חוק חברתי מוצדק

אריאלה רינגל־הופמן

נתחיל בכך שלתוך המאבק הפנים־ישראלי שהחריף והקצין בשנים האחרונות הצטרף עכשיו חוק המרכולים. וכך גם תויג מיידית במסגרת הנכונה: מי שבעד שתי מדינות לשני עמים, שתומך בשילוב מוחלט של נשים בכל המסגרות הצבאיות ומשתתף דרך קבע במצעדי הגאווה — הוא נגד חוק המרכולים. ולהפך. כי מה לעשות, האחידות הפלקטית שכופה עלינו הוויכוח הציבורי לא אוהבת חריגות. וחבל מאוד שכך, כי חוק המרכולים, בהתעלם מהזיהום הפוליטי שליווה את הפקתו ודבק בו, הוא חוק נכון וראוי. וכך זה עובד דווקא באותן ערים בעולם המצטיינות בסובלנות חברתית דוגמת ברלין.

אז זה אולי לא ממש עובד לטובת בעלי ההון העומדים בראש אותן רשתות שיווק שתיפתחנה בשבת, אבל זה הוגן כלפי בעלי המכולות הקטנות. זה אולי לא ממש מיטיב עם אנשי המעמד הבינוני ומעלה, מקדשי הנוחות, אבל זה עושה צדק עם אלפי, אם לא עשרות אלפי, אנשים ברחבי הארץ שימצאו את עצמם מצטרפים לעשרות האלפים שכבר היום מאיישים את בתי המסחר שפתוחים בשבתות. שיום המנוחה שלהם הוא יום עבודה לכל עניין ודבר, מתיש ומייגע כמו היום שקדם לו וכמו היום שיבוא אחריו.

הרעיון הנפלא העומד מאחורי יום מנוחה אחד בשבוע עף לפח בטיעוני סרק — מי שלא ירצה לא יעבוד בשבת, שייקח יום חופש ביום ראשון, הוא יקבל על זה שכר כפול — רק משום שהוא מוזכר באיזה ספר שמקודש לשחורים האלה שמנסים להפוך את המדינה הזו לאיראן.

אז כן, היה ויש וכנראה גם יהיה לא מעט גועל נפש באופן שבו הקואליציה הנוכחית מעבירה חוקים, וחלקם אכן מופרכים לגמרי שלא לומר בזויים, אבל לא צריך לגדול בבני־ברק כדי להסכים שיש משהו חברתי מאוד ונכון בהתעקשות על מזעור הפעילות המסחרית ביום המנוחה, בטח ובטח כשברורה לגמרי החלוקה מי ירוויח מכך ומי יפסיד, מי ישב ליד הקופה ומי יטופף מעדנות החוצה עם הסל — ירוק, כמובן — ביד.

חותרים תחת בג"ץ

יקיר אלקריב 

כנראה לא ידעתם, אבל חוק המרכולים הוא למעשה כינוי מקוצר ומכובס להליך חקיקה אגרסיבי ששמו האמיתי והמלא הוא "חוק הכפייה החרדית וביזיון בג"ץ, שנועד לפצות את הסיעות החרדיות על משבר עבודות הרכבת בשבת, ועל הדרך לחזק מעט את מעמדו של שר הפנים אריה דרעי, שמפלגתו נמצאת בשפל פוליטי וכל הסקרים מראים שספק אם בבחירות הבאות היא תעבור את אחוז החסימה".

זה היה יכול להיות משעשע, אלמלא דובר בהליך החותר תחת סמכות בג"ץ שכבר קבע (פעמיים!) בסוגיה זו ממש, שכל רשות מקומית תהיה רשאית להחליט על פי צרכיה והרכב תושביה אם יופעלו בשטחה חנויות מזון בשבת. כנגד זה, שר הפנים אריה דרעי עשה מעשה ליצמן ואיים שיתפטר אם החוק יעבור. וראש הממשלה, שכיהודי מאמין ושומר מצוות ידוע, שקדושת השבת היא נר לרגליו, התקפל כהרגלו רק כדי לקנות לקואליציה שלו עוד קצת זמן לפני קריסתה הצפויה.

כמו חוק ההמלצות, שכולו כוחנות פוליטית עיוורת וכיפוף ידיים, גם לחוק המרכולים אין דבר וחצי דבר, לא עם מרכולים ולא עם השבת. למעשה, אם תעיינו בו היטב תגלו שהוא לא יחול ממילא על מרכולים שכבר עובדים בשבת. ורק אם מישהו ירצה לפתוח מרכולים חדשים בשבת, הוא יצטרך לבקש את אישורו של שר הפנים. אבל ייתכן שביום מן הימים שר הפנים לא יהיה אריה דרעי, אלא דווקא איש שמאל שישמח לאשר פתיחת מרכולים בשבת. ככה שכל הרעש מופרך מיסודו.

עד לאן תגיע ההפקרות הזאת? היום למשל צפויה סיעת ישראל ביתנו להעלות להצבעה את חוק עונש המוות למחבלים בקריאה טרומית. היא תעשה זאת בלי דיון בוועדה, רק כדי להביך את חברי הכנסת מהימין ואת ראש הממשלה עצמו, שהצהירו בעבר שהם תומכים בחוק, אבל כנראה יצביעו נגדו. וזה, רבותיי, לא פרלמנט. זה קרקס.

תוצאות הסקר האחרון: האם אתם מסכימים עם נתניהו כי היחס של אירופה לישראל נגוע בצביעות?

כן - 33% מסכימים עם בן־דרור ימיני

לא - 67% מסכימים עם יריב אופנהיימר