רצח אופי
ב־19 בספטמבר 2013 השליך אלי גור את ילדיו עדן ויהב אל מותם מהקומה ה־11 והתאבד • יום לאחר מכן כבר נאלצה אמם רונית להתמודד בחזית נוספת: סדרה של השמצות שפרסמה נגדה בפייסבוק אחותו של הרוצח־הפרוד שלה • "אחי הוא לא הרוצח, הוא הקורבן ‑ בהתנהגותה היא רצחה את ילדיה ואביהם" • כעת חייב בית המשפט את האחות לפצות את האם ב־200 אלף שקל בגין הפרסומים
הטרגדיה שקרתה לרונית יגל, מבת־חפר, הכתה בהלם את כל המדינה. לפני ארבע שנים, בערב סוכות, הגיע הפרוד שלה אלי גור לביתה בבת חפר למרות צו הרחקה נגדו. הוא חטף את שני ילדיהם, עדן ויהב, בני ארבע וחמש, ורצח אותם, תוך שהוא זורק אותם אל מותם מגג בניין בן 11 קומות בתל־אביב ‑ ואחר כך התאבד בעצמו.
קדמה לרצח מסכת של אלימות מצד אלי גור כלפי רונית יגל, ואף הוגש נגדו כתב אישום פלילי על תקיפתה.
יגל ובני משפחתה היו כאובים ואבלים, אבל זה לא מנע מאחותו של הרוצח, חגית כהן, להעלות מספר פוסטים באינטרנט שבהם טענה כי מה שעשה אחיה הגיע מתוך מצוקה וכתגובה למעשים שיגל עשתה כנגדו. ולכן, כך נכתב בפוסטים, רונית אשמה ברצח ילדיה. לאחרונה פסק בית המשפט כי על ארבעה מתוך שישה פרסומים תפצה כהן את רונית ב־200 אלף שקלים, כולל הוצאות משפט.
בפוסט הראשון, יום למחרת הרצח, כתבה כהן דברים מאוד קשים ומזעזעים. "אין בליבי רחמים על רונית היא רצחה את שני ילדיה ואת אביהם והיא הביאה את המצב לאן שהוא הגיע. רונית לחצה העליבה ביזתה ופגעה וכוחו לא עמד לו עוד".
בפרסום נוסף כתבה כהן "אני לא יכולה להביע תנחומים לאישה שבמעשיה ובהתנהגותה רצחה את אחי ואת ילדיו". בפוסט אחר, ארבעה ימים לאחר הרצח, האשימה כהן את יגל כי שלחה את חברתה להתעניין ברכב המשפחתי שהיה אצל אלי גור ושכל מה שמעניין אותה זה לקבל לידיה את הכסף ואת המכונית.
בפוסט נוסף שפירסמה כהן נכתב, "אחי לא הרוצח הוא הקורבן תרתי משמע מי שרצח את אחי ואת ילדיו היא רונית בכבודה ובעצמה.... היא הרוצחת".
רונית יגל החליטה לא לשתוק. היא הגישה תביעת לשון הרע נגד חגית כהן באמצעות עו"ד תמי קלנברג, מתוכנית סנ"ה של הסיוע המשפטי במשרד המשפטים.
השופטת נאוה גדיש, מבית המשפט לענייני משפחה בפתח־תקווה, כתבה בפסק הדין כי ברור לה מהלשון שבה נקטה כהן כי היא בחרה בדברים שיש בהם כדי לפגוע, לבזות ולהשפיל את רונית, אשתו לשעבר של אחיה. פסק הדין ניתן לפני חודשיים וחצי אך הותר רק באחרונה לפרסום לבקשת רונית יגל.
השופטת ציינה בהחלטתה כי לחגית כהן הייתה מטרה ברורה לפרסם את הדברים ולהביא אותם לידיעת כמה שיותר אנשים, וכי אין מדובר בהבעת דעה. היא גם דחתה את הטענה של כהן ופרקליטה, עו"ד יעקב פינקוביץ', כי הפרסומים נעשו בתום לב. "חגית הייתה נחושה לנסות להגן על אחיה, חרף המעשה הנפשע שעשה, ובחרה להשתלח דווקא ברונית שנותרה המומה ודואבת תוך כתיבת דברים באינטרנט לציבור הרחב", נכתב בהחלטה.
הדיון בתיק התקיים בדלתיים סגורות, אך לבקשתה של יגל בית המשפט התיר את הפרסום ודחה את התנגדותה של כהן שביקשה לשמור על פרטיותה. "חגית כהן לא יכולה לטעון לפרטיות כאשר היא לא חסה על הפרטיות של רונית יגל בפרסומים שפירסמה", כתבה השופטת.
גם לאחר פסק הדין החד־משמעי כהן לא נסוגה מדבריה הקשים. לקראת פרסום הכתבה היא אמרה ל"ידיעות אחרונות": "אני לא נסוגה מאף מילה שכתבתי בפייסבוק".
לפנייה לכתב/ת 
