"זו הייתה בחורה בת 19, שהגיעה אלינו עם תסמונת מוזרה של כל מיני דימומים", הוא מספר. "היא אושפזה עם אנמיה משמעותית. לקחנו לה בדיקות ושלחנו אותה הביתה, אבל היא חזרה לבית החולים שוב, הפעם עם דימומים מהרגליים. זה היה מחזה משונה ומסתורי.

"בהתחלה בדקנו את הדברים הרגילים, בעיות קרישה במערכת הדם שלה וכולי, אבל המתמחים שלי שמו לב שהיא סובלת מתופעות נוספות, למשל שינויים במרקם השיער. הם אמרו לי שהם חושדים שהיא סובלת מצפדינה, מחלה נדירה שמופיעה בגלל חסר חמור בוויטמין C, ושהייתה שכיחה בקרב יורדי ים במאה ה־18 שלא אכלו פירות וירקות טריים. בהתחלה, כמובן, שללתי את הרעיון. אמרתי, 'חבר'ה, תהיו הגיוניים'. הרי זו מחלה שעברה מהעולם. מאז ימי צ'רלס דיקנס לא היה מקרה כזה. אין סיכוי שנראה אותה פתאום בתל־אביב. אבל להפתעתי, התברר שהם צדקו. כשתיחקרנו את בני המשפחה, התברר שהבחורה סבלה מהפרעת אכילה קיצונית וניזונה מתפריט מאוד מצומצם, שהיה מבוסס אך ורק על שניצלים ופתיתים, בלי פירות וירקות. על פניו, לא ראו עליה שום דבר חריג, כי היא הייתה במשקל תקין, אבל בפועל היא הייתה חולה מאוד. אפילו בסכנת חיים".

המקרה של אותה צעירה, שהבריאה בזכות טיפול אינטנסיבי בוויטמין C, אמנם חריג מאוד — הן בקיצוניות התפריט שממנו ניזונה והן בחומרת התופעות שמהן סבלה, אבל בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים סובלים מתופעות של חוסרים תזונתיים ועלולים להציג תסמינים כמו עייפות קשה, חיוורון, קשיים בריכוז ובזיכרון, תופעות נוירולוגיות שונות, נשירת שיער ועוד.

המושג "תת־תזונה" מעלה אסוציאציה של ילד כחוש באחת ממדינות העולם השלישי. אבל בשנים האחרונות הוא דייר קבע דווקא במדינות המפותחות והעשירות, בהן ישראל, ומתאר מצב שבו, למרות צריכה קלורית גבוהה, הגוף לא מקבל את הרכיבים שנדרשים לשגרת הקיום היומיומית שלו. הבטן התפוחה התחלפה בצמיגי שומן והרעב התחלף בשובע, אבל העיקרון זהה: מחסור משמעותי ברכיבי תזונה חיוניים פוגע בפוטנציאל החשיבה והגדילה ומעלה את הסיכון למחלות שונות, חלקן כרוניות, בעתיד. לעיתים זה עלול אפילו להיות קטלני.