yed300250
הכי מטוקבקות
    זיתון. "אם מישהו מנסה להפריע, אני יודע להיות גם המאבטח"
    המוסף לשבת • 07.12.2017
    באלה הידיים
    סיגלית קסלר, עורכת דין מיהוד, היא "ועדת קישוט". יעקב זיתון, מושבניק מניר בנים, ממונה על הקרשים ועל "העבודה השחורה". אלדד יניב אחראי על ליבוי האש, ומני נפתלי הוא המפקד העליון | אלה נציגי החמ"ל שהניע את המחאה מפתח–תקווה כל הדרך לכיבוש שדרות רוטשילד | "זו לא מחאה לכל החיים, זה אמור להיגמר אוטוטו", אומר נפתלי לקראת מבחן כוח נוסף מחר, "העם יבין שזו ההזדמנות לשנות את הפוליטיקה בישראל. אם עוד חודש הוא עדיין ראש ממשלה - נכשלנו"
    נבו זיו

    סיגלית קסלר, עורכת דין בת 59 מיהוד ואחת הפעילות המרכזיות בארגון הפגנות המחאה נגד השחיתות, הגיעה ביום שבת לשדרות רוטשילד בתל־אביב כבר בשעה חמש אחר הצהריים. "באתי מוקדם כדי שלא יגיעו אלמנטים אחרים שלא קשורים למחאה כמו הבחור עם השלט של הקופים, שאני לא יודעת מאיפה הוא הגיע, אולי הוא היה פרובוקטור מטעם", היא מבהירה. "אחר כך באו יעקב ואורנה, עוד שני פעילים, ותלינו שלטים על הסוס של דיזינגוף. חשבתי שיבואו אולי 2,000־3,000 איש. בשש וחצי הלכתי לשבת ולכתוב את הנאום שלי. פתאום הרמתי את הראש וברגע אחד נהיה צפוף.

     

    "אני מסתכלת ומישהו אומר לי, 'סיגלית, את לא מבינה, כל הרחובות סגורים'. עמדתי שם והסתכלתי על הקהל והתאפקתי לא לבכות. באמת, כל כך התרגשתי, זה כמו שאת בשמירת היריון הרבה חודשים ועוברת קשיים ומכות ומעצרים ואיומים, ופתאום נולד תינוק והוא בריא וחזק ובועט וגדול. ידעתי שיבוא הרגע הזה, והנה זה קרה".

     

    יש עשרות פעילים במחאה הזו אך הגרעין הקשה מונה אחדים. קבוצה שיצרה תנועה עממית שמונעת מזעם, ושהחלה כמו כל המסעות הגדולים באמת - בצעד אחד של איש אחד. "זה היה מאבק אישי שלי - לקחו לי משכורת ולקחו לי אישור לנשק", נזכר מני נפתלי, הגיבור המרכזי. "עמדתי מול הבית של מנדלבליט והוא יצא אליי החוצה לבד. אמרתי לו, 'אני אקח לך את הפרנסה כמו שאתה לקחת לי את הפרנסה'. הוא לחץ לי את היד עד שהבין מי אני ואז הוא אמר לשוטר, 'הוא מטריד אותי'".

     

    54 שבועות מאוחר יותר ומני נפתלי לא הפסיק להטריד, בהתחלה את היועמ"ש ובהמשך עוד מוסדות שלטון. בדרך הצטרפו אליו לא מעט אנשים ומחאת פתח־תקווה יצאה לדרך: ברוח, בגשם, בחום, בקור, במכות השוטרים, בבג"צים, בביקורת, בקללות המפגינים ממול ובהתעלמות יחסית של התקשורת הממוסדת.

     

    נפתלי. "לא עזבנו את מנדלבליט, הוא במראה האחורית, רואים אותו" | צילום: יאיר שגיא
    נפתלי. "לא עזבנו את מנדלבליט, הוא במראה האחורית, רואים אותו" | צילום: יאיר שגיא

     

     

    בהתחלה 40, אחרי זה 100, ולבסוף אלפים, רובם מבוגרים, נפגשים פעם בשבוע ופורקים את העצבים שלהם כלפי השלטון, מנסים ללכוד את הזעם המודחק של כמה שיותר ישראלים והופכים על הדרך לקבוצה מלוכדת שתקעה את יתדות המחאה השלטונית - כל מוצ"ש אצל היועמ"ש.

     

    כל השנה הם ביקשו שאנשים יגיעו ובסוף זה קרה בין לילה: עשרות אלפים הגיעו במוצ"ש האחרון להפגין ליד בוגרי "הפגנות פתח־תקווה" ומילאו את שדרות רוטשילד ואת הרחובות הסמוכים לה. המטרה - השחיתות השלטונית. האווירה הזכירה את ההפגנות הגדולות של מחאת 2011, אלו שכללו הרבה זעם לצד התרגשות גדולה.

     

    התוצאות היו מיידיות: חברי כנסת ממפלגת "כולנו" החליטו שלא לתמוך בחוק ההמלצות כפי שהוגש; בתזמון מופלא יו"ר הקואליציה דוד ביטן נחקר בחשד לשחיתות; וראש הממשלה ירד מהרעיון שהחוק יחול עליו. זריקת העידוד הזו רק פתחה את התיאבון לפעילי פתח־תקווה שממשיכים להפגנה נוספת ברוטשילד במוצ"ש הקרוב.

     

    "עיקר העיסוק זה לתת תחושה לאנשים שהם חייבים להמשיך לבוא", מסביר פעיל נוסף, קולני ומוכר, שהצטרף למחאה אחרי כ־20 שבועות - אלדד יניב. "מני ואני נוסעים לצלם עכשיו סרטון ברוטשילד, צריך לקרוא לאנשים לבוא, לשכנע אותם ולהסביר למה הם צריכים לבוא עוד פעם".

     

    קסלר. "פחדתי קצת, זה יכול היה לא להצליח"
    קסלר. "פחדתי קצת, זה יכול היה לא להצליח"

     

     

    בפתח־תקווה זה היה היועמ"ש, מה המטרה הפעם?

     

    נפתלי: "לנקות את השחיתות השלטונית, ושראש הממשלה הזה שהוא מושחת לכאורה - יעוף. אני ראיתי איך הוא לאט־לאט בונה לעצמו כיפת ברזל ששומרת עליו, הממסד, המינויים. זו לא מחאה לכל החיים, זה אמור להיגמר אוטוטו. אם עוד חודש הוא עדיין ראש ממשלה - נכשלנו. העם יבין שזו ההזדמנות לשנות את הפוליטיקה בישראל".

     

    נשמע כמו דיקטטורה

     

    כל מי שהתראיין או סירב להתראיין לכתבה ציין שהרוח החיה של המחאה היא נפתלי. יניב, שתופס הרבה פוקוס בתקשורת, הולך לידו על קצות האצבעות, נזהר בכבודו בפניו ושלא בפניו. שניהם ראו את המחאה של 2011 מתפרקת ויודעים שאם זו תהיה דמוקרטיה זה יעבוד פחות טוב. "המחאה הזו של העם, אין שמאל וימין, אין התייעצות ביטחונית, אין 15 איש שאומרים ההוא כך וההוא כך", מסביר נפתלי.

     

    יניב. "לתת תחושה לאנשים שהם חייבים להמשיך לבוא"
    יניב. "לתת תחושה לאנשים שהם חייבים להמשיך לבוא"

     

     

    מוזר אבל נראה שהמלחמה הכי טובה על הדמוקרטיה הישראלית נעשית בצורה של שלטון יחיד. נפתלי מסכים. "רוב ההחלטות שלי ואנשים לא אוהבים לשמוע את זה כי זה נשמע דיקטטורה. אנשים אצלנו במחאה ראו את 2011 ויש כאלה שגם רוצים להיות חברי כנסת. אני לא אתן במה להריץ אותם לפוליטיקה".

     

    מה עם אלדד?

     

    "כל הזמן אומרים לי שאלדד תופס טרמפ על המחאה, שהוא לא נקי, אבל אני מבחינתי קיבלתי אותו, אני מאמין לו. הוא רץ לפוליטיקה ואין לי בעיה עם זה אבל הוא מביא קהל. אנחנו משתמשים בו, אני אומר לו את זה בפנים".

     

    יניב מחייך ולוקח את זה בקלות: "אני מתמודד עם זה בשקיפות יתרה. אני קורא לעצמי איש פוליטי בכל מקום. אני אנסה להיות בתוך הכנסת והממשלה כי כדי להשיג שינוי צריך להיכנס לממסד. לא הסתרתי את זה מהיום הראשון והכל בסדר".

     

    ההפגנה ההמונית ברוטשילד בשבת שעברה. "הסתכלתי על הקהל והתאפקתי לא לבכות"
    ההפגנה ההמונית ברוטשילד בשבת שעברה. "הסתכלתי על הקהל והתאפקתי לא לבכות"

     

     

    תסבירו איך מרימים כזו מחאה.

     

    "מני זה המפקד", אומרת קסלר. "מדברים בטלפון, קבוצות ווטסאפ, הכל ספונטני, אין לנו צוות הוגים. בהתחלה היה לנו ועד מתנדב, אנשים שרצו לעשות בפועל. אחרי זה אנשים התקוממו ואמרו, 'מי בחר אתכם?' ואז הקבוצה הראשונה שמנתה 60 חתיארים התכנסה ובהצבעה בחרו ועד חדש. ואז גם שם לא הסתדרו, זה רב עם זה. מני עשה וטו, אמר, 'אין ועדים יותר, אני מחליט הכל', וזה חסך את כל הבלגן".

     

    מחאה עולה גם כסף.

     

    "מני פתח עמותה, הוא עשה הדסטארט ונכנס קצת כסף, ומהכסף הזה ההגברה שלנו. בהתחלה בחור בשם ישי הביא דיבורית קריוקי ואז לקחנו בחור צעיר שהביא הגברה במחירים מינימליים. הפגנה בשבועות האחרונים עולה 1,200 שקל בערך. עבור כל השאר, כל אחד משלם מהכיס שלו - שלטים וטושים וחבלים ונייר דבק ובלונים. הוצאתי כבר מעל 5,000 שקל אבל לא אכפת לי, אני מרגישה את הריח של השריפה מתקרב, זה לא יכול להימשך ככה".

     

    הפגנה צנועה בפתח־תקווה. "יש ריבים בינינו, אבל לא ברמה שזה מוציא את הרוח מהמפרשים"
    הפגנה צנועה בפתח־תקווה. "יש ריבים בינינו, אבל לא ברמה שזה מוציא את הרוח מהמפרשים"

     

     

    מה תפקידך חוץ מלנאום בכל שבת?

     

    "אני ועדת קישוט של המחאה, כל הפלקטים זה דברים שאני הכנתי מהפגנה להפגנה. יש את הצוללת מפוליגל שקראתי לה 'אח"י שחיתות' ויש את 'אח"י קומבינה'. האוטו שלי זה החמ"ל להפגנה. בפתח־תקווה הייתי באה בשעה שש עם האוטו והשלטים וסולם והיינו תולים. בהתחלה לבד ואז הצטרפו אליי עוד אנשים כמו משה מוסקוביץ' ויעקב זיתון".

     

    "אני עושה את העבודה השחורה של המחאה", מסביר זיתון, בן 56 ממושב ניר בנים. "מכיוון שאני מושבניק ויש לי ידיים טובות, רכב מסחרי ובית קרקע אז אני מביא את הקרשים, מוטות, חבלים, אקדח סיכות, כל הציוד שנדרש כדי להרים שלטים. אני עובד צמוד לסיגלית. אני גם יודע לרקוד כשצריך לשלהב קהל - להרים ידיים ולעשות תנועות. כשנותנים נאום ומישהו מתחיל לקרוא, 'הון, שלטון, עולם תחתון', לא כולם מצטרפים מיד, התפקיד שלי זה לקחת את הקריאה הזו ולהעצים אותה כדי שכל הקהל ישתתף. ואם צריך להתערב באופן פיזי - נגיד מישהו שמנסה להפריע, וקרה כבר, אני יודע להיות גם המאבטח".

     

    למשל?

     

    "היה מישהו שנכנס באמצע הדברים של האקטיביסטית אור־לי ברלב ואמר, 'הכל שקרים, כולכם שקרנים'. אמרתי לו, 'צא החוצה', והוא לא יצא. אמרתי לו, 'צא', והוא לא יצא. דחפתי אותו ואז בא עוד בחור ועזר לי. אני נכנס פיזית בבן אדם כדי להרתיע אותו, לא כדי לפגוע בו. זה במצבים ששתיקה לא טובה בהם".

     

    מה עם פוליטיקאים, ניסו להצטרף?

     

    "יש פחד של כולם שיבואו פוליטיקאים לנכס לעצמם את המחאה שהזענו עליה. מישהו שלא היה ויגיד, 'זה בזכותי', ושום דבר לא בזכותו. זה בזכות אנשים כמוני שרצים שם משבת לשבת - להתקין במה, לפרק במה, לצעוק סיסמאות, לשלהב את הקהל. אם מישהו בא ואומר 'אני' - זה יוצר המון מרמור. יש ריבים גם בינינו, ריבים של אגו, ועל קרדיטים, אבל לא ברמה כזו שזה מוציא את הרוח מהמפרשים".

     

    איך אתה הגעת למחאה?

     

    "את הכניסה שלי לגרעין הקשה אני מגדיר כתאונה. לא תיכננתי את זה. הגעתי ואמרתי, 'וואלה, אני מרגיש ככה שלוש שנים'. בהתחלה התרגשתי מאוד במחאות של פתח־תקווה כי אף פעם לא לקחתי חלק במחאה. באיזשהו שלב זה נהיה רוטינה, עבודה סיזיפית שאתה יודע שאתה צריך לעשות אותה בלי לראות כמה אנשים תביא ומה יוצא לך, אבל אתה צריך לעשות אותה".

     

    באמת עבודה שחורה, יש בה תהילה?

     

    "אין מה לעשות, אחד הצדדים המכוערים זה שלא תקבל מה שמגיע לך. בדרך כלל מי שיזכה בתהילה זה מי שיודע לדבר אל הקהל. אני שירתתי ביחידה קרבית, גדוד 126 בשריון, נלחמתי בלבנון. אבא שלי היה ממייסדי מושב ניר בנים, מייבש ביצות. הדרך שבה חונכתי גורמת לי לעשות את זה. אם אני חושב שהשלטון עקום אני צריך לשנות אותו. זה נקרא פטריוטיות".

     

    לפי אלדד יניב, הפטריוטיות הזו בוערת אצל הרבה ישראלים בימים אלו. התפקיד שלו: לנשוף על האש הקטנה הזו - בכל הכוח - כדי שתהפוך למדורה. "עודדתי את המחאה מאוד ברשתות החברתיות, שם אנשים מתחברים אליך מהלב, זה לא מהונדס בידי תקשורת", הוא מסביר. "בעולם החדש זה לא קובע אם תומכים בך, זה קובע אם מוכנים להירתם בשבילך.

     

    "כשאני אומר לאנשים, 'לשתף בכל הכוח' אני מבקש מהם לעשות פעולה הדדית - אני נאבק ואני מבקש מכם לשתף את המאבק. היום מותר לעשות טעויות ולשגות וליפול אבל אם אתה כן ואותנטי, אנשים מאמינים בך. אתה חייב להקשיב לאנשים, מה אומרים ומרגישים, כל הזמן להיות בסנטימנט, אתה מוציא את זה לפועל אבל לא מבין יותר מהם".

     

    אהוד ברק מקפיד על סרטונים קצרים, אתה חופר.

     

    "הסרטונים לא צריכים להיות קצרים, עברו הימים שאתה מכתיב דברים לאנשים. היום אתה לא משכנע אנשים, אתה רותם אנשים, אתה צריך לנהל איתם שיחה. אז אני קורא כל תגובה שכותבים לי, ובסרטון הבא ממשיך את השיחה, עונה לזה.

     

    "ביום חמישי שעבר שלחתי את סרטון הווטסאפ הראשון על ההפגנה ברוטשילד ל־30 איש. אתה לא יכול לדעת מה כמות הצופים שנחשפה אליהם אבל הבנתי שאם אני מקבל אותו מאנשים שלא דיברתי איתם שנים ולא שלחתי אותו אליהם אבל הם ראו אותי וכתבו 'באים', אני אומר, 'וואלה'. זה הגיע למטולה ואילת וחזרה. אנחנו לא ממומנים, זו מחאת ניידים, זו בעצם הפגנת הדיגיטל והווטסאפ הראשונה בישראל".

     

    מאה בפ"ת, אלף ברוטשילד

     

    אחרי שנה של מחאה על אש קטנה אבל קבועה, שמצליחה להטריד אבל לא לשנות סדרי עולם, החלו לעלות קולות מחאה אצל המוחים: חייבים לעבור למגרש הלאומי, להגביר ווליום ולהפגין בתל־אביב. הטיימינג היה מושלם - שיא גל ההתקפות על המשטרה, ההתקפלות של כחלון בהתחייבותו שלא לתמוך בחוק פרסונלי, וכמובן חוק ההמלצות הידוע לשמצה שעבר בקריאה ראשונה. "אמסלם וביטן מאוד עזרו לנו", מסביר נפתלי.

     

    "בשבועות האחרונים ראינו שמספר האנשים פוחת", מספרת קסלר. "מני היה מאוד מתוסכל ואמר לי, 'אנשים לא מתעוררים, בואי נראה אם זה פתח־תקווה או הנושא. נעבור פעם אחת לתל־אביב ואם לא יבואו אני גמרתי עם זה'. אמרתי לו 'טוב, טוב, אתה לא גמרת עם זה אבל בואו נעבור'. פחדתי קצת, זה יכול היה לא להצליח".

     

    "תמיד ידעתי שמאה מפגינים בפתח־תקווה זה יכול להיות אלף איש בתל־אביב, בכל מקום שהסתובבתי אנשים אמרו לי, 'אם יהיה בתל־אביב נבוא'", מוסיף נפתלי. "לרוב האנשים הפריע שזה קרוב לבית של היועמ"ש, למרות שזה לא היה קרוב לשם. מצד שני ראיתי שזה לא מציק ליועמ"ש כי זה לא ליד הבית שלו - אז המחאה לא שווה כלום".

     

    "כל הזמן היו קולות שאמרו, 'אולי עכשיו, אולי עכשיו', בשבוע של יום השנה לרצח רבין אמרו, 'זה הזמן'", מוסיף יניב. "תמיד היו אנשים שאמרו, 'בתל־אביב יהיו יותר' אבל חשבנו שמה שמנצח פה זו התמדה, שבעולם החדש ב־2017 אתה בכלל לא יכול לאמוד את מספר משתתפי ההפגנה, חלק מהם צופים ברשתות החברתיות, הם חלק מהאנשים שהופכים את ההפגנה לשיחה וזה הניצחון.

     

    "בשבוע של החוקים עם אמסלם וביטן ראינו ברשת אנשים מההפגנות בכיכר אומרים, 'חייבים לבוא לתל־אביב השבוע'. אמרנו שנדבר, ובאותו ערב נפגשנו בהפגנה מול הבית של כחלון עם חלק מאנשי פתח־תקווה, ואמרנו, 'יאללה, בואו נעשה את זה'. בשלישי בבוקר צייצנו את זה. בחמישי היינו בהפגנה מול איילת שקד ואנשים היו מאוד מבסוטים מההחלטה. לא ישנתי בלילה לפני".

     

    מה הייתה מטרת ההפגנה?

     

    "הפגנה תמיד צריכה להיות טקטית, יש לה מטרה. 54 שבועות זה היה טקטי, ממוקד בטיוח של היועץ המשפטי. עכשיו אנחנו במרחק קצר מסיכום המשטרה, אז לכן הלחץ הוא מול כחלון, לומר לו, 'אדוני הנכבד, מוטלת עליך אחריות לעשות את מה שברק עשה לאולמרט, להגיד לו: אין לך תוקף מוסרי להמשיך לשלוט'. כשאנשים שמחזיקים שליטה וכוח מפרים את ההתחייבות הציבורית שלהם ושוכחים שהם בסך הכל משרתי ציבור - הכוח המרכזי של הציבור מולם זה או בהצבעה בקלפי או בשיימינג ציבורי, שבכיכר העיר יגידו להם - 'אתם שקרנים'".

     

    ולמה דווקא ברוטשילד ולא בכיכר רבין?

     

    נפתלי: "כי כיכר רבין זה מקום שצריך לשלם עליו כסף ואני לא מוכן לשלם כסף על הפגנות. דבר שני - זה ממותג עם השמאל, לא רציתי שיגידו שאנחנו שמאלנים. עוזי ארד הציע לי את המקום הזה, הוא לא היה מוכן לנאום בפתח־תקווה כי הוא לא רצה לעודד הפגנות מול בתים של אנשי ציבור. גם החבר'ה שהפגינו נגד מתווה הגז המליצו לי על רוטשילד כי אפשר לעשות שם צעדות".

     

    סיגלית, שלא יזרקו סיגריות

     

    בבוקר יום שלישי האחרון נפגשתי עם נפתלי ויניב, שניים שכל רגע במחיצתם מרגיש כמו פספוס של תוכנית ריאליטי על חתונה מוזרה במיוחד. קבענו בבית קפה ברמת אביב כי נפתלי - כיום שיפוצניק - עובד בדירה סמוכה. לא תמצאו פה אוהדים של ביבי, כל אדם שני פה ניגש אליהם וטופח על השכם. נפתלי מתיישב אחרון אבל מיד קם - הכיסא שלו נמצא בגבו לכניסה אז הוא משנה מקום, רוצה לראות פתחי מילוט, מי נכנס ומי יוצא. תמיד מאבטח. מישהו ניגש לנשק את אלדד, נפתלי נדרך כי האיש שולח לאלדד ידיים מחבקות בהפתעה.

     

    יש בעברם דבר אחד משותף וייחודי - שניהם היו קרוב לפוליטיקאים וראו איך הדברים מתנהלים: נפתלי כמאבטח ומאוחר יותר כאב בית בבית ראש הממשלה, ויניב כיועץ משפטי בכיר ולפי הגדרתו, "הכבל שמחבר בין ההון לשלטון". שניהם יצאו משם כדי לספר על הסירחון.

     

    הבעיה העיקרית שלהם הבוקר: מתחרה. עו"ד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון שהגיע לנאום מספר פעמים בפתח־תקווה הכריז על הפגנה משלו במוצאי שבת בכיכר רבין. נפתלי אומר שזו הכרזת מלחמה ומעלה ספקולציות לגבי מי עומד מאחורי המתחרה שעלולה לבלבל את הקהל ולפגוע בהפגנה שלהם. "בהפגנות ב־2011 הייתי בבית ראש הממשלה וראיתי מה זה עושה. 20 חודשים ראיתי את ההתנהלות שלו. זה משחק, הכל משחק - מודיעים לתקשורת שראש הממשלה בכסאח עם שר הביטחון אהוד ברק, והם יושבים ואוכלים גלידה ושותים בייליס בפטיו".

     

    השבוע הוא חגג ניצחון כשנציג הפרקליטות התקשר להודיע שתיק ההטרדה המינית נגדו נסגר מחוסר ראיות. "ניצחון? אם בן אדם אמר שגנבת לו את האוטו, אתה נלחם שלוש שנים, ובסוף אומרים לך 'אנחנו לא יודעים אם גנבת או לא, אבל אנחנו לא מרשיעים אותך', זה ניצחון? מי יחזיר לי את הפרנסה, את עוגמת הנפש של הילדים, את הכל? אני הולך לערער, שהפרקליטות תקבע שהתיק נסגר מחוסר אשמה".

     

    סגירת התיק קשורה להצלחת המחאה?

     

    "ברור. בעיניי הם מאותתים לראש הממשלה שהכל נגמר. מי סוגר תיק כמו שלי? היו יכולים להגיד לי 'לך לבית משפט'. מה אכפת להם?"

     

    בסוף גם אליעד שרגא נכנע. כבר בשעות אחר הצהריים של יום שלישי, בפייסבוק של התנועה לאיכות השלטון הודיעו שההפגנה שתוכננה לכיכר רבין זזה לכיכר הבימה. יום לאחר מכן ההפגנות פשוט התחברו. "הוא ביטל, השתכנע ובא אלינו, לפעמים לא צריך להילחם", מסביר נפתלי.

     

    במוצ"ש הקרוב אתם שוב מפגינים בתל־אביב. מה זה מצריך מבחינה לוגיסטית?  

     

    קסלר: "התאורה בהפגנה תהיה של תל־אביב, יש לי מכר שמקים מסיבות טבע והוא אמר לי שיש לו ציוד שהוא לא משתמש בו ואם נצטרך הוא יביא לנו בהשאלה. יש הרבה התנדבות ורצון טוב. חוץ מזה באים ומפגינים. הודענו למשטרה, אבל אנחנו לא שוברים חלונות של בנקים אז המשטרה לא עושה בעיה. במשטרה תמיד היו באים אליי כנציגה - 'סיגלית, את תדאגי שלא ירדו מהמדרכה'. 'שיהיו רק שני מגאפונים'. 'שלא יזרקו סיגריות על המדרכה'. לא שתמיד שמעו לי".

     

    מה מבחינתכם יהיה ניצחון של המחאה הזו?

     

    "אני באופן אישי הייתי רוצה לראות שמוקמת רשות למלחמה בשחיתות, רשות עצמאית שממומנת על פי חוק, כמו 'הבלתי משוחדים'. זה הדבר הדחוף הראשון. אני נגד הקדמת הבחירות, הן עלו לנו 2.5 מיליארד שקלים".

     

    עוד לא הרשיעו את ראש הממשלה, הוא נבחר ומכהן ואפילו לא הוגש נגדו כתב אישום.

     

    "אוי ואבוי לנו שהרף והמבחן הוא רק פלילי. ישעיהו אמר, 'איכה הייתה לזונה', הוא התכוון להשחתת המידות הציבורית. מנהיג צריך להיות מגדלור להתנהלות אישית והתנהגות ציבורית. ביבי לא כזה".

     

    ומה את אומרת למי שאומר שזו מחאה שמאלנית?

     

    "זה מצחיק אותי. בדיוק כמו שביבי אמר שהמחאה ממומנת על יד הקרן החדשה. פשוט שקר. בוודאי שכל מי שבא למחאה מתנגד לתרבות השלטונית ולהתנהלות האישית של ביבי אבל הוא לאו דווקא שמאלני. אני בחיים לא הצבעתי לעבודה. מה שמעניין אותי זה טובת המדינה. אחרי רצח רבין הצבעתי דווקא לביבי כי ידעתי מי זה פרס, וחשבתי שביבי זה בחור צעיר משכיל עם משפחה טובה, רצון טוב ויכולת. החלום ושברו".

     

    יניב: "ההפגנות הן לא נגד הליכוד בשום פנים ואופן, לא מחליפים שלטון בחקירה. הליכוד זכה בבחירות, לא ביבי. מח"ל זכתה, מח"ל יכולה למצוא מועמד אחר".

     

    נפתלי: "אם יבוא מחר גדעון סער אני אצביע לו. כל החיים הצבעתי ליכוד חוץ מהבחירות האחרונות".

     

    אחרי מוצ"ש הקרוב, תחזרו להפגין מול היועמ"ש?

     

    נפתלי: "כרגע לא, אם יהיה צורך - כן. לא עזבנו את מנדלבליט, הוא במראה האחורית, רואים אותו".

     

    אז השכנים בפתח־תקווה יכולים לחזור לישון?

     

    קסלר: "אתה יודע כמה שכנים בכיכר גורן הם משתתפים קבועים במחאה? עשרות. לא עזבנו את פתח־תקווה, זה בסיס אם, ותל־אביב זה המקום שהוא מטרופולין ומיועד ובנוי להכיל כמויות גדולות יותר של אנשים. הנגישות יותר קלה. התחבורה הציבורית לפתח־תקווה זה משהו מזעזע, כשהיו אלפים הכבישים היו פקוקים.

     

    "אנחנו מדברים בינינו איך ממשיכים בלחץ על מנדלבליט כי לדעתי איש המפתח הוא עם היד על השלטר, זה שיגיד 'עד כאן'. חייבים להמשיך גם בפתח־תקווה למרות שכנראה זה מקום לא כל־כך אטרקטיבי".

     

     


    פרסום ראשון: 07.12.17 , 18:26
    yed660100