ודאי שאני מסוגל לחבר מאמר ציניקני על חנוכה, עוד לפני שתספיקו לטגן לביבה או לבלוס סופגנייה. הרי זה חג שלא נועד אלא לחסל את ממוננו יחד עם גזרתנו, לא? רק הביטו בהורים שאצים בחדווה להאביס את נפשות ילדיהם הרכות בעוד איזה פסטישמאלץ מתייוון למהדרין, עם "הכוכבים הגדולים של הילדים", שלא שמעתם עליהם עד לפני חודש ויוטיוב.
אבל האמת היא שאני מת על חנוכה. אוהב את החג הזה, חולה עליו, חנוק עליו. באמת, יש בו כל מה שצריך: חנוכיות "מקסימות" שאותן הכינו הילדים בגן מכפיס עץ, צרור פקקי קנקלים ועוד כמה קישוטים דליקים להתמיה; דמי חנוכה; וכמובן הצירוף המדהים של בצק ספוג בשמן ממולא ריבה שעליו בזוקה - אם במקרה נשאר לכם עוד קצת לבלב - אבקת סוכר. ולביבות, זו הרי שעתן הגדולה; באיזה עוד אירוע מעמידים כולם פנים שהן טעימות?
נדמה לי שאין לנו עוד חג שמרופד באתוס כה עשיר. בית המקדש החרב נראה לי בילדותי הירושלמית כמקום מסעיר מאין כמותו. דמיינתי שאני מדלג בין עיי החורבות ולפיד בידי, סביבי פגיונות ושריונים, חצים וקשתות, וגופותיהם של חיילים רומאים מנובזים. ופתאום בפינה: כד קטן ונסי, שהשמן שבו מספיק לשמונה ימים. הלוואי על מכל הדלק שלי!
כאן אנו כבר נוגעים בשירי החג הקליטים להפליא, ששגורים גם בפיו של האפיקורס הגדול ביותר. ומוזר, כי את מילות חלקם איננו מבינים כלל, אם בגלל פשרן הסתום ואם בגלל שהן יפות מדי לשפתו של הישראלי הממוצע, זה שמתקדם בעליצות מעוררת פלצות אל הבורות ההתנדבותית. כלומר, "מעוז צור"? הרי רק קומץ עשבים לא שוטים יודעים מה זה "צר המנבח", ומיעוט שבמיעוט זוכר את מילות כל ששת הבתים. אנחנו אוהבים בעיקר לזמר "אז אגמור בשיר מזמור", גיחי־גיחי.
הבה נודה על האמת: רוב החילונים שמברכים לא זוכרים אם ה"הגיענו" בא אחרי ה"הקימנו" או לפניו, ומה זה ה"אנו" השלישי בכלל. למזלנו, יש לנו מזמורים ילדותיים ועליזים יותר, באמת מוצלחים, כמו "נר לי דקיק", "חנוכייה לי יש" (אני מאוד מחבב את "שחה לי בלאט") ו"סביבון סוב־סוב־סוב".
בכלל, הסביבון הוא הצלחה מפליאה, ודאי בעידן זה. הרי אין בו מסך מגע, ממש צריך לאחוז בו ולסובב, והנה בכל זאת הילדים מתקבצים על הרצפה ומשחקים בו כמו פעם. וזה לקח חשוב לכל ההורים, לקח שאנו מתעקשים להחמיץ משנה לשנה, מאייפון לאנדרואיד: שילדינו אולי מהופנטים ממסכים אך הם מוקסמים מהדברים הפשוטים. והקסם שורד מדור לדור. כילד אהבתי את המכבים, והנה שב בני מהגן ומסביר שהם היו "גיבורי־על". הוא צודק: יש שם מלחמות, ועוד עם פילים, זה לא חג - זה קומיקס!
ועוד סיבה אחת קטנה יש לחיבתי לחנוכה: המתנות, הנרות והמזמורים, וכמובן העת בשנה שבה הוא נחוג - נושאים כולם זיקה ערמומית לחג המולד הנוצרי. ואכן, בעולם הנאור, שסולד מגזענות וטהרנות, זו סיבה למסיבה חוצת דתות, ובארה"ב אפילו מכנים את העת הזו "כריסמוכה". כל אחד חוגג לפי מנהגו, ובוהה בשמחה בשלג (אם יש) ובאורות המזהירים שעל האשוחים ובחנוכיות. רק אל תגלו את זה לכל מיני ח"כים ושרים: הם עוד עלולים לבטל את חנוכה מחשש להתבוללות. חג שמח.
