יש משהו מדכדך בניסיון לזעזע את הציבור ביחס לתופעות שהפכו לנורמה. אכתוב מה שאכתוב, אנבח מה שאנבח, והשיירה תעבור. מה זאת אומרת תעבור? השיירה כבר עברה. על מה הוא מדבר, אתם תוהים. על ההצהרה של אביגדור ליברמן בכנסת: "כל חברי הרשימה המשותפת הם פושעי מלחמה... מנצלים את החולשות והיתרונות של המדינה הדמוקרטית, כדי להרוס אותנו מבפנים... אתם נמצאים פה בטעות ויהיה זמן שלא תהיו פה".
זה הכל? מה חדש בזה? אתם תוהים. בדיוק. אין חדש. אם לחזור למטפורות כלביות, אמירות מהסוג הזה הן "כלב נשך אדם". שגרה. אבל התחושה שהצהרות כאלה הן "רק מילים" היא סימפטום למחלה שהמילים הן אחד מביטוייה. דמוקרטיה, בסופו של דבר, היא שלטון שבו מייחסים חשיבות למילים - לזכות לומר אותן, לצורך להתווכח עליהן ולבחון אותן מול מעשים, לסכנה הטמונה בהן. הדמוקרטיה, שעליה מגן לכאורה שר הביטחון מפני האויב מבפנים, מתערערת יותר מהצהרות המקעקעות אותה "מלמעלה" (מהשררה, מהקונצנזוס) מאשר מצעקות מחאה מלמטה - מהמקום שלו ממילא מקשיבים רק מעטים.
ליברמן לא רוצה להרוס את מדינת ישראל. הוא הרי מופקד על ביטחונה. מצד שני, הוא רוצה להרוס את הדמוקרטיה - והוא גאה בזה. הוא, ורבים־רבים מדי איתו, לא רואים בעיה בהתבטאויות שלוחות רסן יותר ויותר נגד המיעוט, נגד נציגיו הלגיטימיים ונגד הדמוקרטיה המקדשת את זכויות המיעוט ומנסה למנוע מהרוב לנהוג בו בדרכי עריצות. רוב הציבור לא מזדעזע: או שהוא מסכים, או שהוא מושך בכתפיו, כפי שהוא עושה מול צווחות "מוות לערבים" במשחקי כדורגל. שגרה.
לפני שנחזור לשגרה, חשוב לומר מילים אחרות. השיירה אולי כבר עברה, אבל לעיתים חשוב לנבוח גם ללא הועיל - לנבוח מסיבות עקרוניות. ובכן, מה לא בסדר בדברי ליברמן? הנה מספר דברים. האמירה הראשונה היא ש"כל" חברי הכנסת של הרשימה המשותפת הם "פושעי מלחמה". ליברמן אינו מבחין בין חנין זועבי לאיימן עודה או בין ג'מאל זחלקה לאחמד טיבי. לדעתו, ההבדלים ביניהם בטלים בשישים, והניסיון להבחין ביניהם מיותר. ערבי זה ערבי. וערבי טוב כידוע. נו, לפחות לא בכנסת.
הקביעה השנייה היא שחברי הכנסת הערבים אשמים ב"פשעי מלחמה". מדובר בקטגוריה חמורה במיוחד של פשעים שלא חלה עליהם התיישנות וניתן לשפוט אותם גם הרחק מזירת הפשע. בדרך כלל מואשמים בפשעים כאלה מנהיגים אזרחיים וצבאיים. בישראל של ליברמן, מי שאשם בפשעי מלחמה אינו אדוני המלחמה המקומיים אלא נציגיו של מיעוט קטן הפועל בכנסת במסגרת החוק. האנשים האלה ("כל" האנשים האלה) - שבמקרה הגרוע אפשר להאשימם בתמיכה במדיניות שאינה לרוחו של שר הביטחון ושאין בה, לאחר כל החקירות והדרישות, שום עבירה על החוק - הם "פושעי מלחמה". ליברמן לא פירט את רשימת פשעיהם, אבל דומה שהעיקרי שבהם הוא אותו ניסיון שבו מאשימים משטרים סמכותניים, בכל מקום וזמן, את יריביהם - "להרוס מבפנים".
ליברמן לא צריך היה לומר את הדברים במפורש. הערבים, כמו מיעוטים אחרים מתקופות לא רחוקות, הם גיס חמישי. סרטן בגוף האומה. עצם קיומם, ובוודאי יומרתם החצופה לבחור לעצמם נציגים שאינם לרוחנו, הם מעין מחלה בגוף הבריא של הרוב. ולכן מגיעה הסיפא: "אתם נמצאים פה בטעות, ויהיה זמן שלא תהיו פה". מי זה "אתם"? חברי הכנסת או הערבים באופן כללי? ואיפה בדיוק זה "פה"? בכנסת או במדינת ישראל? כאמור ליברמן לא טרח להסביר. המבין יבין. אתם הבנתם את זה?
חברי הכנסת הערבים פועלים לפי חוק ובמסגרת החוק. הם מייצגים את הדמוקרטיה. ליברמן מסית ומאיים מעל במת הכנסת. הוא איום על הדמוקרטיה. שווה לחשוב על זה לפני שעוברים הלאה. •
