סטס מיסֶזְ'ניקוֹב, האם דמיינת אי פעם שאתה, סוג של מטאור פוליטי שבסוף שנות ה־30 לחייך כבר היית ח"כ ויו"ר ועדת הכספים ואחר כך שר התיירות – תעמוד עכשיו לפני כניסה לבית הסוהר ל־15 חודשים?
"אף אחד לא חוזה את העתיד ולא חושב שהוא צריך להגיע למצבים לא נעימים. אני מכה על חטא: זאת הייתה המעידה היחידה שלי בשירות הציבורי ובחיים היצרניים בכלל, כשתוך הפעלת שיקול דעת מוטעה הכנסתי את עצמי למצב של ניגוד עניינים. מעידה שהפכה במרוצת הזמן לעבירה פלילית".
את מה שהשר לשעבר מיסז'ניקוב (48) מתאר כ"שיקול דעת מוטעה" ו"מעידה", מכנים בכתב האישום שהוגש נגדו בלשון משפטית "מרמה והפרת אמונים". על העובדות שתוארו בכתב האישום אין מחלוקת: מיסז'ניקוב הודה במסגרת הסכם טיעון — והורשע. הוא נידון כאמור ל־15 חודשי מאסר בפועל (שמהם יופחתו שמונה ימי מעצר), למאסר על תנאי ולקנס בגובה 70 אלף שקל. אם לא יחולו עיכובים של הרגע האחרון, מיסז'ניקוב יחל לרצות את עונשו בעוד כשבוע, ככל הנראה בכלא חרמון. ואולי יש משהו סמלי דווקא בעיתוי הזה: שבועיים אחרי שאלפי אזרחים צעדו ברחובות תל־אביב וחיפה במחאה נגד השחיתות שפשתה במערכת הציבורית, עוד שר לשעבר נכנס אל מאחורי סורג ובריח.
* * *
הפרשה שבגינה הורשע מיסז'ניקוב החלה ב־2010, בעת שהיה שר התיירות. על פי כתב האישום, באותה העת ניהל מיסז'ניקוב "מערכת יחסים קרובה ומוצנעת" עם צעירה בשם יוליה רוט, מפיקת אירועים במקצועה. במהלך אותה שנה הוצג בפני השר רעיון, שמשרד התיירות יתמוך בפסטיבל סטודנטים בשם "פאנג'ויה" באילת. מיסז'ניקוב אהב את ההצעה ואמר למארגנים כי לדעתו המשרד יוכל לתמוך בפרויקט בכמיליון שקל.
על פי כתב האישום, בפגישה הבאה המליץ מיסז'ניקוב על יוליה רוט כמי שתעבוד בהפקת הפסטיבל. ואכן, רוט החלה לעבוד ב"פלס", החברה שהפיקה את האירוע, וקיבלה שכר כולל של כ־70 אלף שקל (כ־10 אלף שקל בחודש עבור שבעה חודשי עבודה). כל זאת מבלי שמיסז'ניקוב סיפר למארגנים על אודות קשריו עם רוט, "וחרף ניגוד העניינים המהותי שבו היה מצוי". בשלב מסוים השר אפילו לא היה מרוצה מהמשכורת של רוט, כך נטען, והעביר למארגנים מסר בנושא.
מיסז'ניקוב פנה למנכ"ל משרד התיירות וביקש לקדם את הפרויקט, ובכלל, גילה עניין מוגבר מאוד בפסטיבל הסטודנטים. כך למשל, נטען בכתב האישום, העביר לרוט מייל עם השירים של להקת תיסלם שהוא אוהב – "כדי שהלהקה תבצעם בהופעה" במהלך הפסטיבל.
אחרי הפסטיבל נערכה בלשכתו של השר ישיבה, שבה קבע מיסז'ניקוב כי "הפסטיבל היה מוצלח", ועל פי כתב האישום, הורה למארגנים – ורוט בתוכם – לערוך כבר הכנות לקראת השנה הבאה. "הנאשם פעל לקידום האינטרסים הכספיים של רוט", נכתב בכתב האישום "...בעודו מסתיר מהגורמים הרלוונטיים שהוא מצוי בניגוד עניינם מהותי ובוטה. הנאשם ניצל את תפקידו הציבורי ואת רום מעמדו כדי לסדר לרוט הכנסה כספית. במעשים אלה ביצע הנאשם, במסגרת מילוי תפקידו, מעשה של הפרת אמונים הפוגע בציבור". בתום כשלוש שנות חקירה חתם מיסז'ניקוב, המיוצג על ידי עו"ד יובל ששון, על הסדר טיעון שבו, כאמור, הוא מודה במעשים המיוחסים לו בכתב האישום. השבוע, בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" רגע לפני שהוא מתחיל לרצות את עונשו, הוא מפרט את גרסתו לאירועים, ולא שוכח לסגור כמה חשבונות פתוחים.
השר לשעבר מיסז'ניקוב, האם במהלך העבודה על הפסטיבל, בשום שלב לא חשבת: "אני במערכת יחסים עם רוט, לא ייתכן שהמשרד שבראשו אני עומד יעביר כספים לפרויקט שבו היא מעורבת"?
"זאת הייתה טעות בשיקול הדעת, שעלתה לי בדיעבד בעבירה פלילית. לקחתי עליה אחריות ואני מוכן לשלם את המחיר".
ולא רק שסידרת עבודה לרוט, שעימה ניהלת "מערכת יחסים קרובה ומוצנעת"; לפי כתב האישום, המשרד העביר כמעט מיליון שקל להפקת הפסטיבל, וגם התערבת לגבי גובה המשכורת שתקבל רוט — והכל תוך ניגוד עניינים ובלי לספר שאתה מכיר אותה.
"אכן לא סיפרתי לאף אחד שאני מכיר אותה, גם לא לגורמים המקצועיים, וזה ניגוד העניינים שהכנסתי את עצמי אליו. מודה".
מיסז'ניקוב, כאמור, מודה בעובדות ומכה על חטא. אלא שזה ממש לא נגמר כאן: תוך כדי הראיון רומז השר לשעבר שבמהלך חקירתו הופעלו עליו לחצים, ולא רק בנוגע לפרשת הפסטיבל באילת. "שלושה עדי מדינה הופעלו נגדי", הוא טוען, "ובכל זאת, הגיעו איתי להסדר טיעון".
גם אותך ניסו לגייס כעד מדינה?
"בואו נגיד שהיו גישושים וניסיונות כאלה".
נגד ראש המפלגה שלך, השר אביגדור ליברמן?
"ברור לכם שאני לא יכול להתייחס לזה, אבל תבינו מה שאתם רוצים להבין מכך. אני רוצה רק לציין שהניסיונות לגייס אותי כעד מדינה היו לאורך שלוש שנות חקירת הפרשה. הייתי תחת לחצים לחתום ולקבל מגוון רחב של הקלות".
ולמה לא הסכמת?
"כי זאת לא הדרך שבה חונכתי — להרע למישהו אחר כדי לנסות להציל את עורי".
אז מה הלקח שלך מכל הפרשה?
"להישאר בן אדם בכל המובנים. במובן שאני לוקח אחריות מלאה ואני לא מושך אחריי אף אחד — למרות האופנה האחרונה לגרור אחריך כל מי שנמצא בסביבתך. הלקח שלי הוא גם לחשוב פעמיים לפני שאתה עושה מה שנראה לך הכי הגיוני באותו רגע".
ומה לגבי הפוליטיקה? תחזור פעם?
"אין מצב".
"עשינו מלחמה"
זה היה אמור להיות סיפור אחר לגמרי: הסיפור על המהגר מרוסיה, בן למשפחה מסורבת עלייה, שנגד כל הסיכויים נסק לצמרת בישראל ובגיל צעיר מאוד הגיע לפסגה. החלק של הכלא הוא הטוויסט הדרמטי בעלילה שאף אחד – כולל מיסז'ניקוב בעצמו – לא ציפה לו.
הוא עלה לארץ ממוסקבה עם משפחתו בגיל 13, ואחרי כשנתיים במרכז קליטה, החל ללמוד בגימנסיה הריאלית בראשון־לציון. אחר כך התגייס לצה"ל, אך עקב מחלה השתחרר בדרגת טוראי. הוא פנה ללימודים והשלים תארים במדע המדינה ובמינהל עסקים. טבילת האש הפוליטית הראשונה שלו הייתה כעוזרו הפרלמנטרי של ח"כ יורי שטרן ז"ל, ולאחר מכן כיהן כחבר מועצה בעיריית ראשון־לציון. במקביל היה מנהל השיווק בקופת חולים כללית.
בבחירות 2006 נבחר לכנסת במסגרת מפלגת ישראל ביתנו ושימש יו"ר השדולה המוניציפלית ויו"ר השדולה לעסקים קטנים. ב־2007 מונה ליו"ר ועדת הכספים – והוא בן 38 בלבד. בבחירות לכנסת הבאה כבר ניצב במקום השלישי ברשימת ישראל ביתנו, ואחריהן מונה לשר התיירות. לאחר שכמה תחקירים עיתונאיים העלו טענות לגבי הרגלי הבילוי שלו – עוד נגיע לכך בהמשך — פרש מיסז'ניקוב מהפוליטיקה, וכשהחשדות נגדו פורסמו כבר היה בעולם העסקים. במהלך כשלוש שנות החקירה פורסמו טענות שונות נגדו: חלקן גרסו כי יואשם בשוחד; לפי פרסומים אחרים עסקו החקירות גם בעבירות סמים. בסופו של דבר, כאמור, בכתב האישום שבו הודה לא היה זכר לכל אלו, אלא עבירת מרמה והפרת אמונים.
אתה זוכר את הרגע שבו החלטת להסכים לעסקת הטיעון ולהודות?
"זה לא בא ברגע. במשך שלוש שנים נלחמתי בסיוע פרקליטיי, כי לא הייתי מוכן להודות במה שלא עשיתי. עשינו מלחמה לנקות את שמי — וניצחנו. הפעילו נגדי עדי מדינה בעבירות שלא קשורות אליי בכלל. שמי שורבב לשווא לפרשת ישראל ביתנו, שנדונה בימים אלה בבית המשפט — ובכלל לא הייתי שר בשנים שהפרשה נולדה. שימשתי לאורך שלוש שנים הפנים המייצגות של הפרשה הזאת, כשבדיעבד הכל עורבא פרח. שלוש שנים נעלמו לי מהחיים. המשטרה, כבר בשלב ההמלצות לאחר סיום החקירה, זנחה כל קשר שלי לפרשת ישראל ביתנו, ובהמשך זה אושר רשמית על ידי הפרקליטות".
אוקיי, אז תסביר לנו איך אתה רואה את השתלשלות הפרשה.
"כשמסתכלים על כתב החשדות — שגם הוא תולדה של שנתיים שבהן עברתי עינוי דין קשה — רואים פער עצום בינו והתוספות אליו, שנבעו מהדלפות מכוונות מחומרי החקירה, לבין כתב האישום שיש בו עבירת ניגוד עניינים אחת. מכל אותם חשדות, שפיארו ופירנסו במשך שלוש שנים מגוון רחב של כלי תקשורת, בהם שוחד, מרמה, הטיית מכרזים, הלבנת הון, עבירות על פי פקודת מס הכנסה, עבירות סמים — לא נותר זכר, אחרי שהופרכו רשמית על ידי הפרקליטות ובסופו של דבר גם על ידי בית המשפט. הבעיה שהם קיבלו ביטוי בכותרות מתוזמנות ומתוזמרות, וזה הרס את החיים ואת הבריאות שלי ושל בני המשפחה. זה הרס את הסביבה החברתית של הילדים ופגע בבריאות של הוריי המבוגרים, וזה הרחיק אותי שנות אור מכל מה שבניתי ועשיתי במשך עשרות שנים.
"אחת הדוגמאות הבולטות לחוסר הצדק ולאיפָה ואיפָה בהקשר שלי טמונה באובדן פרנסה. בעוד שחשודים ממגוון פרשות ציבוריות חזרו להתפרנס לפחות עד שלב הגשת כתב האישום, אני הייתי בעל חברה עצמאית שלא יכולתי לתפעל בגלל הפרשה. סגרו לי את חו"ל עם צו עיכוב יציאה מהארץ; עיקלו לי חשבונות, כי חשבו שלקחתי שוחד; ביטלו לי כרטיסי אשראי; ביישו אותי בפני סניף הבנק שבו עבדתי בעבר והייתי לקוח 25 שנה. השוטרים הובילו אותי לכספת שהייתה בבעלות אבי — שאני מיופה הכוח שלו, הוציאו את כל החסכונות שלו, ובסופו של דבר הבינו שאין כלום. אבל בינתיים היו הערות פוגעניות כלפי הילדים שלי בבית הספר ופגיעה קשה בבריאות של ההורים שלי, שהזקינו לי מול העיניים בבת אחת והפכו לאנשים עצובים".
אז למה הודית במה שהודית בהסדר הטיעון?
"כי זה בפועל מה שקרה. לא מדובר בתיקון של שום כתב אישום, כי מעולם לא היה שום כתב אישום אחר, מעבר לזה המתייחס לעבירה האחת והיחידה שביצעתי – עבירת ניגוד עניינים, שבה הודיתי והורשעתי על פי הודאתי. הודיתי, כי רציתי לחסוך זמן ולא לגרור את כל המערכת למשפט ארוך ויקר. לקחתי את מלוא האחריות על המעידה שביצעתי, כולל הסכמה מראש על עונש חמור באופן יחסי לעבירה מהסוג הזה. כל זה תוך הפנמה וקבלה, שבתור העומד בראש פירמידה עליי לשמש דוגמה לאחרים בתחום המינהל התקין. אני מוכן לשלם את חובי לחברה, אבל באותה נשימה אדגיש כי עבירת ניגוד עניינים שהכנסתי את עצמי אליה לפני כמעט שמונה שנים, בהיותי שר חדש ונלהב — זאת המעידה היחידה שביצעתי אי פעם".
"זה שקר גדול"
גם לפני מה שמיסז'ניקוב מגדיר "המעידה היחידה שביצעתי אי פעם", ליוו טונים צורמים את כהונתו כשר התיירות. פרסומים שונים (ובראשם תחקיר של עמית סגל בחדשות ערוץ 2) העלו טענות קשות לגבי הרגלי השתייה והבילוי של השר הצעיר, והשפעתם לכאורה על תפקודו של מיסז'ניקוב. הטענות הובאו בעיקר מאנשי אבטחה. "הרבה מהדברים שתוארו שם לא קרו", טוען מיסז'ניקוב. "הפרשות האלה ואחרות שהודבקו לשמי במהלך הקדנציה שלי כשר, רובן תולדה של שקר ורכילות ונודף מהן ריח קשה של שנאה ורדיפה של השונה והזר".
אבל מדובר בחלק מהמאבטחים שלך, שהיו איתך בזמן שבילית, רקדת ושתית במועדונים. בעיניך ראוי שכך ינהג פרלמנטר בישראל, לא כל שכן שר?
"הושיבו שני מאבטחים עלומי שם עם קול מעוות, שדיקלמו מה שרצו לשמוע מהם. עזבו את המוצא שלי שנייה — אחר כך נדבר על הסטיגמות – פשוט התלבשו על זה שאני שר אחר: צעיר, דינמי, אוהב חברה, איש של אנשים. אני לא מסתגר בבית, אני יוצא. הציפיות שלי כשר שמצליח בתפקיד הן שלפחות בשעות הפנאי שלי, מ־11:00 בלילה, מותר לי לשבת עם חברים וקצת לבלות ולשתות ולאכול איתם, ובסוף השבוע אני גם אוהב ללכת לרקוד. לא רוצה בגיל 43 לישון בעשר. אני אוהב לשתות בירה וגם כוסית וודקה. מה קרה? לאנשים נורמליים מותר לשתות עם חברים ולי אסור? לרבין כראש ממשלה היה מותר לשתות? לפרס כשר בממשלה היה מותר לשתות? לוויצמן כנשיא המדינה היה מותר לשתות? ולי אסור לשבת על הבר עם חברים או לרקוד, כי קוראים לי מיסז'ניקוב?"
עוד פרסום לא נעים עסק בשאלה איך פיספס השר ישיבה שנגעה לגלעד שליט. ב־11 באוקטובר 2011 התקיימה ישיבת ממשלה מיוחדת ודחופה בנוגע לעסקה לשחרור החייל החטוף. בערוץ 2 נטען כי בעוד שכל שרי הממשלה ביטלו תוכניות והגיעו (למעט שר אחד שהיה בחו"ל) – מיסז'ניקוב נעדר ממנה, ולפי עדויות מאבטחים, "הוא ישב בפאב־מסעדה בצפון ושתה לשוכרה עם חבריו".
מיסז'ניקוב, השבוע: "אני הייתי בין התומכים בשחרורו של גלעד שליט. אפילו נפגשתי עם אביו ואמרתי לו שלמרות שראש המפלגה שלי מתנגד לעסקה — אני תומך בה ואשכנע אותו לתת לי חופש הצבעה באותו יום".
אז למה לא באת לישיבה?
"כי השתתפתי במשהו שהיה משוריין מראש עם סגני ראשי ערים. התקשרתי לירושלים ושאלתי: 'האם אני צריך להגיע?' אמרו לי: 'שלח ייפוי כוח שאתה בעד העסקה', וזהו. ככה עשיתי וזה מה שהיה".
בתחקיר, מאבטחים טענו שהיו לכאורה לילות שבהם חזרת שיכור.
"מעולם לא השתכרתי – לא בחוץ וגם לא בבית. מעולם לא לוּויתי על ידי מאבטחים במצב שכרות או ביקרתי במועדוני חשפנות. זה שקר אחד גדול. הייתי שר צעיר ודינמי עם חיוּת שלא התאימה לתדמית הצפויה, המקובעת, של איך צריך להיות שר בישראל, ולכן הסקתי את המסקנות. לקחתי אחריות הן על העבירה שביצעתי והן על הדימוי שנוצר לי; על הפער בין הצלחותיי בתור יו"ר ועדת הכספים וכשר התיירות ובין הדימוי שניסו להדביק לי — ופרשתי מהקריירה המצליחה".
אם כל זה לא נכון, כפי שאתה טוען, למה לא תבעת?
"זה לא אומר שזה נכון. לא תבעתי כי לא היה לי זמן ולא היה לי כסף. כי כדי לתבוע כל אחד שמלכלכך עליך - צריך להיות מיליארדר".
היו הרבה בדיחות ותוכניות סאטירה שעסקו בהרגלי השתייה שלך.
"חלק ראיתי, חלק שמעתי. ודאי שזה פגע בי. במקרים אחדים זה גבל בגזענות מגעילה, כשהדביקו סטיגמות מכפישות לאדם ממוצא מוגדר, שנושא שם משפחה ושם פרטי שמתאימים לאותן סטיגמות. הבלגתי, כי זה להשתין נגד הרוח. ככל שאגיב — כך אקבל יותר. אי־אפשר לנצח".
"בדיות שהפכו לאמת"
מבחינת מיסז'ניקוב, גם אחרי שהתפטר, הפרסומים השונים לאורך חקירתו היו המשך של אותן סטיגמות. "ברגע שמדביקים לי סטיגמות על פי פרשות שונות, שלאחרים במצבי לא מדביקים", הוא אומר, "זה מריח ריח קשה מאוד של שנאה לזר".
עד המדינה, כך פורסם, העלה במשטרה טענות לגבי שימוש לכאורה שלך בקוקאין, כולל במסגרת נסיעות עבודה לניו־יורק ולמדריד, למשל. יש בזה אמת?
"יושב עד מדינה אינטרסנט להציל את העור שלו ושופך ומכפיש אותי סתם. לא אענה פרטנית על השמצות ושקרים שהועלו נגדי לאורך שלוש שנים שבהן ניסו להדביק לי דברים פליליים והכל הופרך. עובדתית, תמלילי החקירה שלי במשטרה לא קשורים לסמים. גם הפרקליטות בעצמה הבינה שזה מופרך. זה לא נכנס אפילו לטיוטת כתב האישום".
אז אתה יכול לומר: "ריד מיי ליפס: לא צרכתי סמים במהלך תפקידי הפרלמנטרי"?
"בחיים שלי לא עשיתי סמים, גם לא גראס, ויותר מזה — אני לא מעשן סיגריות".
בינואר 2010 נטען שבחרת לבלות במועדונים במדריד, במקום להגיע לארוחת ערב שנקבעה לך עם כ־05 אנשי עסקים, ששילמו כ־56 יורו כדי להשתתף באירוע.
"פרשת מדריד היא היחידה שהצטערתי עליה. לקחתי אחריות והתנצלתי כמה פעמים על שעשיתי טעות בשיקול הדעת. לא הלכתי לפגישה בגלל ריב שהיה לי עם השגריר. הרגשתי שהוא לא היה בסדר בהתנהגות שלו איתי, כי הייתי האורח שלו והוא גילה כלפיי חוסר הוגנות. אני מאשים את עצמי שגיליתי ילדותיות ו'הענשתי' אותו ואת האנשים שהמתינו לי ולא באתי. אבל כל יתר הדברים שפוצצו לי במהלך הקדנציה מדיפים ריח מאוד רע של שנאת הזר והשונה".
מה, רדפו אותך ממניע גזעני?
"בראיון הראשון שעשיתי כשר התיירות, נשאלתי אם יש גזענות בארץ, ועניתי: 'לא'. אבל יש פה בהחלט תופעה שכל זר הוא מוזר ולא נראה טוב. זה לא משנה אם אתה שחום עור או שיש לך שם משפחה רוסי או שיש לך שם משפחה ישראלי אבל מבטא רוסי — אתה מוזר כי אתה זר. ואם אין לך שום חלק בברנז'ה השלטת פה — אתה מוזר. ואם פרצת לחיים האלה ובמשך עשרות שנים בנית לעצמך קריירה מפוארת, בלי שום קשרים משפחתיים, בלי שום מחויבות לכל מיני אינטרסנטים — כולל אנשי תקשורת שמאוד עוזרים לאנשי שלומם בגלל טובות של תן וקח — אז אתה מוזר כי אתה זר".
אבל איך זה מסתדר עם זה שהגעת למעמד של שר?
"כי תמיד הייתי נחמד עם כולם ומאוד שירותי. הייתי צריך להיות מספר ארבע ברשימה גם בקדנציה שאחרי, אבל הבנתי שאני משחק במגרש לא נכון מבחינתי. הבנתי שאני עובד, שאני שר מוצלח, אבל יש פער בין זה לבין התדמית שנוצרה לי, בגלל כל מיני בדיות שהפכו לאמת. לכן התפטרתי. הבעיה פה שכל אחד מנסה רק להכפיש ולהרע. היצרים פה רוויים שנאה, קנאה, רשעות ורוע, והשמחה היחידה שמתחילה להשתלט פה היא השמחה לאיד".
אולי לא הפנמת שיש פה ציפייה מפוליטיקאי לאמות מידה גבוהות יותר, ויכול להיות שבילויים במועדונים בלילה מפריעים לחלק מהציבור?
"נניח שאני מודה בכך שלשר אסור לרקוד ולשתות עם חברים. זה לא אומר שבגלל שאני ממוצא מסוים אפשר להדביק לי סטיגמות שרחוקות ממני כמו שמיים מארץ. זה עצוב ומטריד כאחד שאף אחד לא מצר ולא מתנצל על עוגמת הנפש ועל ההרס העצום שנגרמו לי ולמשפחתי – על שרבוב שמי לתוך דברים שמעולם לא קרו. ולהפך, יש גם היום 'אג'נדאים מטעם' שממשיכים לצוד אותי ואת משפחתי, להכאיב, להכפיש ולהרוס – זאת למרות הפרכה חד־משמעית של רשויות החוק לגבי אותם מקרים.
"כל חיי עסקתי בתפקידים עם כסף במגזר הציבורי והפרטי — ואגורה שחוקה אחת לא דבקה לי ליד. אני מזכיר לכם שבפרשה הזאת נחשדתי בקבלת שוחד, וזה הדבר שהרתיח אותי. כי אני הייתי כספר ראשי בבנק; מנכ"ל שיווק של קופת חולים כללית שעסק במיליוני שקלים; יו"ר ועדת הכספים שהתעסק במיליארדי שקלים; שר התיירות עם תקציב של מאות מיליוני שקלים — אגורה לא דבקה לי ליד. אז אותי? אותי אתם מעזים להחשיד בשוחד?!"
"ציד בלתי פוסק"
כשהיה ח"כ ושר, היו הרבה מאוד אנשים שביקשו את קרבתו. אבל כשהחלו החקירות, רבים מהם התרחקו ממנו. "אחת הפגיעות הקשות ביותר שחוויתי בתקופה הזאת קשורה לבידוד המוחלט שלי ברגע שהפרשה פרצה", אומר מיסז'ניקוב. "בגלל הכותרות הצבעוניות והעסיסיות המכפישות חדשות לבקרים, בגלל העננה, בגלל ההדלפות המתוזמנות מחדרי החקירה. הטלפון נדם. אנשים נעלמו. וכל זה קורה במדינה ליברלית ונאורה, שבה כל אחד מדקלם את הערך הקדוש של החפות, כל עוד לא הוכח אחרת. בתור אדם שכל חייו עבד, תרם, יצר, הועיל והיה נדרש ברוב שעות היום – הרגשתי שפתאום התמוטט עולמי. זאת הרגשת מוות נפשי – וצריך חוזק נפשי כדי לעבור את זה ולצאת מזה. יש פתגם שאומר: 'מאוד קשה לחשוב, אז הרוב מעדיף לשפוט'. אף אחד לא ניסה לערער ולבחון מה עומד מאחורי הציד הבלתי פוסק אחרי שר צעיר ומצליח".
איך הגיבו חברי מפלגתך לכל זה?
"לא הגיבו. אני נמצא בקשרים אישיים נהדרים עם יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן".
ובמשך כל הזמן הזה חשת שליברמן מגבה אותך?
"כן, כל הזמן. כי יש בינינו חברות ויש יחסי אנוש ויש אדם מאחורי כל דמות. גם אם אתה שר הביטחון, אתה קודם כל בן אדם. יתרה מזאת, כמו שנגדי הפעילו שלושה עדי מדינה שסיפרו עליי מעשיות שלא היו ולא נבראו אבל הרסו לי את החיים שלוש שנים — לליברמן שתו את הדם 12 שנה בחקירות ובבתי משפט, עד שהוכיח שהוא חף מפשע".
מה חשבת על החשדות והאישומים הנוספים בפרשת ישראל ביתנו, למשל אצל פאינה קירשנבאום?
"הדבר היחיד שהדאיג אותי זה איך שורבבתי לסיפור הזה. למען האמת, אין לי מושג אם גם זה אמיתי או שיופרך. פאינה ואני אף פעם לא היינו חברים, רק עמיתים באותה מפלגה".
עקבת אחרי המפלגה מאז שעזבת? נניח, אחרי מה שקרה למשל עם שרון גל.
"אני לא מכיר את שרון גל, לא נפגשנו פנים אל פנים. כך שאין לי דעה ואין לי שמץ. אני לא מכיר את ההתנהלות שלו".
אתה מרגיש שהחמצת הזדמנות?
"בוודאי. הגעתי לפוליטיקה כדי לתרום. זה לא היה מקור פרנסה. נהניתי לשמש בתפקידים בכירים, ואי־אפשר להתעלם מהישגיי כשר".
אז נגיד שעכשיו מגיע אליך בחור צעיר, כוכב עולה במערכת המוניציפלית, כפי שאתה היית, והוא אומר לך: "סטס, אני רוצה להיכנס לפוליטיקה הארצית". מה תאמר לו?
"תשמעו, ב־2008 ישבתי עם אישיות פוליטית מאוד בכירה ושתינו יין ('הס מלהזכיר', מיסז'ניקוב צוחק). שימשתי אז יו"ר ועדת הכספים והוא אמר לי: 'הגעת בגיל צעיר לפסגה. תחשוב שתמיד איפשהו יושב צלף ומכוון עליך, וכל מה שאתה צריך לעשות זה לא להיחשף כדי לא להיפגע'. אז הייתי אומר לאותו כוכב מוניציפלי: אם אתה יודע לשחק במגרש הפוליטי — תיכנס. אם אתה חושב שאתה יכול להשפיע, אבל לא להיפגע מהצלף — תיכנס. ואם לא — אל תיכנס".
ונניח שהיית יכול לחזור לאותה ישיבה במשרד התיירות שבה הצגת את הרעיון לתמוך בפסטיבל סטודנטים באילת. כיצד היית פועל?
"לא חוזר על אותה טעות שעשיתי".
אתה חושש מהכלא?
"כל אדם היה מוטרד מזה. אני אדם נורמטיבי לחלוטין. בכל שנותיי במגזר הציבורי לא ביצעתי שום עבירה, וזאת המעידה היחידה שלי. אבל אני לא פוחד. בזכות הוריי ובזכות בורא עולם, אני אדם חזק. אני לא דתי, אבל מאמין בהשגחה עליונה. אחרי התלאות שאני ומשפחתי עברנו, אני מספיק מחוסן נפשית".
אתה, שהיית שר בישראל, יכול להיות בעוד שבוע וקצת באותו מקום עם רוצח, אנס, שודד.
"אני מתאר לעצמי כל סיטואציה, וזה הדבר שהכי פחות מטריד אותי. אין לי גינוני כבוד ואין לי בעיה לעבוד קשה. מטרידים אותי יותר הניתוק והריחוק מהילדים ומהמשפחה, להפסיד אירועים חשובים בחיים שלהם. אני אעבוד שם, מקווה שבעבודה מועילה, ואשתתף בסדנאות טיפוליות שהכלא דורש. אני רוצה לקחת עוד סדנאות ולהעשיר את הידע, אני רוצה גם לתרום מהידע הגדול שלי, אקרא הרבה, אכתוב הרבה".
מה התוכניות ליום שאחרי?
"אני מתכוון לחזור לעשייה היצרנית, למסלול של חיים נורמליים כפי שמגיעים לכל אדם באשר הוא ולמשפחתו. לתרום ולהצליח".
ואיך תפצה את משפחתך?
"בניגוד אליי, הם לא צריכים לעבור שיקום טיפולי. הם יקבלו אבא חזק, מחוסן ואוהב".
