פחי אשפה פתוחים, גוויות של דגים שהושארו ליד בריכות הדגים ופגרי חיות משק שנזרקים באתרים פיראטיים. לכל אלה יש חלק בכך שהרשויות לא מצליחות לבלום את מגפת הכלבת שהתפרצה במלוא עוזה בצפון בחודשיים האחרונים, ונראה שעושה את דרכה בהתמדה דרומה. רק אתמול אובחן כלב בן ארבעה חודשים כנגוע בכלבת בכפר מועאוויה שבאזור אום אל־פחם, צפונית לחדרה.
כל פגרי החיות ואתרי האשפה מהווים ארוחה מפתה עבור חיות בר כמו תנים ושועלים, שמפיצים את המחלה. שר החקלאות אורי אריאל כינס בשבוע שעבר דיון חירום לבחינת הדרכים להתמודד עם המגפה המתפשטת, אבל נראה שההמלצות לא מחדשות הרבה. בדיון עלו אותן שיטות טיפול שהומלצו כבר ב־2011 במסגרת התוכנית למניעת כלבת, תוכנית שרובה ככולה לא יושמה על ידי משרד החקלאות. לפני כשנתיים אריאל אפילו ניסה להפסיק את פיזור החיסונים, אחת ההמלצות היחידות שכן יושמו, אך נסוג מכך בסופו של דבר בעקבות לחץ ציבורי.
בין היתר הוצע בדיון להגדיל את מספר הפיתיונות שמכילים חיסונים, להורות על קשירת כלבים ועל חיסון חיות משק, ללכוד כלבים וחתולים משוטטים ולטפל במוקדי משיכה לחיות הבר. הגורמים השונים התבקשו להעביר את הצעותיהם במסודר עד היום, כדי לסייע לגיבוש “תוכנית פעולה”.
אחת ההמלצות המרכזיות שהגישה לפני שש שנים הוועדה שגיבשה את התוכנית למניעת התפשטות מגפות הייתה לבצע סניטציה באופן מסודר ומאורגן — כלומר להפחית המזון ה”חופשי” שמושך את חיות הבר לאזורים הומי אדם ומאפשר להם להתרבות בקלות יתרה.
אלא שבמשרד החקלאות לא דאגו ליישום מסודר ומתוקצב של ההמלצה הזאת, הן בהעברת תקנות וחוקים והן בהסברה לחקלאים ולראשי הרשויות ובפיקוח.
לדברי מנכ"ל רשות הטבע והגנים שאול גולדשטיין, אנשיו מנסים כבר שנים לקדם מהלך כזה ולרתום את המשרד ואת הרשויות ליישומו. ברשות אומרים שבמקומות שבהם הם הצליחו לרתום לכך באופן וולנטרי חקלאים, ניתן היה לראות תוצאות מהירות. "בכלבת לא מטפלים כשהיא פורצת, צריך טיפול לטווח ארוך, ובמשך שנים הצענו דרכי פעולה. למנוע את הכלבת אי־אפשר, אבל אפשר לצמצם בהרבה", אומר גולדשטיין.
המשמעות של היעדר פעולות הסניטציה היא גידול בלתי מבוקר במספר חיות הבר. לפי ההערכות מספר התנים, שהם נשא מרכזי של המחלה, עומד כיום באזורים הבעייתיים על כ־3,000 פרטים. במשרד החקלאות מצביעים על המוקד להתפרצות בכלבים ובחיות שחודרים מהגבולות ואומרים שהנגיף השנה הוא מוטציה אלימה יותר שמופיעה אחת לכמה שנים.
המלצה מרכזית נוספת היתה לפזר חיסונים כדי להקטין את ההעברת המחלה. ההמלצה הזאת דווקא יושמה, אבל לא בהיקף עליו הומלץ. בתקופה האחרונה החלו לפזר חיסונים מהאוויר ומפוזרים גם חיסונים על הקרקע. במשרד החקלאות דוחים את הטענות שהתקציב לכך עוכב, ואומרים שהדבר מבוצע רק כעת כיוון שיעילות החיסון ושרידותו מוגבלת במזג אוויר חם. הפיתיונות הינם בגודל של קופסת גפרורים, צבעם חום כהה והם מכילים חיסון המופעל לאחר בליעתם. בעיריית תל אביב יפו לדוגמא, מחלקים את הפיתיונות מדי שנה כבר שמונה שנים, במספר מקומות לרבות הירקון, פארק גני יהושע ובשטחים פתוחים ומעידים על מספר נמוך מאוד של מקרי כלבת.
מי שמשלם את המחיר של אי ההערכות כעת הן חיות הבר, כלבים משוטטים, ויתכן שבקרוב גם חתולים משוטטים וחיות בית (כלבים וחתולים) שיסתובבו ללא בעליהם. בשל המצב נאלצים הפקחים, וציידים שקיבלו אישור מיוחד לכך, לירות בכמויות גדולות של תנים – בחודשים האחרונים נורו כ־600 תנים.
גורמי מקצוע אומרים שלו היו מממשים את התוכנית מ־2011, יש סבירות גבוהה שלא היינו במצב של התפרצות כה נרחבת השנה. אחד מהם הביע חשש ש”עכשיו מנסים להראות כאילו עושים משהו. הכלבת תדעך, גם באופן טבעי וגם בסיוע הפעולות, והתוכניות יישארו שוב על הנייר, עד ההתפרצות הבאה”.
במשרד החקלאות אמרו בתגובה: "אכן על פי התוכנית שהוצעה, היה צריך לבנות 'תוכנית אב' להתמודדות עם מחלת הכלבת. בפועל, התוכנית לא תוקצבה, ויש לבדוק מול קובעי המדיניות במשרד בשנים שעד שנת 2015, דהיינו, עד כניסתו של השר הנוכחי. עיקרי התוכנית הוצגו לשר החקלאות בימים האחרונים. אנו נמצאים בשיאה של התפרצות המחלה, וכמו בכל מקרה קיצון, אנו עסוקים במניעת התפשטותה ובמיגורה. לכשיסתיים שלב זה (חלקו מבוסס על התוכנית האמורה), המשרד יבחן לעומק את התוכנית המדוברת בשינויים הרלוונטיים לשנת 2018 ויבקש ממשרד האוצר לתקצבה".
