שירת ניצחון

נועה דוידור החליטה בגיל צעיר להפסיק להתבייש. כשהייתה בת 12 היא חלתה באלופציה־אראטה — מחלת עור שגורמת לנשירת השיער — וכעבור שנתיים, כשהייתה בת 14, היא ויתרה על הפאה, נפטרה מהכובעים וחשפה את הקרחת בפני הסביבה ובפני חבריה כחלק מההתמודדות עם המחלה.

דרך נוספת שמצאה כדי להתגבר על הקשיים היא כתיבת שירים, ואת עבודת הגמר בלימודי חמש יחידות בספרות היא הקדישה לניתוח שירים של משוררים שסבלו ממחלות שונות. בעבודה, שלה היא קראה "שירת המחלה", היא חקרה בין היתר שירים של רחל, שסבלה משחפת, שלמה אבן גבירול, שסבל ממחלת עור, וליאורה בן יצחק, שסובלת מטרשת נפוצה, ובנוסף היא שילבה בעבודה שירים משלה.

היום, כשהיא בת 18 ונמצאת בשנת שירות בבית־ספר בקיבוץ עברון, תקבל נועה את "פרס גור אריה" לעבודת גמר מצטיינת של מנהל החינוך ההתיישבותי במשרד החינוך. "התהליך שעברתי גרם לי להבין שאם אני אקבל את עצמי כמו שאני גם הסביבה תקבל אותי", סיפרה אתמול והוסיפה: "עבודת הגמר הייתה הזדמנות עבורי לחקור נושא אישי ומיוחד, מעבר למקצועות הלימוד הרגילים, להביע את עצמי ולשלב בין המחלה, שהיא חלק מחיי, לבין אהבתי לשירה ולספרות. חשבתי לעצמי שאם התחלתי לכתוב בעקבות המחלה, בוודאי יש יוצרים נוספים שהמחלה שלהם באה לידי ביטוי בשירים שלהם. סיקרן אותי לראות אילו מוטיבים מאפיינים את השירה שלהם והאם אמצא דמיון במוטיבים בין השירה שלהם לשירים שכתבתי".

והיא אכן גילתה מוטיבים משותפים לשירים: בדידות, בושה, התייחסות אל הבריא שלעולם לא יבין מה עובר על האדם החולה, התעטפות בשתיקה ושימוש רב בדימויים מהטבע.

ועדת הפרס שבחרה בעבודה של נועה כתבה בין היתר בנימוקיה: "נועה משלבת באופן מעורר התרגשות את כאבה האישי בכאבם של משוררים אחרים. קריאתה בשירים חושפת הבנה ספרותית והזדהות. העבודה יוצרת חיבור משמעותי וחשוב בין האישי לספרותי. נועה מבטאת היטב את הקשר בין הכאב והמחלה לבין השירה... והיא מגלה יכולת ניתוח ויצירתיות כאחד".