פועלים לטובת ישראל

יריב אופנהיימר 

בניגוד לתעמולת הימין, בפועל האיחוד האירופי מפגין תמיכה בלתי מסויגת בישראל בגבולות 67', ומתנגד נחרצות לכל שימוש בכוח ואלימות נגדה. האיחוד מגדיר את חמאס כארגון טרור ומקפיד לגנות כל פיגוע או ירי רקטות. מנגד, האיחוד דורש מישראל מידתיות בתגובתה הצבאית תוך שמירה מקסימלית על חיי פלסטינים.

במרוצת השנים חתם האיחוד האירופי על הסכמי שיתוף פעולה חסרי תקדים עם ישראל, והעניק לה מעמד VIP לעומת שאר מדינות האזור. כל זאת מתוך הכרה שישראל והאיחוד חולקים ערכים דמוקרטיים משותפים הדוגלים בזכויות אדם ואזרח, זכויות מיעוטים, חופש הביטוי והעיתונות ושמירה על מוסר וטוהר הנשק. אך לכל ההסכמים מתווספת תמיד כוכבית קטנה המחריגה את השטחים וקובעת כי ההסכמים לא יחולו עליהם. להתניה הזאת הסכימה גם ממשלת נתניהו הנוכחית. האיחוד לא רואה בכיבוש מהלך דמוקרטי ולא מכיר בשליטה הישראלית בשטחים.

ואף על פי כן, ולמרות הלחצים מצד הפלסטינים וארגוני הבי־די־אס, האיחוד נמנע מהטלת סנקציות על ישראל וממשיך לעשות את ההפרדה בין ישראל לשטחים. לישראל הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי שנחתם עוד ב־1975; ב־2003 צורפה ישראל לתוכנית המסגרת למחקר ופיתוח, שהייתה סגורה למדינות שאינן חברות בארגון; בשנים האחרונות חתם הארגון עם ישראל על הסכמים נוספים מרחיקי לכת וצירף אותה לתוכנית היוקרתית "הורייזן 2020". מאות מיליוני יורו עושים את דרכם מדי שנה למוסדות מחקר, פיתוח ותרבות בישראל.

אז למישהו יש בכלל ספק בתמיכתה של אירופה בישראל? נכון, עם סל ההטבות מגיעה גם מחויבות, ומישראל מצופה לנהוג כמדינה דמוקרטית הנאמנה לערכים המשותפים לה ולאיחוד האירופי.

דמוניזציה שקרית

בן־דרור ימיני

"מתי הייתה ירושלים עיר בירה של מדינה מוסלמית?", שאלתי השבוע את המראיינת בטלוויזיה השוודית. כל השאלות שלה היו באותו כיוון, מאוד עוין. עברו כמה שעות, ועיתונאי איטלקי דווקא היה הרבה יותר אמפטי. אבל, הוא הודה, העורכים שלו לא רוצים הבנה לישראל. הם רוצים עוד כתב אישום. זו אירופה, גם אם לא כל אירופה.

אין שום צורך להתלהב מהמדיניות של הממשלה הנוכחית בנוגע לירושלים, ואין צורך לתמוך בהתיישבות יהודית בתוככי שכונות ערביות כדי לדעת שהגישה המובילה של האיחוד האירופי, ורוב מדינות האיחוד, היא צבועה ועוינת. זו אותה אירופה, ואלה אותן מדינות אירופיות שמעבירות תקציבי עתק לעמותות פלסטיניות וישראליות שמובילות את קמפיין הדמוניזציה נגד ישראל. פדריקה מוגריני, שרת החוץ של האיחוד האירופי, וגם פקידי האיחוד, נשאלו שוב ושוב: מדוע אתם מממנים גופים שעוסקים בתעמולת זוועה, מתנגדים לפתרון שמבוסס על שתי מדינות לשני עמים, ומתאימים להגדרת האנטישמיות שאומצה על ידי הפרלמנט של האיחוד האירופי? התירוץ הקבוע שלהם הוא שהם מממנים "פרויקטים לזכויות אדם". כן, בוודאי, בעיקר הזכות להטיף שישראל היא פושעת ואין לה זכות קיום. על הרקע הזה, הטענה שלאירופה יש יחס הוגן לישראל היא טענה כל כך מופרכת, שיש צורך בעיוורון מוחלט כדי לטעון אותה.

מותר לבקר את מדיניות ישראל. לא כל עמדה מדינית של האיחוד האירופי היא עמדה מופרכת. אבל יש פער מפחיד בין העמדות הרשמיות של האיחוד לבין הסיוע של אירופה לכל קמפיין אנטי־ישראלי. כך שטוב עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו כאשר השמיע ביקורת במעוז האיחוד האירופי, בארוחת בוקר עם שרי החוץ של האיחוד. משום שצריך לומר להם את האמת בפנים.

לישראל ולאירופה יש גם יחסים כלכליים פורחים ושיתופי פעולה חשובים. זה לא שהעוינות והצביעות הן מרכז הכובד ביחסים. אבל אם אירופה רוצה לסייע בסיום הסכסוך, היא לא יכולה לשתוק מול תופעות כמו הסתה ומימון מחבלים מצד הרשות. קוראים לזה צביעות. אין שם אחר.