לי שמעתי גם מאחרים, אבל השינוי הוא ביוזמה שהוא נוקט. בשיחה הוא מפרט באוזניי את האפשרויות העומדות בפניו. הראשונה, והסבירה ביותר, היא לחכות שהעסק ייגמר: המלצות משטרה והחלטת פרקליטות. זו אפשרות קלה, שלא דורשת ממנו שום דבר מלבד לדבר מבלי להזדהות.

     

    לחלופין, הוא מנסה יחד עם מקביליו, שנמצאים במעמד דומה, לארגן מהפכה. זו האפשרות השנייה, המסוכנת יותר מבחינה פוליטית, במיוחד בליכוד. איך זה ייראה? שאלתי, והנה התיאור התיאורטי שלו לפניכם: חמשת הבכירים שאותם מנה, והוא בתוכם, יושבים מאחורי שולחן, מולם מסיבת עיתונאים בהולה. האומץ נמצא בעובדה שזה מעשה משותף, בלי קורבן בודד. שניים מהבכירים כבר ניסו מרד עצמאי, ותוך זמן קצר קיצצו להם את הכנפיים. המסר עבר.

     

    ביחד, ורק ביחד, הם מסתכלים למצלמות ומכריזים שכך זה לא יכול להמשיך לעבוד. אובדן האיזונים והבלמים, החקירות והפגיעה בימין. את הביטוי האחרון חשוב לו להדגיש שוב ושוב. "אנחנו יוצאים לדרך חדשה", הם יאמרו בדמיונו. "אחד מאיתנו ייבחר למחליף של נתניהו. לא נגיד עכשיו מי. נסכים שאחד ייבחר. ולגבי נתניהו, לכל דבר יש סוף".

     

    בחזרה למציאות. לדבריו האנשים האלה, הבכירים, מדברים כבר עכשיו ביניהם על התרחיש הזה, אבל לא מעזים לעשות מעשה. לכן, למה שהוא קורא "האפשרות השנייה" אין הרבה סיכויים לפני המלצות המשטרה. האפשרות השלישית היא הפסד בבחירות לכשיגיעו, ואז מתוך המכה הקשה יחזור ליכוד חזק ונקי יותר.

     

    באופן מוזר, רק אחרי שסיימנו את השיחה נזכרתי שלא דיבר איתי על האפשרות הרביעית. זו שעליה מדברים רוב מצביעי הליכוד ורוב נבחריו (אורן חזן הוא היחיד שבינתיים אומר את ההפך, מטעמיו). תרחיש הניצחון שבו נתניהו זוכה בבחירות הבאות ברוב גדול שוב. מכה את הסקרים, הסוקרים, מוכיח את יריביו מבית ומבחוץ.

     

    בכל אופן, בין השורות אני מבין שהוא רואה במראה את המחליף המתאים לנתניהו. וכמוהו האחרים. הסיבות למה שעובר עליו מגוונות. לפי הניתוח שלי זה מתחיל בעניין אישי, עובר לאידיאולוגיה ולבסוף גם ליכולות שלו לעצב פוליטית את המתרחש. פרשת ביטן מצטרפת לפרשת דני דנון, שמצטרפת לפרשות נתניהו, שמצטרפות לחוק ההמלצות. "כך נולדה הסיסמה 'מושחתים נמאסתם'", הוא מזכיר לי, "וכשזה נדבק זה לא יורד להרבה זמן, גם עם חומר חיטוי".

     

    לבסוף הוא מדבר גם על הצד השני – אלה שלא אוהבים את נתניהו מראש, אלה שהולכים להפגנות. מי שחושב שזה נגמר ברוטשילד טועה. "לא רק אתה כתבת נגד חוק ההמלצות", הוא אומר ומזכיר שורה שלמה של כותבים מימין שהתנגדו בפרהסיה: נדב העצני וישראל הראל, אריה אלדד וחגי סגל, לימור לבנת ועוד. אני ימני מביבי, אף אחד לא יקרא לי שמאלן, אז אני יכול להשמיע ביקורת, הוא מסביר ספק לי ספק לעצמו.

     

    אפשר להתעלם ממה שאמר. זו שיטה מוכרת. לא לראות. הנה מטאפורה מאמש: אותה תמונה של יונתן רזאל שעוררה סערה גדולה כשהדביק איזולירבנד שחור על עיניו בהופעה. רזאל לא רצה לראות נשים רוקדות, אז הוא שיפצר את העיניים. אני אוהב לשמוע אותו עם כיסוי עיניים ובלעדיו. עדיפים בעיניי אנשים שמכסים לעצמם את העיניים מכאלה שמבקשים לכסות אחרים. זה לא משנה את העובדה שהוא דתי מבולבל. בסוף – כשהאיזולירבנד ירד, יהיו עדיין נשים בעולם ומחשבות בראש.

     


    פרסום ראשון: 04.12.17 , 23:17