קרניבור במטולה

המסעדה: "הטחנה".

הוותק: 17 שנה למסעדה כולה. שלוש שנים לאגף החדש.

הסגנון: בשבת חורפית וגשומה, המקום מרגיש כמו בקתת עץ אי־שם במרומי האלפים, עם אח גדול הבוער באמצע והרבה נוף יפה של הרים רחוקים וירוקים בחלונות.

מה בתפריט? בעיקר בשר, על כל גווניו וצורותיו.

מה אכלנו? למנות ראשונות אמפנדס (36 שקל) במילוי של בשר צוואר טחון. מדובר במאכל בצק ממולא ואפוי שמקורו בספרד, שם מכינים אמפנדות מבצק הממולא בעיקר בבקלה או בעוף. מקור השם בפועל Empanadar שפירושו "לעטוף בלחם". הכיסונים שקיבלנו לא היו גדולים, אבל עסיסיים מאוד. אחריהם הופיעו סיגרים (45 שקל) הממולאים בבשר אנטרקוט שנקצץ. אבל בניגוד לאמפנדס, הם טוגנו בשמן עמוק ולפיכך, כצפוי, היו לוהטים וטעימים מאוד.

המרקים: ביום חורפי אי אפשר לשבת במסעדה כזו בלי לנסות את המרקים שלה. כאן יש רק שניים – מרק שעועית עם בשר בסגנון המערב הפרוע (42 שקל) ומרק צמחוני של דלעת ולימונים (36 שקל). שניהם הוגשו עם רבע כיכר לחם לבן שנקלתה קלות. מרק השעועית והבשר הוגש בפוייקה שחור והיה לוהט וגדוש בנתחי בשר רכים ובתפודים. לעומתו, מרק הדלעת והלימונים היה קצת תפל וחסר גוף ולכן הוחלף לבקשתנו במרק בשר נוסף.

לעיקריות: אחרי שני מרקי בשר גדושים כל טוב שכאלה גילינו להפתעתנו שאנחנו פחות רעבים מכפי שחשבנו, או רצינו להיות. הילדים ממילא רצו רק המבורגרים, שכאן מכינים אותם מבשר צוואר ואסאדו (69 שקל) ומגישים בלי צ'יפס. הם היו טעימים למדי, אבל נדמה לי שבמחיר הזה, ובטח שבמסעדת בשר כה מובהקת, אפשר היה להשקיע בהם קצת יותר אנרגיה. וכיוון שבשלב זה לא יכולנו לחשוב על התמודדות עם אחד מנתחי הבשר העצומים המוגשים כאן (למשל, פריים ריב של 500 גרם או פורטרהאוס של 700 גרם) הסתפקנו במנה של כנפי עוף (45 שקל) שהייתה גדולה מאוד. הכנפיים נוקו היטב ונאפו בתנור אחרי שנטבלו במרינדה של לימון וצ'ילי. בכל מקרה, הן היו טובות מאוד וחוסלו עד האחרונה שבהן.

קינוחים: טארט טאטן (35 שקל) - עוגת תפוחים עם שני כדודי גלידה וניל. מנה ענקית שהספיקה לארבעה.

המחיר: לא נורא. היינו ארבעה ושילמנו 350 שקל, כולל שירות (אבל בלי שתייה קלה או אלכוהול) לארוחה טובה מסוגה, במסעדה נעימה שהשירות בה היה זריז וקשוב ברובו – למעט עיקום אף קל מצידו של האחמ"ש כשהחזרנו את המרק.

• הטחנה. הראשונים 1 מטולה. 053־9440904. לא כשר

צילום: לילך מור