yed300250
הכי מטוקבקות
    ראשי הוועדים של טבע, שלשום. מימין: פנחס בר־איתן, משה ממן, נציג ההסתדרות הרצל יאקה, אלירן קוזליק, לבנת אהרונוביץ', מאיר בן־אלול, בועז אושרי וכמאל אלדנפירי
    המוסף לשבת • 14.12.2017
    "כל ישראלי צריך להבין שאם עובדי טבע יפוטרו, הוא הבא בתור"
    כמאל הגיע מהיישוב הבדואי שגב שלום, מאיר עשה את כל הדרך מקריית–שמונה, לבנת עזבה את מעבדת המחקר בנתניה, ואלירן את קו הייצור בכפר–סבא | תשעה ועדים נפרדים מייצגים את 6,432 עובדי טבע בישראל, שלפחות רבע מהם צפויים לקבל מכתבי פיטורים, והשבוע התייצבו ראשיהם יחד בחזית | בראיון משותף הם מאשימים את המנכ"לים שהרוויחו מיליונים והותירו חורבן, ומבהירים: "הנהלת החברה, במהלך הבלתי נסבל שעשתה, הצליחה לאחד אותנו. חד וחלק" | אבל לא בטוח שהסולידריות הזאת תחזיק מעמד עוד הרבה זמן
    איתי אילנאי | צילום: אילן ספירא

    עשר דקות לפני תחילתה של מסיבת העיתונאים הדרמטית שלשום, בקומה החמישית של בית ההסתדרות בתל־אביב, הצטופפו כמה אנשים במעגל מחוץ ללשכתו של היו"ר, אבי ניסנקורן. היו אלה ראשי הוועדים של טבע, מנהיגי העובדים של החברה הישראלית המצליחה בכל הזמנים, אנשים שעתידם התעסוקתי היה מובטח, לפחות עד הפנסיה. מותשים, מרוטי עצבים, הטלפונים שלהם לוהטים מרוב שימוש, הם עמדו שם במעגל ושתקו בכתפיים שמוטות.

     

    היה קצת קשה להבין מדוע החבורה הזו עומדת כך, עד שהכנסתי את הראש בעצמי אל תוך המעגל והבנתי שכולם בוהים במכשיר הטלפון של אחד מהם. על המסך הקטן היבהבה דמותו של כתב טלוויזיה, שדיווח על מסיבת העיתונאים העומדת להיפתח בקרוב, ועיני כולם ננעצו בו.

     

    הכתב עמד למעשה ממש מעבר לקיר, בחדר הישיבות הצמוד למשרדו של ניסנקורן. ראשי הוועדים האזינו לו בקשב רב, דרוכים, אולי במקרה הוא יודע מה צופן להם העתיד: האם תהיה שביתה או לא תהיה שביתה? האם רק בחברת טבע, או במשק כולו? ואם כן מתי, ולכמה זמן? והיכן עוברים הקווים האדומים?

     

    כתב הטלוויזיה לא היה איש בשורות. הוא, ראשי הוועדים, או לפחות רובם, עם ישראל — לא ידעו מה יאמר ניסנקורן, שהמתין באותה עת לשעה שמונה בערב כשהוא ספון במשרדו, מחזיק את הקלפים קרוב לחזה.

     

    ממן ואלדנפירי. "די, שמתי את הטלפון על שקט"
    ממן ואלדנפירי. "די, שמתי את הטלפון על שקט"

     

     

    חצי שעה אחר כך, בחדר על שמו של עמיר פרץ בקומה הרביעית, כשכינסנו אותם לתמונה קבוצתית ולראיון משותף, ראשי הוועדים כבר נראו אחרת. ניסנקורן, שהכריז על שביתה כללית במשק למשך חצי יום ביום ראשון, כולל נתב"ג והתחבורה הציבורית, הפיח רוח קרב בבגדים המרושלים שלבשו מהבוקר, בשיער שהקצוות שלו נמרטו מזה 12 שעות. התמיכה הגורפת של ההסתדרות והעומד בראשה היא בדיוק מה שראשי הוועדים היו זקוקים לו עכשיו, אחרי היום המפרך שעבר עליהם.

     

    "אנחנו נבעיר את כל העיר", אמר מאיר בן־אלול, יו"ר ועד העובדים של מפעל "מיגדה" בקריית־שמונה, שנראה כי נטען באנרגיות חדשות והוא אינו יכול להמתין לבואו של יום ראשון. "כבר יש לנו צמיגים מוכנים, אנחנו רק צריכים להדליק אותם". ואכן, בן־אלול לא המתין ליום ראשון. כבר אתמול הפגינו אנשיו בקריית־שמונה, נושאים שלטים: "טבע, הבית שלי" ו"טֶבַח", באותו פונט מפורסם מהלוגו של חברת טבע. כך גם באתרי ייצור נוספים של החברה.

     

    אלירן קוזליק, יו"ר ועד אתר הייצור בכפר־סבא, ניסח את האסטרטגיה הכללית. "מה שאומרים לי אני עושה, אני החייל הכי טוב של אבי (ניסנקורן). אני מקווה מאוד שהנהלת טבע תתעשת, כי זה הולך להיות מאבק לא פשוט". ואילו פנחס בר־איתן, יו"ר הוועד של מפעל טבע בירושלים, הסתפק במשאלה מסוג אחר: "אני מאחל לו (למנכ"ל טבע החדש, הדֵני קאר שולץ – א"א), שיעשו לו בחג ההודיה את מה שהוא עשה לנו בחנוכה". הוא לא דיבר על לביבות.

     

    קראו עוד: חמישה מנכ"לים בחמש שנים | גד ליאור

     

    כמו אבא לילדים

     

    הפגנת עובדי טבע אתמול במפעל בירושלים, שצפוי להיסגר. "אנחנו מאמינים ששאר עובדי החברה יעמדו לצידנו" | צילום: אוהד צויגנברג
    הפגנת עובדי טבע אתמול במפעל בירושלים, שצפוי להיסגר. "אנחנו מאמינים ששאר עובדי החברה יעמדו לצידנו" | צילום: אוהד צויגנברג

     

     

    תשעה ועדי עובדים שונים יש לטבע, והם מייצגים ביחד את 6,432 עובדי החברה בישראל. לכל מפעל ועד משלו, ואלו פועלים בנפרד ללא ארגון־על המייצג את כל העובדים. בשנה וחצי האחרונות מוצאים עצמם ראשי הוועדים הללו בעמדה לא פשוטה. עד יולי 2016 היו עסוקים בעניינים ארציים כמו דרישות שכר, נושאי בטיחות וערבי הוויי. הספינה היציבה ששמה טבע הפליגה לה בבטחה במים הבינלאומיים, נסחרת בבורסות העולם, והכל מסביב נראה שקט ובטוח. מאז שהתנגשה בקרחון, בדמות השקעות פזיזות וצלילה חופשית של ערך המניה שלה, הם נאלצים לפתע לעסוק בחיים עצמם: להגן בחירוף נפש על פרנסתם של מאות עובדים שתולים בהם עיניים מלאות תקווה, להדוף מכתבי פיטורים שנשלחים בסיטונאות, למלא תפקיד שאיש לא הכין אותם אליו.

     

    "אתה מרגיש כמו אבא לילדים", אמר כמאל אלדנפירי, יו"ר מפעל טבע־טק שבנאות חובב, שמוגדר באתר טבע כ"ספינת הדגל של חטיבת הכימיה ומייצר מעל 100 מוצרים שהם חומרי הגלם לתעשייה הפרמצבטית" ושרוב עובדיו מגיעים מהנגב. "מתקשרים אליי עובדים, בנות זוג של עובדים, אנשים שלקחו משכנתה ועכשיו הם לא יודעים איך לעמוד בה. אלה אנשים שמרגישים שמוציאים אותם מהבית, זורקים אותם לרחוב. ולי אין תשובות בשבילם".

     

    אלדנפירי הכי רחוק מהסטריאוטיפ של יו"ר ועד עובדים כוחני ונכלולי, כזה שהתרגלנו לדמיין. חביב, סימפטי ושקט, הוא מנסה להתנהל כמיטב יכולתו בתוך הסערה שבלעה אותו ואת 900 עובדי טבע־טק שהוא מייצג. "אני מותש, אחי", הוא אומר לי כשהוא אוסף אותי בקריית־גת ביום רביעי בערב, בדרכו צפונה למסיבת העיתונאים בתל־אביב. "מהבוקר אני הלוך־חזור על הכביש".

     

    בן 47, תושב היישוב הבדואי שגב שלום שבנגב, "לא יישוב יוקרתי", כהגדרתו. נשוי ואב לשבעה, אחד משבעה אחים בעצמו, לוחם לשעבר בגדוד צבר של גבעתי. הוא עובד בטבע זה 17 שנה, כיום כמנהל עבודה במחלקת האקולוגיה, שאחראית על שימוש חוזר בשפכים ובמים מזוהמים, ניטור אוויר וכיוצא בזה. בג'ינס, חולצת פסים מכופתרת ומעיל רוח שחור, הוא קורס על המושב האחורי במונית שנוסעת עכשיו על כביש שש. גם הטלפון שלו שוכב פרקדן, מחובר למטען וצובר סוללה לאיטו. "די, שמתי אותו על שקט", נושף אלדנפירי.

     

    לפני עידן ועידנים, בשמונה בבוקר, קיבל טלפון בהול עם דרישה להתייצב מיד במטה החברה בפתח־תקווה, לישיבה דחופה של תשעת ראשי ועדי העובדים. "ידעתי שמשהו דרמטי קרה", הוא מספר. "כבר כמה שבועות שעובדי המפעל במתח נוראי. ידעתי שאנחנו עומדים בפני מהלך של צמצום, אבל לא עד כדי כך".

     

    הבשורות מפתח־תקווה היו קשות. הדלפה שיצאה מתוך הישיבה הלילית של הדירקטוריון, שהתכנס כדי לדון בתוכנית הקיצוצים של החברה, הצביעה על כך שכמחצית מעובדי טבע בישראל יפוטרו ורוב פעילותה בארץ תימכר או תיסגר. ההודעה לא הייתה רשמית, שכן הנהלת טבע נמנעה באותו שלב מלשוחח עם העובדים או לצאת בהצהרות לתקשורת. ביום רביעי עוד הסתמן מפעל טבע־טק של אלדנפירי כאחד הקורבנות העיקריים: השמועות דיברו על כך שהוא עומד להיסגר ושפעילותו תועבר להודו. "בא לך לא לשמוע, אתה חושב שזה חלום. עברו מאז עשר שעות ואני עדיין לא מעכל את זה", הוא אמר ושלח יד לטלפון, לראות כמה הודעות הצטברו. אתמול בצהריים, כשפירסמה סוף־סוף החברה את תוכנית הקיצוצים והפיטורים, התברר שהמכה עדיין קשה, אבל קצת פחות: במקום מחצית מהעובדים יפוטרו כרבע, ונראה שדווקא המפעל בנגב לא ייפגע.

     

    גם בפגישת הבוקר של ראשי הוועדים בפתח־תקווה הוצב במרכז החדר, על שולחן הישיבות, טלפון. מהרמקול בקע קולו הסמכותי של ניסנקורן, שהבטיח שיפעל בכדי למנוע את רוע הגזרה. ראשי הוועדים הפצירו בו שיכריז על שביתה כללית במשק, הדבר היחיד שיכול לדעתם למנוע מהנהלת טבע לממש את תוכניתה. עד הרגע האחרון לא ידעו אם זה מה שיעשה.

     

    המפתחות היו לגמרי בידיים של ניסנקורן. תפקידם של ראשי הוועדים היה להפעיל עליו לחץ, אבל בעיקר לשמש בהמשך כמנהלי כוח אדם: ברגע קבלת הפקודה הם יהיו אלה שיגייסו את המפגינים, יציתו את הצמיגים, יחסמו את הצמתים. "אם צריך להבעיר צמיגים, נבעיר צמיגים. אם צריך לא לתת למנהלים להיכנס למפעל, זה מה שנעשה", אמר אלדנפירי. "נעשה הכל, כל מה שצריך".

     

    את הוראות ההפעלה מקבל אלדנפירי ישירות ממאיר בביוף, ראש ההסתדרות בנגב. מנגנון השביתה וההפגנה של ההסתדרות משומן היטב, רק הדמויות שמצידו השני של הטלפון משתנות. "מרגע שהנהלת טבע תוציא הודעה פומבית לתקשורת, מאותו רגע שאנחנו נדע שמפטרים עובדים בטבע־טק, אנחנו פשוט עוצרים את העבודה ויוצאים לרחוב, יורדים לכביש", מבטיח בביוף בשיחת טלפון.

     

    לאחר הפגישה בפתח־תקווה חזר אלדנפירי דרומה, למפעל בנאות חובב, כדי לעדכן את העובדים. לא היה לו הרבה מה לומר להם, אבל הם סומכים עליו בכל זאת. בעשר השנים האחרונות הוא חבר ועד העובדים, ולפני שנה נבחר להיות היושב ראש. "בתפקיד הקודם שלי הייתי אחראי על בירורים ופיטורים של עובדים, ומנעתי מאות פיטורים, הוכחתי את עצמי. אנשים מכירים אותי ויודעים שאני אדם פשוט, עוזר מכל הלב, הם אוהבים אותי".

     

    אפשר להאמין לו, שכן בחירתו לראשות הוועד בוודאי לא הייתה סקטוריאלית: מתוך 900 עובדי טבע־טק, רק חמישה הם בדואים. איך מרגיש בדואי שגורלם של 900 יהודים נמצא בידיו? "בחיים לא חשבתי על זה שאני בדואי או לא בדואי. תמיד החשבתי את עצמי ישראלי, אותו דבר כמו כל ישראלי".

     

    אני שואל אותו מה חושבת אשתו על התפקיד. "מאז שהפכתי ליו"ר הוועד היא כל הזמן אומרת 'הלוואי שיסגרו את טבע כדי שיהיה לך זמן להיות איתנו'. היום קיבלתי ממנה טלפון, שהיא מצטערת שהמשאלה שלה מתגשמת, היא לא התכוונה באמת".

     

    מצנחי זהב לבכירים

     

    אלדנפירי היה יו"ר הוועד האחרון שהגיע לבית ההסתדרות בתל־אביב, רק עשר דקות לפני תחילת מסיבת העיתונאים. התייצבנו מול דלת לשכתו של ניסנקורן בלי אוויר, שניות לפני שהתפזר המעגל של שאר ראשי הוועדים, שהביטו חסרי ישע בטלפון וחיכו לבשורה שתגאל אותם מהאפלה.

     

    מלאי מתח הם צעדו לתוך חדר הישיבות הדחוק, אל ההבזקים המסנוורים של המצלמות, המיקרופונים השלופים ומתן חודורוב שסימס כאחוז טירוף. כולם המתינו לכניסתו של ניסנקורן, שהגיע לבסוף בחולצת כפתורים כחולה שהפכה לסימן ההיכר שלו. יו"ר ההסתדרות תקף את הנהלת טבע וביכה את מותה של התעשייה הישראלית. לבסוף גם הכריז על שביתה כללית במשק ביום ראשון הקרוב. משהו בחזהו של אלדנפירי השתחרר. "זה יעיף את המדינה", אמר לי כשהסתיימה מסיבת העיתונאים והלכנו לחפש קפה.

     

    גם שאר ראשי הוועדים היו מרוצים מהכרזתו של ניסנקורן. "כל הכבוד לו ואני מעריך אותו מאוד שהוא הכניס את כל המדינה לתוך זה, זה מחמם לי את הלב", אומר בן־אלול מקריית־שמונה, רגע אחרי סיום מסיבת העיתונאים ורגע לפני שייכנס למכונית ויחל בנסיעה הארוכה צפונה. "בקריית־שמונה אלה אנשים מהפריפריה, בני 50, הם יודעים שאם מפטרים אותם אין להם לאן ללכת. אין עבודות בקריית־שמונה. צעירים לא נשארים כי אין עבודה, אז בטח לא אנחנו. המפעל שלנו רווחי, בשנה האחרונה קלטנו מאה עובדים. אז למה סוגרים אותו? אני לא יודע איך נחכה עכשיו לשביתה של יום ראשון. אנשים מתקשרים אליי ואומרים: 'אנחנו לא יכולים לעבוד עוד שעה אחת'. הדבר היחיד שיש לי לעשות זה שביתה איטלקית, שיעבדו לאט־לאט".

     

    משה ממן, יו"ר ועד מפעל פלנטקס בנתניה: "הופתענו לטובה מההכרזה על שביתה, וטוב שזה מה שהוחלט. במפעל שלי יש אנשים שעובדים 30, 40 שנה. זה מפעל עם אנשים כועסים, כי הם מרגישים שהרסו להם את הבית".

     

    קוזליק, כפר־סבא: "המשאב האנושי זה המשאב הכי יקר שיש. העובדים הם הפתרון, לא הבעיה. יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות לפני שפוגעים בעובדים. הבכירים שעזבו את טבע קיבלו מענקי פרישה, מצנחי זהב של מיליוני שקלים. אתה יודע כמה עובדי ייצור אפשר להחזיק במיליונים האלה?"

     

    הטענות של עובדי טבע מופנות בעיקר כלפי קאר שולץ, מי שחתום על תוכנית הצמצום האגרסיבית. שולץ המכהן כנשיא וכמנכ"ל החברה החל מ־1 בנובמבר, בקושי חודש וחצי, מונה לתפקידו בכדי לבלום את הקריסה של טבע. לאור ההצעה המסתמנת שלו, לסגור מפעלים בארץ ולהעביר אותם לחו"ל, הוא הפך ברגע אחד לאיש הרע בסיפור. העובדה שהגיע לחברה רק אחרי שזו כבר הידרדרה לשפל חסר תקדים לא מסייעת לו. ודאי לא העובדה שהוא המנכ"ל הראשון של החברה שאינו ישראלי או יהודי. מבחינת עובדי טבע, זו הסיבה ליד הקלה שלו על ההדק.

     

    אלדנפירי: "הוא מתייחס אלינו כמו אל שאר המפעלים בעולם, הוא לא מתייחס לזה שאנחנו ישראלים".

     

    ממן: "בא לך מנכ"ל וכהרף עין הורס מפעל אחרי מפעל, סוגר ומקבל החלטה לגדוע את כל טבע בארץ ולהעביר אותה לחו"ל. אפשר להציל את טבע על ידי סגירת הפעילות בחו"ל, בכל החברות הכושלות שהם קנו. החברה התחילה בארץ, זו חברה ישראלית שנמצאת בארץ ישראל".

     

    אחת הצרות של עובדי טבע כעת היא שבמשך שנים נתפסה החברה כמניה בטוחה, חברה שבעה שהעובדים בה מרוויחים היטב ומקבלים הטבות מפליגות. היתרונות הללו הפכו כעת לחיסרון, חרב פיפיות דוקרנית במיוחד. לא בטוח שהשבתת המשק בשם עובדי טבע, למשל, תגרום לציבור לעמוד לצידם.

     

    לכן, מנסים עכשיו ראשי הוועדים להסביר שמרבית עובדי החברה אינם שונים מהפועלים של נגב כימיקלים או חיפה כימיקלים, ששרפו צמיגים מאחורי שערים נעולים וזכו לתגובה פבלובית של רחמים וגיבוי. המטרה שלהם בימים הקרובים היא להסביר לציבור שמרבית עובדי טבע הם אנשי עמל פשוטים, לא מקבלי הבונוסים השמנים שמשוטטים בין ישיבות דירקטוריון. "אנשים חושבים שאם אני עובד בטבע אני יכול לממן את הבנק, וזה לא ככה", אומר ממן. "המנהלים למעלה, הם שבעים. העובד הפשוט בטבע מרוויח שכר ממוצע במשק. מה שהיה בטבע זה ביטחון תעסוקתי, אני חשבתי שאגיע לפנסיה בטבע, וכך גם אחרים. יש היום אנשים עם מצוקות אצלי במפעל שחוששים שלא יעמדו במשכנתאות שלהם. הם מסתכלים על עצמם ולא יודעים לאן ללכת. הם לא התכוננו לזה".

     

    מחיר האגו

     

    העובדה שראשי הוועדים של טבע ישבו כתף אל כתף במסיבת העיתונאים, כחומה בצורה, אינה מובנית מאליה. במשך שנים התנהלו הוועדים בנפרד, כמעט ללא גיבוי ותמיכה הדדית. "אל תשכח שלכל אתר של טבע יש אופי אחר. במקום אחד העובדים הם פועלי ייצור, במקום אחר הם מדענים. זה אופי אחר של אנשים עם צרכים אחרים. בנוסף, טבע רכשה לאורך הדרך חברות, כל אחד הגיע עם הסכם קיבוצי משלו, וזה נשמר כך לאורך שנים. כל אחד היה לעצמו", אומרת לבנת אהרונוביץ', יו"ר ועד אתר המו"פ בנתניה, העוסקת בתחום הפיתוח. "אבל הנהלת טבע, במהלך הבלתי נסבל שעשתה עכשיו, הצליחה לאחד אותנו. חד וחלק".

     

    אלדנפירי מספר שבקיץ האחרון, כאשר נאבק בהנהלה והתפשר לבסוף על פיטורי 110 עובדים, שאר ועדי העובדים לא נחלצו לעזרתו. "מצאנו את עצמנו לבד. הם לא עזרו ואפילו כעסו על זה שניסנקורן הכריז על סכסוך עבודה בכל המפעלים של טבע. הם הבינו שאם ההנהלה רוצה להתלבש על מפעל טבע־טק, יעזבו אותם בשקט ולא ייגעו בהם. אף אחד לא רוצה לשכב על הגדר בשביל מישהו אחר".

     

    גם במפעל בכפר־סבא ניהלו אז קרב משל עצמם מול ההנהלה. "ידענו לעמוד על שלנו ולקבל מה שאנחנו רוצים", אומר יו"ר הוועד קוזליק. "זו הייתה דוגמה להנהלת טבע שבהידברות אפשר להגיע להבנות ולהמשיך לייצר".

     

    לדברי אלדנפירי, הנהלת טבע הקודמת פעלה בצורה של הפרד ומשול, כדי להחליש את הכוח המאוגד של העובדים. "היו אומרים שמפטרים רק במפעל אחד, ואז כל שאר ראשי הוועדים לא היו עונים לך לטלפון. הם אמרו בעצם: 'זו בעיה שלך, אחי'. בהנהלה לא האמינו שנתאחד, אבל המנכ"ל החדש הצליח לאחד אותנו". יו"ר ועד אחר לוחש שההנהלה גם ידעה להעניק לראשי ועדים מסוימים הטבות כספיות ורכב צמוד, כדי להשאיר אותם מחוץ לתמונה.

     

    ראשי הוועדים מודים שגם פוליטיקה פנימית מנעה את הקמתו של ועד אחד, שיעניק כוח רב יותר לעובדי טבע. "בגלל אגו של אנשים שכבר לא פה, ראשי הוועדים הקודמים, לא הוקם ועד אחד", אומרת אהרונוביץ'. "היה ניסיון, אבל מנעו את זה. עכשיו האנשים החדשים מונעים נטו מאכפתיות לעובדים. אם שולץ ימשיך לדחוק אותנו לפינה, יהיה ועד אחד. הוא הוציא מאיתנו את המיטב".

     

    אלדנפירי: "הכי מפריע זה שהמדינה נעלמה, גם בפיטורים הקודמים וגם עכשיו. מי שיכול לעזור זה רק שר האוצר. הוא מחזיק את המדינה, הוא לא יכול להחזיק את טבע?"

     

    בדרך חזרה, במונית לבאר־שבע, שאלתי את אלדנפירי אם הוא לא מרגיש שהזעיקו אותו למסיבת העיתונאים רק כדי לשמש כתפאורה בהצגה של ניסנקורן. "ממש לא. אבי בקשר צמוד איתנו. לא מזמן הייתי אצלו בלשכה ואכלנו צהריים ביחד".

     

    יכול להיות שגם הוא עושה הפרד ומשול בכך שהוא מקבל החלטות לבדו, בלי לשתף אתכם?

     

    "הוא יודע מה אנחנו רוצים ומה אנחנו חושבים, הוא מכיר אחד־אחד. הוא יודע מה אנחנו מצפים ממנו, וזה בדיוק מה שהוא עשה. לפעמים זה יותר טוב, כי כל אחד מושך לכיוון אחר. עדיף שהוא יחליט לכולם, לפעמים צריך את זה".

     

    בסיבוב ליד נתב"ג שאלתי אותו אם לא מפריע לו שביום ראשון נמל התעופה יושבת. האם האיש שתיכנן נופש בפריז לא יקלל אותו ואת עובדי טבע כולם על הטיסה שבוטלה או נדחתה. "לא, זה לא מפריע לי", ענה. "מה שעשו לנו זה פיגוע המוני. הישראלים צריכים להבין שאם עובדי חברת טבע יפוטרו והמפעלים יעברו לחו"ל, הם יהיו הבאים בתור. זה הזמן לסולידריות", אמר, וחזר לטלפון הנייד.

     

    עכשיו עומדת הסולדיריות למבחן אמיתי. במייל ששלחה אתמול לכל העובדים עדכנה הנהלת טבע כי 1,700 איש יפוטרו (ולא 3,200). 1,200 מתוכם יפוטרו בשנה הקרובה, כמעט חצי מהם עובדי מטה, ועוד כ־500 – ב־2019. מפעל טבע בירושלים ייסגר, והמפעל בקריית־שמונה יועמד למכירה, כך שלא ברור מה יעלה בגורל עובדיו. אתמול יצא אלדנפירי מישיבת הנהלה שבה התבשר כי לפי שעה, אף עובד במפעל בנגב לא יפוטר. שאלתי אותו אם ימשיך להיאבק למען חבריו במפעלים האחרים והוא השיב: "אנחנו נירתם למאבק כל עוד זה מה שיגידו לנו בהסתדרות".

     

    בוועד העובדים של המפעל בירושלים משוכנעים כי שאר הוועדים, גם אלה של המפעלים שלא ייפגעו, ימשיכו במאבק. "כל עובדי טבע מבינים שהיום זה אנחנו ובהמשך זה הם", אמר גורם בוועד. לדבריו, סגירת המפעל בירושלים הוא צעד סמלי. "המנכ"ל רוצה להוציא את טבע מישראל, אז הוא מתחיל אצלנו. עד עכשיו לא דובר על סגירת המפעל בירושלים. אז מה השתנה פתאום, חוץ מהצהרת טראמפ?"

     

    מטבע נמסר בתגובה: "ההחלטה על הוועדים האתריים היא החלטה משותפת של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים באתרים השונים של טבע. החברה תתנהל בכל הנוגע ליישום תוכנית הרה־ארגון תוך שיתוף פעולה עם נציגות העובדים, בניסיון להקל ככל הניתן על הקשיים הכרוכים במהלך המורכב".

     


    פרסום ראשון: 14.12.17 , 18:53
    yed660100