התקשורת החילונית לא ידעה אתמול את נפשה. מותו של הרב שטיינמן שילהב את השיח האנתרופולוגי במשדרי החדשות ברדיו ובטלוויזיה, ומסע ההלוויה שלו הפך לאייטם הכי חם בסביבה. מי שלא התעסק בספירה אובססיבית של המלווים, זימן פרשנים מלומדים שהסבירו משהו על עתיד ההנהגה בעולם הליטאי; ומי שלא דיווח על פקקי הענק שסתמו את הכבישים הראשיים, ראיין יחצ"ן חרדי כלשהו שסיפר בהתרגשות על צוואתו הצנועה של הרב. דמותו של שטיינמן – לא רבים הישראלים שידעו מיהו ומה מקור עוצמתו – נצבעה באחת בגווני קדוּשה שהוד והדר משמשים בהם לסירוגין.
נכון, לא מעט יש ללמוד מאורחות החרדים, מהאופן שבו הם נושאים על כפיים מנהיגים רוחניים, מיכולתם המופלגת להתארגן חברתית ולהושיט סיוע לחלש, ומהקפדתם על חינוך לערכים קהילתיים ומשפחתיים. טוב להזכיר את זכויותיו של הרב שטיינמן ביום שבו נאסף אל אבותיו, וראוי להתעכב על המאחד ביום שכזה ואף להשתתף באבלם של מאות אלפי הישראלים שבאו אתמול לבני־ברק.
אלא שתהיה זו טעות חמורה להתנהג כאילו מסקינטייפ שחור מודבק לנו על העיניים ואף אחד לא רואה את הפיל שעומד במרכז החדר: הרב שטיינמן הוביל משך שנים קו שאין לו דבר וחצי דבר עם המדינה הדמוקרטית שבתוכה הוא חי. הוא התנגד ללימודי חול ולהכנסת מקצועות ליבה למוסדות החינוך, יצא נגד "אמנת כנרת" שדגלה בדיאלוג בין דתיים לחילוניים, ראה בגיוס בחורי ישיבה "מזימה לעקירת תורה מישראל", סירב להכיר בגיורים שעורך צה"ל, וכמובן מעולם לא ראה בנשים בנות שיח או שותפות להנהגה. הרב שטיינמן אמנם היה ענק בתורה ועתיר זכויות, אבל בה בעת נהג בבדלנות ובניכור כלפי מי שלא הלך בדרכו.
נכונותו של הציבור הישראלי להרכין ראש ולענות אמן בזמן קדיש, מרשימה ככל שתהיה, מחדדת את הקונפליקט של חברה שמנסה להבין מה היא יותר: יהודית או דמוקרטית. עבור אנשי הזרם הליטאי, שראו בשטיינמן מנהיג ועילוי, אין בכלל שאלה. תחת הנהגתו גדל מספרם של בחורי הישיבות שלא שירתו בצבא, התרחב מעגל מוסדות החינוך שאינם תלויים במדינה ומתוקצבים מתרומות שגייס למענם בחו"ל, והתעצם כוחן הפוליטי של המפלגות החרדיות. הדרך לה הטיף הפכה לדרכם של רבים, פסקי ההלכה שכתב אומצו על ידם, דרשותיו נשתו בצמא, ואמירותיו חילחלו לתוככי הישיבות ומוסדות התורה שהקים וטיפח.
גם אם כולם צדיקים, כולם יודעי תורתך, עדיין אין רלוונטיות לעמדות שמתכחשות לצורכי ביטחון, מדע, חינוך וקדמה שבהן החזיק הרב ז"ל ויחזיק גם יורשו. גם אם האדם החרדי יסביר בלהט על לימוד התורה כאקט של שותפות גורל, וגם אם תצדיק האישה החרדית את היותה בלתי כשירה למנהיגות, תיוותר המציאות כמות שהיא. אם אתם לא מאמינים, תשאלו את ראש הממשלה שמנסה לשכנע את כל העולם בקיומן של עשר פצצות איראניות. הוא לא בונה על פרקי תהילים שיפרקו את איראן מנשק גרעיני.
טוב היו עושים חסידי הרב אם היו מכבדים את בקשתו האחרונה, נמנעים מלהגיע ברבבותיהם לבני־ברק, חוסכים את הטרחה מן הציבור ומתעלים לטובת גדולתה של הצניעות. טוב היה אם היינו מתפנים כולנו ביום שלמחרת לשיחה עניינית על יחסי דת ומדינה ומספקים לעצמנו תשובות יותר אמיתיות. •
