אנחנו זוג בסוף שנות ה־40 לחיינו ויש לנו שלושה ילדים. הבת הבכורה בת 24, עובדת וסיימה תואר ראשון. החבר שלה, בן 23, הצטרף בהדרגה לגור איתנו לפני יותר משנה, כי הוריו גרים ביישוב קטן ומרוחק.

בתי והחבר שלה לא מקפידים על סדר וניקיון, ולעיתים קרובות אנחנו צריכים לסדר אחריהם. מדי פעם אנחנו צריכים להסביר להם מהם הגבולות המתאימים לחיים משותפים בין כולנו. אנחנו לא רואים שהם עושים מאמצים לחפש דירה למגורים עבורם. המצב נמשך, ואנחנו ממשיכים לסבול מחוסר פרטיות.

בתי והחבר שלה אוהבים לבלות, אוהבים מסעדות ובגדים, נוסעים לחו"ל ולא נראה שהם חושבים שכדאי להם לחסוך כסף לשכר דירה. אנחנו נושאים בכל הוצאות הבית ונראה לנו קטנוני לבקש השתתפות בהן מצידם.

גם אילו בתנו לא הייתה מביאה אלינו את החבר שלה, נראה שהיא צריכה לפרוח מן הקן. אבל אנחנו לא רוצים לתת לה הרגשה שאנחנו מסלקים אותה מן הבית. המצב הזה מכניס אותנו למתח ולמבוכה. חשוב לנו מאוד לשמור על יחסים טובים.

"יחסים טובים" אינם טובים באמת כאשר אתם מרגישים מנוצלים, וכאשר אורח החיים הפזרני והנהנתני של בתכם ובן זוגה בא במידה רבה על חשבונכם. ההורים היהודים סובלים מתופעה של הגנת יתר על ילדיהם הבוגרים. במקרים רבים חוששים מעימות וגם במקרים של עימות עם הילדים שכבר אמורים לעזוב את הקן המשפחתי, או גם לאחר מכן, על פי רוב מרגישים אשמים ועל פי רוב מרחף על החיים הענן האומר: "משפחה היא ערך מרכזי בחיי. אם נוצר מתח או ריחוק או נתק ביני לבין ילדיי זאת אומרת שנכשלתי בחיי, כל מאמציי/ השקעותיי/ חלומותיי ליצור משפחה עולים בעשן!"

עקב עמדות אלו הורים נוטים לרצות את ילדיהם הבוגרים ונוטים לחשוש מצרימות, שהן לעיתים הכרחיות במערכת היחסים. עקב החיים בחשש נסחטים, מתחנפים, שותקים. במקרים רבים נוצר קונפליקט בין שני ההורים לגבי גבולות הנתינה, כאשר אחד מן ההורים רגשן יותר, חווה תכתיב רגשי עז ועמוק להקריב את נוחיותו ואת איכות חייו למען הילדים ואחר מתמרד, ולעיתים מרוב תסכול מתפרץ באופן וברגע הלא נכון (בעיקר לדעתו של בן הזוג).

אין ויכוח לגבי הצורך של הורים לעזור לילדיהם להשיק את חייהם אל תוך קיומם כבוגרים. הגיוני שהמבוגרים ש"יש להם" יעניקו לילדים ש"אין להם". אולם לעיתים הנכונות המוגזמת לתת מעודדת פרזיטיות, והוויתור על הצרכים שלכם יוצר יחסים מעוותים. המושקעות הרבה שלכם ביחסים עם ילדיכם הבוגרים גורמת לכם לוותר על צורך בסיסי בסימטריה בקשר שבין אנשים בוגרים. מרוב רצון לתת שוכחים את הצורך לקבל; מרוב רצון בטובתם שוכחים שגם לכם יש צרכים רגשיים; מרוב רצון בחוויה של משפחתיות שוכחים שמשפחה היא לא רק מפגשים, אלא גם התחשבות.

מותר לבתכם ולבן זוגה לחיות באי־סדר ובבלגן, אבל בביתם שלהם. אין סיבה שלא תאמרו לילדתכם שהגיעה השעה שתתעופף מן הקן, שתצא לעצמאותה, שתלמד לטפל בענייני החיים ולפרנס את עצמה, בהבטחה שתמשיכו להעניק לה ולבן זוגה על פי מיטב יכולתכם.

שאלות לורדה ניתן לשלוח למייל: varda1940@gmail.com לפקס: 6094132 ־ 03 או לכתובת: דוד המלך 15 , ת"א 649