אחד למיליון
עו"ד מוריאל מטלון הצליח למצוא בנס תורם מח עצם
עו"ד מוריאל מטלון, יו"ר ועדת ניהול משרד גורניצקי ושות', מהמשרדים הגדולים בישראל מספר כיצד ניצלו חייו: "זה קרה לפני כשנתיים, ספטמבר 2015, אני ב'אמצע החיים': השותף המנהל של גורניצקי, רואה ברכה בעמלי, רואה נחת בילדי ונכדי וגם שולח ידי מעת לעת בעשייה חברתית. אבל כפי שאומר הפתגם ביידיש 'האדם מתכנן ואלוהים צוחק', והצחוק הזה היה על חשבוני. הישר מחתונת בתי הצעירה הגעתי לטיפול נמרץ, הורדמתי והונשמתי ופקחתי עיניים, שואל, 'מניין יבוא עזרי?' ומגלה שחליתי בסרטן".
"חצי שנה של אשפוזים חוזרים ונשנים, כימותרפיה אגרסיבית ופסק דין של מיטב הרופאים, בארץ וגם באמריקה לשם נסעתי כדי לקבל חוות דעת שנייה. רק השתלת מח עצם תציל אותי, שאם לא כן - ימיי ספורים. אולי תשעה חודשים? אולי שנה?"
"ואז - שיחת טלפון מפתיעה. לא, לא של אראלה ממפעל הפיס, אלא של מעיין, מתאמת ההשתלות בתל השומר — 'עזר מציון איתרו לך תורם' היא בישרה. הסיכוי למצוא תורם מתאים הוא אחד למליון ובארץ - בזכות עזר מציון - יש שמונה מאות וחמישים אלף דגימות מתורמים פוטנציאלים".
"במהלך חג הפסח לפני שנה וחצי עשיתי restart וזכיתי למח עצם מהתורם שלי. היום כבר זכיתי להכיר אותו. הוא עתודאי צעיר בן 21 יפה תואר בשם אבי כהן, אשר לומד באוניברסיטה העברית בירושלים. אחרי ההשתלה חזרתי לכאורה לשגרת יומי, אך לא לגמרי. מדי בוקר כשאני מתעורר לציוץ הציפורים במיטתי שבביתי - אני יודע כי את חיי אני חב לנס הזה אשר התרחש בזכות 'עזר מציון', בזכות הרופאים הנפלאים בתל השומר ובזכותו של אבי כהן".
כשהמגדלים קרסו
עו"ד גדעון פישר כמעט נכח באסון התאומים
עו"ד גדעון פישר, מייסד משרד גדעון פישר ושות': "2001 הוא תאריך שנחקק לעד אצל כולם, ואצלי בפרט, כאחד הימים שבהם ניצלו חיי. באותו בוקר, כאשר המטוס הראשון פגע באחד מבנייני התאומים במרכז הסחר העולמי, שבו הייתי אמור להיות באותו זמן בדיוק, צפיתי בתדהמה במסך הטלוויזיה שבמשרדי. במועד המדויק הזה קבעתי להיפגש בבנייני התאומים עם עו"ד אלן רוטנברג, מבכירי עוה"ד בחוף המזרחי, על מנת לדון עימו בעקרונות חוזה זכיינות שטיפלתי בו. דקות לפני שכרטיסי הטיסה הוזמנו הוחלט שהישיבה תתבצע באמצעות שיחת וועידה טרנס־אטלנטית. לשמחתנו, גם עו"ד רוטנברג שהה באותו זמן באחד ממשרדיו האחרים וניצל ממוות ודאי. סיפרתי על כך לבאי בית הכנסת שבו אמרתי את 'ברכת הגומל'. מידי שנה, ב־ 11.9, אני חושב ביני לבין עצמי על חוט השערה, המפריד לעיתים בין החיים לבין הטרגדיה".
רגע מהתרסקות
עו"ד גל גורודיסקי מספר על המצנח שלא נפתח
עו"ד גל גורודיסקי, מומחה לדיני עבודה ופנסיה: "במהלך הטירונות בסיירת מטכ"ל עברתי קורס צניחה. כשנפתחה דלת המטוס, בקפיצה הראשונה, ההתרגשות התערבבה עם חרדה. עמדתי באמצע הדבוקה והתקרבתי בצעדים קטנים לדלת המטוס. שמעתי 'קפוץ' ואחרי שנייה הייתי באוויר. הרעש הפך לשקט והפחד התחלף בהתפעלות מהנוף. הסתכלתי מסביב, אבל להפתעתי לא ראיתי אף אחד מהחברים שצנחו איתי. הסתכלתי למעלה וראיתי את כולם במרחק גדול מעליי. מבט נוסף למעלה והסתבר לי שרבע מהמצנח שלי קרוע, אני נופל במהירות והקרקע מתקרבת... שלפתי את הידית של המצנח הרזרבי וכ־100 מטר לפני הקרקע נבלמה הנפילה שלי. אם הייתי מגלה את התקלה שנייה מאוחר יותר - התוצאה הייתה אחרת. מאז המקרה חלפו למעלה מ־30 שנה, אבל למדתי שחשוב להודות על מה שיש לך ושהעולם יכול להתהפך לך תוך שבריר שנייה".
צדק מאוחר
עו"ד ענת גינזבורג על הצדק המאוחר לנכה צה"ל
עו"ד ענת גינזבורג, המתמחה ביצוג תובעים בדיני נזיקין ומשמשת כיו"ר ועדת נכים תגמולים ושיקום בלשכת עו"ד, נזכרת בנס שקרה לאחד מלקוחותיה: "יום אחד הגיע למשרדי גבר מבוגר, קשה יום, וסיפר לי שהוא סובל מנכות נפשית קשה עקב שירות מילואים שביצע במלחמת יום כיפור בחזית הדרום, אז הוצב בגדוד חרמ"ש. מיגים מצריים הפגיזו את השיירה, הקומנדו המצרי הסתובב באזור, והתנהלו קרבות קשים. הוא הגיע אליי בשנת 2006 — 33 שנה לאחר המלחמה - וביקש שאטפל בעניינו מול משרד הביטחון על מנת שיוכר כנכה צה"ל. הוא ניסה שנים רבות לטפל בהכרה בו מול אגף השיקום אך לא הצליח. פניתי לאגף השיקום ואכן נמסר לי כי הוא פנה מזמן בבקשה להכיר בו כנכה צה"ל, אך לא הייתה שום ראיה שאכן הוא היה בחזית הדרום במלחמה ולכן לא הוכר. הזמנתי אליי למשרד את בני משפחתו וניסינו יחד לאתר בדל של חוט שיוביל אותנו לפתרון.
"בסופו של יום, נזכר האיש שהיה רפד רכב, שכמה שנים לאחר המלחמה הגיע אליו לרפדייה זגג רכב, ששירת יחד איתו במילואים במלחמה, ואפילו סיפר לו שאיבד את השמיעה באותו קרב. האיש לא הצליח בשום אופן להיזכר בשמו של המילואימניק זגג הרכב. אמרתי לבני משפחתו לחפש בדפי זהב זגגי רכב בסביבה ולהתקשר לכולם בניסיון לאתרו. אפילו שקלנו לפרסם מודעה בעיתון. הנס קרה — המשפחה הצליחה לאתר את האיש, שזכר מצוין את פרטי המקרה והקרב. זימנתי אותו אליי למשרד, גביתי ממנו תצהיר והסוף הטוב - הצלחתי לקבל הכרה בלקוח כנכה צה"ל והשגתי עבורו אחוזי נכות גבוהים שזיכו אותו בקצבאות ובטיפול משרד הבטחון לכל ימי חייו. הצדק נעשה".
הצונאמי שחס עלינו
עו"ד רות דיין־וולפנר על רעידת האדמה המסוכנת
עו"ד רות דיין־וולפנר, מומחית בדני משפחה: "לפני מספר שנים הייתי עם בעלי, שהיה אז בן זוגי, בחופשה באיים המאלדיביים במלון ריזורט, שחודש כולו אחרי שנהרס בצונאמי של 2005. כשעלינו מצלילת בוקר הודיעו שהייתה רעידת אדמה חזקה ושאנחנו נמצאים תחת התרעת צונאמי. האי היה קטנטן ואני התקשרתי להיפרד מהילדים, כי אחרי כל סרטי הצונאמי שראיתי ידעתי שאי־אפשר יהיה לשרוד. הבנות במשרד ניסו להשיג חילוץ במסוק ובאי ריכזו אותנו בלובי של המלון, כשכל הטלוויזיות משדרות ברצף כתוביות עם כמה הרוגים היו בכל צונאמי.
"למזלי הגדול רעידת האדמה הייתה כזו שלמרות עוצמתה (8.9), לא גרמה לצונאמי ואני הרגשתי שחיי ניצלו. למחרת היינו על השער של עיתון מעריב עם הכיתוב: 'אימה באוקיינוס ההודי'. למרות רגעי האימה שחוויתי, האירוע הזה לא מנע ממני לשוב עוד מספר פעמים לאיים המלדיביים הקסומים. כמי שמתגוררת במדינת ישראל ויודעת שסכנות קיימות בכל מקום, אני משתדלת לנהל את חיי ללא פחד ולהנחיל לילדי את הביטחון לחיות את חייהם בעוצמה".
