yed300250
הכי מטוקבקות
    איור: נעה כ"ץ
    7 לילות • 12.12.2017
    המאסטרו
    הוא לא אוהב את הקומדיות החדשות בטלוויזיה, וגם לא כשרוצים שישפוך את הקרביים על הבמה. או כשמבקשים ממנו חומרים חדשים. ובטח לא כשחושבים שקומיקאים אמורים להגיד משהו מחכים על המצב ולא סתם להצחיק. רגע לפני שהוא חוזר לישראל, ג'רי סיינפלד, האיש שהמציא את הסיטקום מחדש, מדבר לראשונה על סערת ההטרדות המיניות של החבר שלו לואי סי-קיי
    רועי פודים | איור: נעה כ"ץ

    עבור מכורי 'סיינפלד' מושבעים, שלא לומר אנשים שמחפשים לפני השינה פרק שייתן להם את תחושת הטריות המענגת שיש לכאלה שצפית בהם רק 50 פעם, כל דבר מזכיר משהו מהיקום הסיינפלדי. אנחנו מביטים בעולם דרך מטריקס מרצד ודמויותיהם של ג'רי, איליין, קריימר וקינג ג'ורג' פשוט מופיעות. מילא שכל דוור הוא ניומן, אבל כל עוגה היא כמיהה לבאבקה, כל שקר אינו שקר אם אתה מאמין בזה, כל מוכר קשוח בדוכן מזון הוא נאצי ואין סיבה קטנונית מדי להיפרד ממישהי ואז להגיד לה שזה לא היא, זה אני.

     

     

    וכך יוצא שגם פרשה עוכרת שלווה כמו סערת לואי סי־קיי מהבהבת לרגע כסצנה מ'סיינפלד'. שנים לפני שלנה דנהאם בנתה משליפה לא רצויה פרק מופתי־דידקטי שעורר דיון על תרבות האונס והתחום האפור שהיא משגשגת בו, גם איליין נאלצה להתמודד עם אורח בלתי רצוי במרחב האישי שלה. "הוא שלף אותו החוצה", היא מודיעה לג'רי אחרי הדייט שסידר לה, אי אז בעונה 5. ג'רי מסרב להאמין, הוא הרי מכיר אותו כבר 20 שנה והם משחקים בייסבול יחד.

     

    גם את לואי, שכיום מניחים כולם שהיווה את ההשראה לאותו פרק של 'בנות' - איך הכל מתחבר - ג'רי מכיר היטב. הג'ינג'י הפרברטי שימש מופע החימום שלו לפני שהפך למעין יורש פרוע וקטלני יותר, אירח אותו בסדרת הלהיט שלו, שם הוצג סיינפלד כפוץ יהיר שמופיע בפני פוצים עשירים כמוהו, והתארח בסדרת הרשת של המאסטר, 'קומיקאים במכוניות שותים קפה'. ההיכרות הזאת לא מנעה מסיינפלד, לדבריו, את ההפתעה שנחתה עליו כששמע שלואי אישר את ממצאי התחקיר של ה'ניו יורק טיימס' שהביא עדויות של נשים שונות שסיפרו כיצד אונן בפניהן בחדרי מלון ובניגוד לרצונן.

     

    "נדהמתי", הוא מגיב לראשונה על הסערה, "חשבתי שהשמועות עליו היו שקריות. לא ידעתי שלמעשה הן היו נכונות. כשהוא הודה שהכל נכון - הופתעתי". כן, הוא דיבר עם לואי מאז, "אנחנו חברים", וגם רומז שסי־קיי לא מתכוון להתאייד ויחזור מתישהו להופיע וליצור. "זה יהיה קשה עבורו. הקהל כל הזמן יחשוב על מה שהוא עשה. המחשבות נודדות לשם".

     

    מיזנתרופים  שעשו מהפכה. עם חבריו ל'סיינפלד' ולארי דיוויד
    מיזנתרופים שעשו מהפכה. עם חבריו ל'סיינפלד' ולארי דיוויד

     

    כשהתארח בלייט־שואו של סטיבן קולבר דיבר סיינפלד גם על ביל קוסבי, שהוא עדיין מחשיב לגדול הקומיקאים בכל הזמנים. בתחילה אמר שהוא עדיין יכול ליהנות מתקליטי הסטנד־אפ של קוסבי כי הוא מפריד בין האדם לאמנות שלו, אבל אחר כך חזר בו. קומיקאים אחרים מאותו מיליה הביעו עמדה חריפה יותר. ג'ון סטיוארט הכה על חטא שהעדיף להתעלם מהשמועות והודה כי העולם הקומי מתבוסס בהתנהגות מיזוגינית, הרבה מעבר להטרדות מיניות, וכי נשים תמיד נאלצו לפעול תחת "שכבה נוספת של לחץ, מניפולציות, פחד והשפלה". סיינפלד טוען שלא עשה כלום כי לא ידע כלום. בערך.

     

    "אני לא מרגיש כמוהו. מעולם לא ידעתי שמשהו דומה לזה מתרחש. אתה יודע, אנשים יכולים לנוע במעגלים שונים. למשל, כשהתחלתי, עולם הקומדיה היה מפוצץ בסמים. אולי עדיין. קוק והרואין - כולם עשו הכל. ואני איכשהו אפילו לא ראיתי קוק במו עיניי, אף פעם. אני יודע שזה קיים מסביבי בכל מקום כל הזמן. ועדיין, זה תלוי עם מי אתה מסתובב. לא יודע, בדיוק דיברתי על זה עם חבר - שזה לא ייאמן שמעולם לא ראינו את זה. אז בקשר לקטעים המיניים - לא ראיתי. ידעתי מה הולך, אבל אף פעם לא ראיתי ומעולם אף אחד לא אמר לי שהוא עשה משהו כזה. לפעמים אתה פשוט מנותק מכל מיני דברים".

     

    × × ×

     

     

    הרגע הגדול בחייו. עם אובמה בתוכניתו
    הרגע הגדול בחייו. עם אובמה בתוכניתו

     

    ב־1989 בראו ג'רי סיינפלד ולארי דיוויד את הסיטקום המצליח ביותר בכל הזמנים. הסיפור סופר לעייפה: ג'רי היה כבר סטנדאפיסט מצליח ומוכר עם סיכום על תוכנית טלוויזיה ברשת NBC. הוא ביקש מדיוויד שיצטרף, הם קיבלו חוזה לפיילוט, אחר כך לכמה פרקים נוספים, שהפכו לעונה ראשונה מהוססת.

     

    מביני העניין הצטרפו, הרייטינג טיפס, NBC שיבצה אותה במשבצת היוקרתית של חמישי בערב, הרייטינג הפך היסטרי, ידה־ידה־ידה, 'סיינפלד' הפכה למכרה זהב, משל על ציניות ניו־יורקית מרוכזת בעצמה ואייקון ניינטיז אבסולוטי שחורג הרבה מעבר לגבולות המדיום. בדרך הם המציאו את הז'אנר מחדש.

     

    הסדרה של דיוויד וסיינפלד הייתה מהפכנית בעצם החופש שנתנה לגיבוריה לצלול בשיחות אינסופיות על זוטות יומיומיות, טרדות זעירות ואתיקה חברתית למשתמש המיזנתרופ.

     

    הקומיקאי האיסטניס עם תסביך הפיטר פן, ג'רי סיינפלד; הלוזר השקרן, הקמצן, הגרגרן, מלך האידיוטים, ג'ורג' קוסטנזה (ג'ייסון אלכסנדר); השכן הסהרורי, אוכל החינם, פרוע השיער עם הקאבורקה - כושר הפיתוי החייתי, קוזמו קריימר (מייקל ריצ'ארדס); והצלע הנשית, האנוכית, חובבת הספוגיות, הרקדנית הגרועה בתבל, איליין בניס (ג'וליה לואי־דרייפוס), הרכיבו רביעייה נרקיסיסטית שבניגוד למקובל בסיטקומים אז סירבה ללמוד, מיאנה לשפר דרכיה ועמדה על זכותה להיות מגעילה ואטומה רגשית גם בסיום הפרק. המוטו: no hugging, no learning.

     

     

    יורש פרוע וקטלני. עם  לואי סי־קיי
    יורש פרוע וקטלני. עם לואי סי־קיי

     

    העזיבה של דיוויד בסיום העונה השביעית איימה להטביע את המשחתת. כפי שמפורט בספר המרתק 'סיינפלדיה' מאת ג'ניפר קישין ארמסטרונג, הסדרה נהנתה מחדר כותבים מופלא, אבל דיוויד היה האיש שהציל את המצב בכל פעם שפרק עמד להתרסק מתחת לרף האיכות הפסיכי שהעמידה. כקומדיית מצבים שכתבה וצילמה פרק חדש כל שבוע במשך 23 שבועות בשנה, היו הרבה מצבים להציל. דיוויד וסיינפלד כתבו למשל את המונולוג המופתי של ג'ורג' שמציל לווייתן בים כועס כמו זקן שמנסה להחזיר מרק במעדנייה כאלתור של הרגע האחרון. אל החלל העצום נכנס סיינפלד שבמשך שלוש עונות מתח את עצמו לקצה גבול היכולת ככותב הראשי, המפיק הראשי והכוכב, כל הדרך לפרק הסיום המושמץ שכתב דיוויד ומשך 76 מיליון צופים, מספרים שלא ישובו עד קץ הזמנים. כמעט 20 שנה לאחר סופה, 'סיינפלד' היא מיתולוגיה ואובססיה, עם רשימת קאץ' פרייזס אינסופית, מהדאבל דיפ, דרך החולצה הנפוחה ועד serenity now.

     

    בשיחת טלפון טרנס־אטלנטית ג'רי שואל אותי מה נשמע ואני עונה שהורדתי הרגע שוט של ויסקי האניגנס שאידיאלי לשתייה במשרד - no smell, no tell, scotch. הוא פורץ בצחוק אדיר. "אני חייב לומר לך, כשאתה עושה תוכנית כזו, אתה לא צופה בה אחר כך, כי המאמץ היה כל כך אינטנסיבי, שאתה חייב לעבור הלאה. אז לא שמעתי את הבדיחה הזו אולי 30 שנה. מצחיק מאוד".

     

    פרקים אהובים על ג'רי: 'הביולוג הימי', 'הבור' (ג'רי מפיל לאסלה את מברשת השיניים של שרלוט מ'סקס והעיר הגדולה') ו'הידה ידה'. הדמות האהובה עליו מלבד הרביעייה: הארכי־נבל ניומן. כוכב אורח אהוב: בריאן קרנסטון שהיה ד"ר ווטלי, רופא השיניים ממחזר המתנות שמתגייר בשביל הבדיחות, הרבה לפני שזרח כוולטר ווייט ב'שובר שורות'. כן, הוא בקשר עם החבר'ה, במיוחד עם לואי־דרייפוס שעשתה את הקריירה המוצלחת ביותר פוסט־סיינפלד, בעיקר ב'ויפ', ונאבקת כעת בסרטן ("אנחנו מדברים כל הזמן. היא מרגישה טוב. היא תחלים"). אבל 'סיינפלד' לא חיה רק במאוזוליאום של השידורים החוזרים שריפדו את חשבון הבנק של היוצרים (וגם של סטיב באנון המחליא, האסטרטג של טראמפ לשעבר שתיווך בעסקת מכירת חברת ההפקה של הסדרה וקיבל אחוזים). המורשת שלה חלחלה לדי־אן־איי של כמעט כל קומדיה חשובה שנעשתה מאז: 'תרגיע' של לארי דיוויד זה המובן מאליו, אבל גם 'המשרד' ו'משפחה בהפרעה' כל הדרך עד גל הקומדיות המהורהרות והלא־ממש־מצחיקות ששולט כיום בכיפה כמו 'לא בטוחה' ו'הליצן העצוב'. ג'רי מסרב להתלהב.

     

    "אני לא אוהב את זה ולא צופה בזה. אנשים אומרים על דברים: 'זה מצחיק', אבל לא מצחיק חה־חה. עבורי מצחיק זה תמיד מצחיק חה־חה. אין דבר כזה מצחיק אם אתה לא ממש צוחק. אם זה לא מצחיק חה־חה - זה לא מצחיק וזהו".

     

    הכירו אחרי שחזרה מירח דבש. עם  ג'סיקה סקלר
    הכירו אחרי שחזרה מירח דבש. עם ג'סיקה סקלר

     

    בכל זאת - 'אטלנטה', 'לא בטוחה', 'דברים טובים'. כלום?

     

    "לא. אני עייף מטלוויזיה. אני הייתי הטלוויזיה. אם הייתה קומדיה מצחיקה היום, הייתי יודע עליה והייתי צופה בה".

     

    אפילו ב'תרגיע' של התאום המשלים שלו לארי דיוויד הוא לא צופה בקביעות. גם לא בפרק ההוא, שבו דיוויד חושד שילד מעפן טוען שהוא על הספקטרום האוטיסטי רק בתור תירוץ להתנהגות המחורבנת שלו. האם זו עקיצה מעולה לג'רי, שאמר ב־2014 שהוא על הספקטרום? "זה נשמע היסטרי", הוא גועה בצחוק, "אבל לא ראיתי ולא דיברתי על זה עם לארי".

     

    בטוח שיש סדרות או קומיקאים שכשאתה צופה בהם, אתה אומר, "הנה השפעה של 'סיינפלד'".

     

    "ברור, אבל זה לא יהיה נחמד מצידי להגיד מי".

     

    נו, לא חיקוי. השפעה, זה בסדר.

     

    "יש נימה מסוימת, חוצפה מסוימת, שהייתה לנו, והייתה מרעננת בזמנו, סגנון דיבור מסוים, אתה יודע איפה אני רואה את זה וצוחק מזה מאוד? בסרטי קומיקס. גיבורי־העל מדברים כמו שאנחנו דיברנו. סרקסטיים מאוד, שנונים מאוד, אגביים מאוד, בזמן שהם מחריבים את העולם. מעירים הערות מתחכמות. ואני צופה בזה - תראה, הם מנסים לעשות אותי כ־ת'ור!"

     

    מחשיב את עצמו סטנדאפיסט לפני הכל - כולל בן אנוש. מופיע פעמיים בשבוע. אוהב במיוחד להגיח למועדונים קטנים בניו־יורק כדי לנסות חומרים חדשים. מספק התראה צנומה בחשבון הטוויטר הדי מנומנם שלו ומדי פעם לא עושה אפילו את זה. לפעמים זה אומר להופיע מול 14 אנשים בלונג איילנד. הוא מת על זה.

     

    "הופעתי בהרבה מקומות משוגעים", הוא מספר עכשיו. "הופעתי פעם ליד פסי רכבת והרכבת הייתה עוברת כל הזמן ואני הייתי צריך לחכות שהיא תחלוף כל פעם כדי להמשיך במופע וזה היה רועש מאוד. לא רעיון גדול. זה היה מוזר מאוד".

     

    אם הוא לא מופיע במשך שבוע רצוף, הוא מאבד את זה ושוכח במה הוא עובד. ובכן, סיינפלד עובד בלהיות - עדיין - הקומיקאי המצליח ביותר בעולם. מרוויח כ־70 מיליון דולר בשנה. החוזה עם נטפליקס לשני ספיישלים, אחד מהם עלה השנה, Jerry before Seinfeld, מוערך במאה מיליון דולר. יש לו יותר מכוניות פורש משיש רכבי ליסינג באיילון. קומיקאים נהנים כיום ממעמד יוצא דופן, חצי נביאים, שני שליש פילוסופים. נושאי האמת שמבינים טוב מכולם את האבסורד של המצב האנושי, מסבירים לנו מה לעזאזל קורה ומספקים נחמה שחורגת מצחוק רגעי. סיינפלד, לעומתם, חושב שהפאנץ' הוא המסר ואין בלתו.

     

    "אני לא מסכים עם זה בכלל. אני לא חושב שמישהו משנה את עמדותיו", קולו הופך לעגני, "בעקבות משהו שקומיקאי אמר. אנשים אוהבים קומיקאים כל כך כיוון שמעטים מאוד־מאוד יכולים לתת להם את ההרגשה המיוחדת הזו של הצחוק. אז אני גם לא אוהב תלונות בקשר לקומיקאים. אנחנו מתאמצים, עולים על הבמה למענכם, להעניק לכם אושר, להצחיק אתכם, להעלות חיוך על פניכם - אני לא רוצה לשמוע שום תלונות".

     

    אנשים צורכים את החדשות שלהם דרך ג'ון אוליבר. פוליטיקה דרך ביל מאהר. מצפים מקומיקאים להחכים אותם ולא רק להצחיק.

     

    "אני לא חושב כך. הכל זה צחוקים. כשאני צופה בתוכניות האלה, אני לא לומד שום דבר חדש. אני רק רוצה שיצחיקו אותי. זה שקר, אנחנו משקרים! אנחנו משקרים על הכל! אנחנו רק רוצים להיות מצחיקים!"

     

    סיינפלד לא משתף את הקהל בבעיות הנפשיות שלו אבל הבנייה המדויקת של הבדיחות שלו, על הננו־מילימטר, מאפשרת הבנה של האובססיות שלו: דעתו עסוקה באופן כפייתי בבדיחות עצמן, יותר מהנושאים שהן מתווכות. המבנה, המצלול, הקצב, הגימור, התגובה שכל מילה תסחט מהקהל. חלק מהגל החדש בסטנד־אפ נשען על מעבר מהומור אבחנתי שסיינפלד הוא המייצג הבולט שלו לאמירה אישית. טיג נוטארו מספרת על הסרטן שלה (וגם עשתה ממנו סדרה, 'אחת במיסיסיפי'), כריס גת'ארד משתף במחלת הנפש שלו, אחרים מסתפקים בתיאורים של רפיסות השרירים הטבעתיים או כישלונות מיניים. חשים חופשיים מעריצותו של הפאנץ'. אבל ג'רי סוגד לו. הוא הכהן הגדול. ובבית המקדש לא שופכים את הקישקע על הבמה.

     

    "אני לא אוהב קישקע. לא על הצלחת ובטח לא כבן אדם", הוא רוטן. "שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אני חושב על קומדיה כמו על חנות כלי נגינה. אתה נכנס ויש מלא גיטרות על הקיר ואתה בוחר ומשלם בקופה. האיש בקופה - הוא לא אומר לך מה לעשות עם הגיטרה! אתה רוצה, תנגן בחדר, אתה רוצה, תהיה לד זפלין. תעשה מה שבא לך. זו קומדיה עבורי - אתה עולה על הבמה ועושה מה שאתה רוצה".

     

    מדען, וירטואוז עם כינור, אומן. אלה הדימויים שהקולגות משתמשים בהם כדי לתאר אותו. האפיל המיינסטרימי והפרסונה הטפלונית המצוחצחת לא עוזרים לו להיחשב מגניב אבל זה לא עניין אותו אף פעם. אוהב הומור נטול גסויות. זה פשוט יותר מאתגר. בוטות היא כמו קביים, סמים ממריצים או נשק חם - יותר קשה לנצח בלעדיהם. אפשר לטעון שהוא פשוט חלבי ורוצה להגיע לקהל גדול אבל חייבים להודות שיש צדק בדבריו. להרים פרק מופתי על תחרות "מי יחזיק הכי הרבה זמן בלי לאונן" בלי לומר את המילה המפורשת אפילו פעם אחת כי זה פריים־טיים ברשת ארצית יותר קשה מלפתוח ג'ורה ב־HBO.

     

    האיש שמילא ארבע פעמים את היכל מנורה מבטחים לפני שנתיים וחוזר לתל־אביב במוצ"ש, 30 בדצמבר, לשתי הופעות נוספות - נס פסטיבוס ממש - משייף את הבדיחות שלו במשך שנים. אומד, מהדק, חולץ שתי מילים, מבריג אחת אחרת ומנקה פאוזה מיותרת עם נייר זכוכית. "העבודה היומיומית שומרת עליי שפוי עם כל הכסף והתהילה", הסביר לנשיא אובמה ב'קומיקאים במכוניות'. ל'ניו יורק טיימס' סיפר שלפני כמה שנים קרא כיצד עצבים מתפתחים במוח לאחר אימון יומיומי ומתנוונים אם שגרת האימונים נפגעת. הוא לא מוכן לקחת סיכון ומתאמן כל יום. אתה חייב להעריך מיליארדר בן 63 עם שלושה ילדים שהולך כל יום למשרד באפר ווסט סייד לעשות את מה שהוא עושה כל יום כבר 40 שנה: לכתוב בדיחות. שרה סילברמן אמרה עליו, "רוב החבר'ה במקצוע הם בני זונות עצלנים. סיינפלד הוא בעל המלאכה האולטימטיבי".

     

    הדבר היקר ביותר במשרד שווה יותר מהבניין עצמו: תיקייה פשוטה שמכילה מיליון דפים עם כל הבדיחות שהוא כתב. תמיד בדף צהוב, תמיד בעט Bic כחול פשוט. בספיישל של נטפליקס הוא מצולם על המדרכה מוקף בדפים: "זה כל מה שכתבתי מ־1976 ועד היום בבוקר". אפשר לרצף איתם בקלות דרך של לבנים צהובות ממילאנו למינסק. אחרים אוהבים להשליך הכל לפח מדי שנה ולכתוב מופע חדש, אבל סיינפלד קשור לחומרים שלו בעבותות. הוא כותב קטעים חדשים כל הזמן ועדיין נצמד לקלאסיקות כמו להקה שמנגנת את הלהיטים מהאלבום הראשון - רק שאצלו זה לא בגלל לחץ מהקהל, אלא בשל העיקרון שלו לא לוותר על החומרים הטובים ביותר לצד החדשים ביותר. אז עד כמה המופע בסוף החודש יהיה שונה מהשואו המצוין שנתן לפני שנתיים?

     

    "לא יודע, לא אכפת לי מהדברים האלה, למען האמת. אני לא יכול לדעת אילו בדיחות אנשים שמעו כבר ואילו לא, אז אני תמיד עושה גם חומרים חדשים וגם חומרים אחרים שאני אוהב. לא נראה לי הוגן שמי שלא בא בפעם הקודמת לא ישמע את הבדיחות שסיפרתי אז וזהו. מצד שני, למי שבא פעם שנייה מגיע לשמוע דברים חדשים".

     

    ביקרת בישראל כמה פעמים. מה למדת עלינו?

     

    "הדבר היחיד שישראלים עונים כששואלים אותם שאלה זה או 'אין בעיה' או 'זה בלתי אפשרי'. אין תשובה אחרת. זה נורא מצחיק. אני אגיע לישראל ואבדוק מה אנשים אומרים עכשיו".

     

    פוליטיקאים ישראלים אוהבים להתעלק על אמנים מפורסמים שמגיעים לכאן. פנו אליך הפעם?

     

    "לא".

     

    פגשת פה את ראש הממשלה דאז אולמרט. מאז הוא הלך לכלא על עבירות שוחד.

     

    צוחק. "אני מת על זה. אני חושב שהם יודעים, הם לא רוצים ללכת לכלא. הם יודעים שאם הם יפגשו אותי, הם הולכים להיחקר אחר כך".

     

    ראש הממשלה נתניהו כבר עמוק בחקירות.

     

    "אה, כן - פגשתי אותו בפרמיירה של 'כוורת בסרט' ב־2007".

     

    × × ×

     

    ג'רום סיינפלד נולד ב־1954 בברוקלין לקלמן, פליט יהודי ממוצא הונגרי ובטי, יהודייה שהוריה - סלים וסלהא חוסני - היגרו מחלב, סוריה. המשפחה עקרה ללונג איילנד והתמקמה בעיירה מספקואה ("פירוש השם בניב האינדיאני הוא 'ליד הקניון'", הוא אוהב להגיד). הוא גדל כילד שמח בבית נטול דרמות והודה ש"אם הייתי גדל בבית זונות כנראה שהייתי הופך לאדם מצחיק יותר, אבל עבדתי עם מה שהיה לי". בית יהודי מסורתי. מטבח כשר, בית כנסת. מתי הוא ואלוהים נפרדו? "אני מרגיש שאני עדיין קרוב מאוד לאלוהים", הוא אומר היום, "אני רק חושב שאלוהים צריך להיות קונספט אישי. זה לא 'מידה אחת לכולם'. זה אישי".

     

    הוא מאמין שהכישרון להצחיק הוא עניין גנטי. אביו, שהוצב במלחמת העולם השנייה בזירת האוקיינוס השקט, נהג לרשום בדבקות בדיחות ולשמור אותן מכל משמר בקופסה ייעודית. זה החזיק אותו שפוי. הגן המצחיק של ג'רי הועשר במידה נדיבה של חופש. ההורים שלו היו זוג אוהב אבל לא התעניינו באדיקות בג'רי ובאחותו קרולין, המנהלת העסקית שלו מזה עידן ועידנים: "גדלנו כמו דביבונים", הוא מספר על הבמה, "אתה יודע שיש אחד כזה איפשהו אבל לא טורח לברר בדיוק איפה. לא ידעו מה הציונים שלי... או איך קוראים לי". כתחליף לחירות שילדים לא מכירים כיום, ילדיו זוכים לשיעורים פרטיים. הוא עובד איתם בעיקר על תזמון קומי, הבעות פנים וקולות מצחיקים. אבל ילדים נוהגים למרוד. האם זה לא יהיה רצח האב המושלם אם ילדיו של גדול הקומיקאים בדורו ייצאו בוקים יבשושיים ונטולי הומור? סיינפלד לא נשמע מודאג מהאפשרות הטרגית־אירונית הזו: "העיקר שיהיו מאושרים. אתה יודע איך זה יהודים, 'אנחנו רק רוצים שהילדים יהיו מאושרים'".

     

    תמיד היה ילד מצחיק. בחר בקומדיה כדרך לא להתבגר ולהיות איש עצוב כמו כולם. בגיל 15 התנדב קצת בקיבוץ סער וסיפר שהתבאס לצאת לקטוף בננות מוקדם בבוקר. למד תקשורת ותיאטרון בקווינס קולג' וב־1976 החל להופיע בערבי מיקרופון פתוח במועדונים דוגמת הקומיק סטריפ במנהטן כשבאמתחתו בדיחה אחת טובה. כושר האבחנה והיכולת להפוך נושאים זעירים לבדיחות גדולות הבטיחו שבתוך חמש שנים הוא כבר יופיע אצל ג'וני קארסון ב'טונייט שואו'. הוא פקד את המועדונים מדי ערב במשך שנים. שם גם היו הבחורות - פתאום הוא נדרש רק להישען על הבר ודברים התחילו לקרות. ב־89' 'סיינפלד' עלתה לאוויר וחיי האהבה שלו הפכו דומים למדי לזה של בן דמותו בסדרה: מצעד אינסופי של בחורות יפות שלא שרדו יותר מכמה ימים. בגיל 38 החל לצאת עם תיכוניסטית בת 17 בשם שושנה לווינסטין שהפכה מאז למעצבת אופנה. הם החזיקו יחד את כל ארבע השנים שנדרשו לה לשתות אלכוהול באופן חוקי ואז נפרדו. מהר מאוד הוא פגש את ג'סיקה סקלר, שניות אחרי ששבה מירח דבש באיטליה עם בעלה הטרי, מפיק תיאטרון ונצר למשפחה שמחזיקה בחצי ברודווי. השניים התאהבו, התחתנו ב־99' והביאו לעולם בת ושני בנים, הצעיר מביניהם כבר בן 12.

     

    מאז ש'סיינפלד' ירדה הוא מופיע הרבה ומפיק מעט: הדוקו 'קומיקאי' מ־2002 שהקדים את העיסוק האובססיבי בקומיקאים שמשתקף היום בסדרות כמו 'קראשינג' הנהדרת ו'מת על הבמה' המפוספסת; כתב והפיק את סרט האנימציה 'כוורת בסרט' (2007) ויצר את 'שופט הנישואים' (2010), מעין שעשועון ריאליטי שהוא וחבר שופטים עזרו בו ליישב סכסוכים משפחתיים, כאילו אלק בולדווין הוא האיש לקבל ממנו עצות בתחום הזה. גרסה ישראלית הייתה אמורה לעלות עם צביקה הדר בכיסא של סיינפלד וכנראה שכולם שמחים שזה לא קרה בסוף. ב־2012 השיק את 'קומיקאים במכוניות שותים קפה', סדרת רשת שמשלבת את אהבותיו הגדולות: חפירה עם אנשים מצחיקים בעניינים מצחיקים, נהיגה במכוניות וינטג' שעולות כמו דירה צנועה בגני תקווה וקפה. את הפרק עם אובמה הגדיר כרגע הגדול של חייו. את טראמפ הוא לא מתכוון להזמין. "צריך שיעור קומה קומי מסוים", הוא מסביר.

     

    כמו גיבורי "הסדרה על כלום" לפעמים נראה שאת ג'רי סיינפלד לא מעניין כלום, אם זה לא קשור לג'רי סיינפלד. ב־1985 הופיע לצד בילי קריסטל וביל מאהר בערב התרמה למשלחת האמריקאית למכבייה אבל כסלב רב־השפעה וממון הוא לא מגייס כסף למלחמה בזאבת ולא מצטלם עם יתומים סנגלים שרצים מרתון. ב־1991 התארח בתוכנית של ארסניו הול שדחק בו לצאת מקופסת הדגנים ולומר משהו, בכל זאת יש מלחמה במפרץ והכלכלה ופשע. "זה לא קורה כאן ועכשיו, זה שם בחוץ", השיב לו סיינפלד האורח. סיינפלד הדמות היה ממלמל That's a shame ושותה מהקפה בכיווץ גבינים.

     

    אתה לא מתבטא פוליטית. יש נושאים גדולים מעבר לחייך האישיים שמטרידים אותך?

     

    "כן".

     

    טראמפ? התחממות גלובאלית?

     

    "כן, אני מתעניין מאוד ומודאג מהנושאים האלה, איך אני יכול לעזור לך?"

     

    אתה חושב שטראמפ הוא ריאקציה להתעצמות שיח התקינות הפוליטית בארה"ב?

     

    "אולי. אני באמת לא יודע. כולם פה בארה"ב מנסים להבין למה זה קרה ולא מצליחים".

     

    מה לדעתך קרה?

     

    "אני באמת לא יודע. אנחנו לא מצליחים להבין את התרבות שלנו. אתה מרגיש ככה לפעמים בישראל? רגע, מישהו מישראל אמר לי שאתם אוהבים את טראמפ, שאתם חושבים שהוא טוב עבורכם. והעברת השגרירות לירושלים, מה נעשה בקשר לזה?"

     

    יכול להיות שבזמן שאנחנו משוחחים, טראמפ הוציא לדרך את המלחמה הבאה במזרח התיכון. אני מקווה שזה לא יפריע לך לבוא.

     

    "אני מקווה שתסיימו עם זה בקרוב".

     

    אתה מתבטא נגד תקינות פוליטית ורואה בה כוח הרסני. זה ככה בקומדיה או בכלל בחיים שלנו?

     

    "גם וגם. אני לא אוהב שאנשים מפחדים לשמוע דברים מסוימים. אין שום דבר שאנחנו צריכים לפחוד לשמוע. זה בסדר לא להסכים, זה בסדר אם אני לא אוהב מה שאחרים עושים, אבל אני שונא את הרעיון הזה שעלינו למנוע מאנשים להגיד מה הם חושבים".

     

    אז אני אגיד לך מה אנשים ישראלים חושבים, שאמריקה היא הדבר הכי טוב בעולם אבל הקפה שלכם מחורבן. זה אולי הדבר היחיד שסודק את ההערצה העיוורת של ישראלים לאמריקה. וזה אירוני שהקומיקאי מס' 1 באמריקה כל כך מתלהב דווקא מקפה בסדרה שלו.

     

    "כן, אני יודע שהקפה שלנו נחשב נוראי", הוא צוחק ועובר לטון לגלגני, "אני מת כבר להגיע לישראל בשביל הקפה שלכם! אני אוהב את הקפה שם".

     

    roi-fu@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 12.12.17 , 19:30
    yed660100