השאלה היומית: האם אתם מסכימים עם ליברמן כי יש להחרים את יישובי ואדי ערה בעקבות המהומות האלימות

מפסיקים לממן את הטרור

סמדר שיר

רק זה שמביט בנו מלמעלה יודע עד כמה אני שונאת מלחמות ועימותים. אפילו במבצע צוק איתן, כשרסיסים של סקאד נגעו בבית שלנו, לא הוצאתי מפי משפט מתלהם בנוסח "מוות לערבים". הידיים שלי תמיד מושטות לשלום והעיניים שלי תמיד מחפשות את שביל הזהב שיוביל להסדר מדיני. אבל איך אפשר לעבור בשתיקה על מטח של לבנים שנזרק על אוטובוסים ואזרחים תמימים שבסך הכל רצו להגיע לביתם במוצאי שבת או לחזור מטיול בצפון?

להפגנות כבר התרגלנו. לכל אזרח שמורה הזכות להפגין. הרי איש לא ציפה שערביי ישראל יעברו בדממה על המתנה המיותרת שקיבלנו מנשיא ארה"ב. אבל מהומות, שרק בדרך נס לא תבעו מאיתנו מחיר בנפש, חייבים לעצור ולעקור. ורצוי להגיב עליהן בהקדם, לפני שהן הופכות למחלה מידבקת ולפני שיום הזעם מתרחב לחודש של פיגועים. הסלוגן שבקע אתמול מפיו של ליברמן — "תושבי ואדי ערה הם לא משלנו" — לא מחליק לי טוב בגרון. עשבים שוטים צומחים בכל מקום, גם אצלנו. אין ספק שאמירות כוללנית לא תמיד פותרות את המצב. עדיף היה אילו אמר שרשויות החוק לא ינוחו ולא ישקטו עד שימצאו את המתפרעים וימצו איתם את הדין.

אבל את ההצעה המעשית של שר הביטחון אני מאמצת: כשחובטים בנו בשוטים ובאבנים אנחנו לא אמורים לעמוד בחיבוק ידיים. זכותנו להפגין ברגליים, במחאה אזרחית שתבוא לידי ביטוי בחרם צרכני־כלכלי. רק כשכל אלה שנהגו לעשות שופינג ביישובי ואדי ערה ידירו מהם את רגליהם יבינו המושכים בחוטים שישראל לא תסבול את טרור הבלוקים ושיש להם מה להפסיד.

המציאות דורשת מאיתנו לעדכן את המשפט ששמענו בילדותנו, "כשנותנים לך — תיקח, כשמרביצים לך — תברח". מעכשיו נאמר "כשנותנים לך — תרים, כשמרביצים לך - תחרים".

די להכללות!

יפעת ארליך

בשבוע שעבר פגשתי את השלום בשטח. כן, כן בקוסרא. לתושבי מגדלים יש יחסי שכנות טובים עם שכניהם. לא עם כלל תושבי הכפר, שהחמאס הולך ועושה בהם נפשות, אבל עם המתונים שבהם, בהחלט כן. היחסים מבוססים על ידידות רבת־שנים, כמו גם על מסחר יומיומי. "אני מתדלק בתחנת הדלק של קוסרא, וגם ירקות אני קונה שם. הייתי שם יומיים לפני האירוע", סיפר לי אחד התושבים. "אני יושב שם קבוע עם חבר במרפסת ממש ליד המסגד", הסביר תושב אחר והוסיף: "מי הציל את הילדים בסוף? מי מנע לינץ'? תושבים אחראיים מקוסרא".

במקום לטפל במחבלים ביד קשה, ובמקביל לשבח ולהוקיר תודה למצילים מקוסרא, ליברמן מיהר להכריז שקוסרא הוא כפר של מחבלים. כל הכפר. בדיוק באותה פזיזות חסרת אחריות, ליברמן כמו ליברמן, מיהר להכליל וקרא לאזרחי ישראל להחרים את בתי העסק בוואדי ערה.

איני מקלה ראש לרגע בעשרות מחבלים המיידים אבנים כדי להרוג, ומבקשים לעשות שפטים בילדים ובאזרחים תמימים, בקוסרא כמו בוואדי ערה. בכל אלה יש לטפל ביד קשה, ובמקביל להגיש יד שנייה לעידוד ולחיזוק דו־קיום. בסובלנות ובחוכמה, מול הרוב הדומם והשקט, זה שדוגל במתינות או בוחר בפרגמטיות.

מתוני העולם המוסלמי נאבקים היום מול כוחות קיצון איסלאמיסטיים, שיעים וסונים. הם נטבחים במצרים, מוצאים להורג בממלכת הרשע איראן, ונאנקים תחת חמאס בעזה. מוסלמים מתונים הם היום הקורבן העיקרי של קיצוני האיסלאם. להכניס את הפורעים והמתונים לסל קניות אחד זה לא רק עוול מוסרי, אלא גם צעד שמעניק לקיצונים זכות וטו על עיצוב מציאות חיינו.

בשיח הישראלי המתלהם אוהבים לעשות זאת. כל השמאלנים בוגדים, כל המתנחלים תג מחיר, כל החרדים סרבני גיוס אלימים. רגע, תרגיעו. קחו נשימה. גם אתה, מר ליברמן. טפל במסיתים ובפורעים, אך בה בעת עודד יחסי שכנות וכלכלה בריאים שיצמיחו את השלום מהשטח.

תוצאות הסקר האחרון: האם ההכרה של טראמפ בירושלים כבירת המדינה טובה לישראל?

כן- 49% מסכימים עם נח קליגר

לא - 51% מסכימים עם יריב אופנהיימר