כל חג הוא סוג של מלכודת קלורית, אבל חנוכה הוא ללא ספק אימת הדיאטניות באשר הן. חג הנרות והנסים הוא גם חג השמן, הקמח, תפוחי האדמה, הסוכר, הריבה וכל מה שהופך בסופו של דבר לצמיגי שומן שמתיישבים לנו באזורים האסטרטגים, סותמים את העורקים והורסים כל סיכוי לירידה במשקל. סיבה מצוינת להפגיש ארבע דיאטניות ויועצות תזונה מובילות — מירי בלקין, אולגה רז, חלי ממן ואלמוג גולד — ולשמוע אם יש להן טיפים שיעזרו לנו לעבור את החג בשלום.
"כשהייתי ילדה, הייתה לשכנים שלי קונדיטוריה ובכל חנוכה הלכתי לעזור להם עם העומס. יום אחד שמעתי את הבעל אומר לאשתו: 'בשנה הבאה עדיף שחלי לא תבוא, ושנביא עובד בשכר כי עם כמות הסופגניות שהיא אוכלת אנחנו מפסידים'", נזכרת ממן, שכיום מלווה אלפי מתאמנים בתהליכי הרזיה. "הייתי מכורה לסופגניות", היא מודה, "ועם הגיל זה ממש לא נעלם. גם כשכבר הייתי אימא, בדרך לפיזור הילדות בגנים, הייתי עוצרת בסופר וכבר בדרך לקופה מחסלת שתי סופגניות. היום למדתי להתאפק, אני מעדיפה להגיד לא לביס הראשון, כי אם יהיה ביס ראשון מי יודע מתי יגיע האחרון", היא מתוודה. "אנשים חושבים שיש לי פסל חסינות, שקל לי להתאפק כי אני עובדת בזה. אז לא, אין לי, למדתי להתמודד עם עצמי".
אכן, יש דרכים רבות להתמודד עם מפולת הסופגניות הגדולה הצפויה לנו בכל יום מחדש, שהרי בניגוד לחגים אחרים בהם יש ארוחה מרכזית אחת, או מקסימום שתיים, כאן המלחמה היא יומיומית ונמשכת שמונה ימים, בכל יום מחדש. "זו לא ארוחת חג אחת שבה אנחנו צריכים להחליט מה מבין המאכלים על השולחן נעביר לצלחת האישית שלנו. בחנוכה לאורך כל החג יש רק שני מאכלים מרכזיים — לביבות וסופגניות — ואנחנו צריכים לנצח במלחמה נגדם בכל יום מחדש", אומרת גולד.
"התמדה זה הדבר הכי חשוב במאבק נגד האכילה המוגזמת", חורצת מירי בלקין, "ולכן גם בחנוכה, אפילו שזה חג, אין דבר כזה 'לאכול כל מה שרוצים', ומי שחושב שכן — הגוף יבגוד בו. גם אני, שיודעת כל מה שאפשר על תזונה, כאשר אני מורידה לעצמי את הגבולות, אני מאבדת שליטה ואני משמינה".
אז את בכלל לא אוכלת סופגניות בחנוכה?
רז: "בילדותי חייתי במוסקבה, ושם הסופגניות עלו רק חמש אגורות. בחורף הקפוא הן נמכרו בדוכני רחוב והריח ברחובות היה הופך למדהים, ריח בלתי נשכח. מאז אני מאוד אוהבת את חנוכה ובעיקר את הסופגניות, כי הן קשורות אצלי לחוויית ילדות, אבל זה בדיוק גם מה שגורם לי ליפול במלכודת שלהן, ולכן אני לעולם לא מכניסה אותן הביתה, כי אני יודעת שאם אני מתחילה, אני לא יכולה להפסיק".
אפילו לא אחת?
"אפילו לא אחת. לא נוגעת. אבל זו החלטה שלי. צריך להבין שהסופגנייה היא לא האויב שלנו, אין לה רגליים והיא לא באמת מחליטה להגיע בעצמה לפתח הבית שלנו. אם את בחרת להניח אותה בשקית ולתת לה אישור כניסה אלייך הביתה, תזכרי שזאת החלטה שלך, ושאם את לא עומדת בפיתוי של הבחירות שלך, את האויבת של עצמך", היא אומרת בהחלטיות.
ממן מחזקת את דבריה של רז אבל מספרת שבקבוצות התמיכה שהיא מנהלת היא לא נגד סופגניות. "אני לא מצדדת בהתנזרות ולכן אצלי בקבוצות המילה 'לא' אינה קיימת. מבחינתי מי שבוחר בסופגנייה להיות המנה המותרת שלו, אז שייהנה. מותר לו. אבל ככל שזה קשור אליי, זה כבר סיפור אחר. אני מעדיפה כאמור לא להתחיל בכלל עם הסופגניות, כי קשה לי להפסיק. אני גם לא מכניסה אותן הביתה, כשם שאני מכירה המון אנשים בחיי אבל לא כל אחד אני אזמין הביתה".
ובכל זאת, תהיי גלויה, מתי את כן מרשה לעצמך להתפנק על סופגנייה?
"באמת שלעיתים רחוקות מאוד, וגם אז רק כשאני על בטן מלאה, אחרי ארוחה טובה ולא כשאני מתנפלת עליה ברעבתנות".
מה ההבדל?
"המודעות. המודעות לכך שאני בוחרת לאכול אותה".
בלקין, לעומת רז וממן, סלחנית יותר כלפי עצמה ומשתפת שבמהלך החג היא ודאי תאכל סופגנייה או אפילו שתיים: "אני אדאג לאכול סופגנייה או שתיים במהלך החג. אסור לוותר, אלא רק לשים גבולות. בעבר אכלתי סופגניות בלי חשבון, אבל עם השנים עשיתי את השינוי שלי ואני אוכלת אחרת. עם זאת, בתוך ביתי פנימה לא תמצאו אף לא סופגנייה אחת. את הסופגנייה שאני אבחר לאכול אני אוכל בחוץ, במקום שווה מאוד, והיא תהיה חמה ואיכותית. אחת מותר ואפילו כדאי", מדגישה הכוהנת הגדולה של השמירה על המשקל.
גולד יושבת כל העת ומסבירה שהיא לא מבינה על מה המהומה. סופגניות? היא בכלל מעדיפה עוגת שמרים טובה. אבל אם כבר סופגנייה עושה לכם את זה, גם היא כמו עמיתותיה תדרבן אתכם לאכול אותה מחוץ לבית, כסוג של בילוי, ולבחור באופציה משובחת במיוחד.
"ברור, עדיף במקום ציבורי, לא בבית", משלימה ממן. "ותבחרו אחת ממש שווה, ועדיף שתאכלו אותה אחר הצהריים, ולא בערב", מוסיפה גולד.
למה לא בערב?
"כי זה עלול ליצור נפיחות ובעיות עיכול. לכן, אם אתם מארחים בערב עדיף שתשלחו את האורחים עם הסופגניות הביתה — גם תהיי נדיבה וגם תישארי רזה", צוחקת גולד.
ומה לגבי לביבות?
"ברור שיש אצלי בחג לביבות, אבל אפויות ודיאטטיות, עשויות מכרובית, קישואים או בטטה", אומרת בלקין. ממן מגלגלת בעונג על הלשון את הצירוף 'לביבות בטטה' ומוסיפה שאצלה הלביבות הן מאסט: "אני לא מוותרת על שום סוג של לביבה, אני מכינה אותן בסיר טיגון חשמלי או בתנור, וזה יוצא טעם חלומי וכמעט וללא שמן".
וכמובן, שיחת דיאטניות צריכה להסתיים בטיפים לעתיד בריא יותר. ממן ממהרת להזכיר שאף פעם אין זמן מתאים להתחיל דיאטה: "יש 52 שבועות בשנה. בשישי־שבת קל לעשות דיאטה? לא. בחגים? הצחקתם אותי. וכמובן יש חודשיים של חופש גדול שאז אין סיכוי, וימים של לפני מחזור, וטיסות לחו"ל, וטיולים, וחברים, ומפגשים, ומסיבות, ומסעדות, ומצבי רוח. אז מה זה משאיר לנו? רק את יום כיפור כדי לעשות דיאטה?" היא מצליחה להצחיק את כולנו.
אז מה עושים?
"מבינים שדיאטה זה אורח חיים. מקפידים כל הזמן, גם בחג וגם בשגרה, ורואים שכאשר סותמים את הפה התוצאות לא מאחרות להגיע".
בלקין: "הדרך הנכונה היא לשנות גישה, להיכנס לשגרה של אכילה נכונה ולהקפיד על שקילות חד־שבועיות בקבוצות תומכות. יש אנשים שיגידו שזו התמכרות, לבוא ולהישקל בכל שבוע. מצידי זה בסדר. אני מעדיפה שאנשים יהיו מכורים לקבוצות השקילה ולא לאכילה. וכמובן, חייבים לזכור שבלי שנאהב את עצמנו אין שום סיכוי שנרד במשקל".
