{ }
שבת 07 בדצמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    נילית ויוסי גבר עם לילך, ואוהד ושלומי סלים | צילום: אבי מועלם
    זמנים בריאים • 14.12.2017
    אימונים בהתבגרות
    האימון לילדים ולנוער הוא טרנד טיפולי שתופס תאוצה בישראל בשנים האחרונות • מה מייחד את העוסקים בתחום, ואיך הם מנצלים את הידע המקצועי כדי לעזור לילדים ולמתבגרים הפרטיים שהם מגדלים בבית? | מירי בן־דוד ליוי
    מירי בן־דוד ליוי

    חייה של חני יעקב (37) ממעלה־אדומים השתנו ברגע שבו בנה בן ה־7 אמר לה שהוא רוצה למות. "זה קרה לפני חמש שנים", היא נזכרת. "באותה תקופה היה משבר במשפחה, ומצבו הלימודי והחברתי של בני השלישי, שחר, הידרדר. בכל יום היו מזעיקים אותי מבית הספר שבו עבדתי כמורה, שאבוא לדבר, לראות מה קורה. המורות לא ידעו איך להכיל אותו, הוא היה אלים, וזה הגיע למצב שבו אבות היו מתקשרים אליי ומאיימים, כי הוא הטיל אימה על כל סביבתו".

     

    חני, אם לארבעה, הייתה אז גם רכזת ומפקחת – ובעיקר אובדת עצות. "כל הזמן הזה אף אחד לא ראה את הילד, הכל נעשה בזעם גדול של כל הצדדים, וכשהמורה התקשרה ואמרה לי 'בואי תיקחי את הטרוריסט שלך' רצתי בדמעות ומצאתי אותו סגור בתוך חדר, מכווץ בפינה, לוחש לי על רצונו למות. באותה שנייה כל מה שעבר לי בראש זה דבר אחד: מהיום אף ילד בעולם הזה לא יגיד שהוא רוצה למות. אעשה הכל ואעזור לכל ילד להרים את עצמו, להתלהב ולאהוב את עצמו. כן, באותה שנייה ממש החלטתי שאני אלמד איך לעשות את זה ואעביר את המידע הזה למורות ולאנשי חינוך – כי אין להם כלים איך להרים ילד. אין מצב שיש כאן צוות של 30 אנשים שלא יכולים על ילד צנום וקטן".

     

    ממש באותו זמן היא פוטרה מבית הספר שבו עבדה וכבר ביום שלמחרת נרשמה לקורס מאמנים. היום חני היא מאמנת ילדים, מכשירת מאמנים, מרצה בתחום ומעבירה קורסים אינטרנטיים להדרכת הורים ומורים. "פיתחתי את שיטת האימון החינוכי, כי הגעתי למסקנה שבעשר שנים שבהן למדתי שני תארים בחינוך לא היה אפילו קורס אחד שמכין מורים להתמודדות מול ילד ומלמד את עולמו הפנימי האמיתי".

     

    מה עשית עם הילד שלך?

     

    מימין לשמאל: חני יעקב, אור ואתי סטי |צילום: אוהד צויגנברג
    מימין לשמאל: חני יעקב, אור ואתי סטי |צילום: אוהד צויגנברג

     

     

    "קודם כל שינוי הסביבה, כי אחרי כל מה שעבר שם הוא לא היה יכול לבנות עתיד. עבדתי איתו על אמונות פנימיות – הוא היה בטוח שהוא אפס. כתבנו בגדול מעל המיטה משפטים כמו 'אני תותח', 'אני יפה', 'אני אהוב', 'אני חכם' וכך הוא קם כל בוקר אל חשיבה חיובית על עצמו. הוא היה צריך ממש להתרפא. עשיתי איתו תרגילים שלמדתי באימון, והילד השתנה. היום הוא גאה שאני מספרת את סיפורו".

     

    חני ממליצה להורים להפוך למאמנים של ילדיהם. "יש לי קורס להורים ושם אני גם מגלה כמה טעויות אפשר לעשות. אמהות אומרות לי 'אני לא יכולה איתו, את צריכה לראות את אח שלו איך הוא מוצלח'. כל הזמן השוואות, דיבור שלילי. אפילו רק לחשוב שלילי על הילד, זה כבר עובר אליו. גם אם ההורה ילחש לי שהוא לא מאמין שהילד שלו יכול להצליח, המסר יעבור לילד. בתחילת הדרך אני מבקשת מכל הורה שייצור תמונה איך הוא רוצה לראות את בנו בעתיד ושייאחז בזה. חייבים לדמיין תמונה מנצחת, והורים יכולים לעשות המון. עם זאת, אני חושבת שמאמן מבחוץ יכול לעשות עבודה יותר יסודית ומדויקת ולהשפיע".

     

    אתי סטי (33) ממעלה־אדומים לקחה את בתה אור (11) לטיפול אצל חני יעקב. "אור עברה תקופה קשה, גם מבחינה לימודית וגם מבחינה חברתית", היא מספרת. "היא אף פעם לא הייתה מרוצה – 'אף אחד לא חבר שלי', 'לא אוהבים אותי', 'לעולם לא אצליח במבחן' – ותמיד ליוותה אותה תחושה של כישלון. הייתה לי שיחה עם המורה והרגשתי שאנחנו במבוי סתום. כשפגשה את חני, היה ביניהן קליק מהרגע הראשון והיא אימנה אותה למעלה משנה".

     

    אור מספרת שהטיפול עזר לה לצאת מהמשבר. "קיבלתי כוח להאמין בעצמי", היא אומרת. "בפגישות דיברנו על דברים אישיים שקורים לי במהלך היום, ויש לנו קבוצת ווטסאפ שלה, שלי ושל אמא שבה אנחנו מדווחות על הכל. ידעתי שאני יכולה להתקשר אל חני בכל רגע נתון ולספר לה מה עובר עליי ושהיא תנחה אותי כיצד לפעול. בזמנו חוויתי סוג של חרם כיתתי וזה היה הטריגר לקראת המפגשים עם חני. הוצאתי מהלב והראינו דברים ורגשות דרך ציור וספר על ילד שעבר חרם".

     

    ארז פיגלש | צילום: סוכנות ליהוק ודוגמנות "התעשייה"
    ארז פיגלש | צילום: סוכנות ליהוק ודוגמנות "התעשייה"

     

     

    לא הייתה לך תחושה שחופרים ונכנסים לך לחיים?

     

    "ממש לא. כי עוזרים לי. חני הייתה נותנת שיעורי כיף: למשל, לבטא את עצמי ומי אני, לצייר את התמונה המנצחת שלי, וציירתי גלגל, כי בגלגל יש את המקום למטה שנפגע והלמעלה, שאתה פוגע, והגלגל מסתובב, וזה באמת מה שקרה בחיים שלי".

     

    משאבים פנימיים 

    האימון לילדים ולנוער הוא טרנד טיפולי שתופס תאוצה בישראל בשנים האחרונות, וארז פיגלש (42) מקריית טבעון גאה להיות מראשוני הגברים העוסקים בתחום. "הרבה אנשים העדיפו אימון עסקי ואישי, ופחות היה פופולרי להשתמש בכלי אימון לעבודה עם ילדים ונוער", הוא מדווח, "אבל התחום הזה מתפתח מאוד, בין השאר גם בעקבות העלייה של המאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז" .

     

    פיגלש היה איש היי־טק והתנדב בשעות הפנאי בסיוע לנוער בסיכון. "לפני 9 שנים עברתי סדנת אימון והתלהבתי. החלטתי ללמוד את המקצוע וחיפשתי עבודה כדי לצבור ניסיון. הבנתי שאני נהנה מעבודה עם צעירים והתמחיתי דווקא בתחום אימון ילדים ונוער בעלי הפרעות קשב וריכוז, ומאז זה מה שאני עושה כבר 8 שנים. האימון תפקידו לראות מה פרקטי, לזהות את החוזקות והחולשות ולהקנות לילד או לנער שלוש אבני יסוד: תחושת מסוגלות, כלומר האמונה בעצמו שהוא מסוגל ליצור שינוי בחייו; לקיחת אחריות, כלומר ההבנה שהפעולות שהוא עושה וההחלטות משפיעות על התוצאות שלו; והאבן השלישית מורכבת משתי הקודמות והיא העצמאות, כלומר כשאתה פוגש מצב שלא מתאים לך אתה מחפש משאבים פנימיים כדי להתמודד איתו, וזוהי מתנה".

     

    מקרה אחד נגע לליבו באופן מיוחד. "היה סיפור על נער בן 17 שההורים ידעו שהוא מתחכך עם החוק וקצת מעשן מריחואנה, קצת גונב כסף מהארנק שלהם, אבל לא יותר. הוא התחיל אצלי תהליך ושמתי לב שהוא בוחן את האמון שלי ובודק שאני לא משתף את ההורים. אחרי שראה שסיפורים שאמורים לזעזע לא עברו אליהם, הוא שלח לי הודעה שהקשר בינינו מקודש עבורו, ולא הבנתי. התברר שהוא היה מכור לסמים קשים והצליח להסתיר זאת, ורצה לצאת מזה. עשינו עבודה משמעותית על למה הוא פנה לשם ואיזה צורך זה ממלא אצלו, וכשזיהינו – הוא בחר למלא את הצורך על ידי תחום אחר. הגענו למצב שהוא סיפר זאת להורים והתאשפז מרצונו. עברו השנים והיום הוא עובד בצוות פיתוח בחברת היי־טק. זה אחד המקרים שלא אשכח".

     

    אימון יומיומי

    נילית ויוסי גבר מרמלה חולקים ביניהם ארבעה ילדים משותפים וגם מקצוע – אימון ילדים ונוער. יוסי ניהל סופרמרקט לפני שנכנס לתחום. "רציתי לעשות משהו שישפיע", הוא מספר. "הרגשתי שזה תחום שממש מציל נפשות ושאני יכול גם ליהנות ממנו. זה מדהים שאפשר ממש לחולל ניסים בתהליך של שלושה חודשים בלבד".

     

    אתה מאמן גם את ילדיך שלך?

     

    "כל הזמן. לבתי בת ה־11, עם קושי של קשב וריכוז, הייתה תקופה שבה קיבלה אימון כמו כל אחד אחר, פעם בשבוע. במקרה שלה היה צריך לעזור בארגון ובסדר, אז הכנו ביחד טבלאות ומשימות לכל מטלה שהייתה צריכה לעשות, החל מצחצוח שיניים ועד שיעורי בית ויציאה לחברות. הדבר הראשון שקרה בבית זה שהפסקנו להגיד כל הזמן 'נו, לילך'. כל הזמן היינו צריכים להאיץ בה לעשות דברים. עם סימוני הווי זה פשוט נעלם. אני מאוד מאמין שאם הורה עובר את ההכשרה המתאימה, הוא עשוי להיות מאמן מצוין לילדים שלו, אפילו יותר טוב ממאמן חיצוני. הוא מכיר את הניואנסים ומזהה את החוזקות בלי לברר יותר מדי. כמובן שזה תלוי בקשר שלו עם הילד".

     

    נילית ראתה שיש ביקוש גדול למאמנות והחליטה להצטרף לעשייה. "אנחנו לקראת בר־מצווה של הבן ואנחנו מנצלים זאת כדי לעזור לו להכיר ביכולות שלו", היא מספרת. "אנחנו מתכננים נסיעה משפחתית לחו"ל, אז הוא לוקח אחריות – עושה גוגל מפות, מתכנן מסלולים, והביטחון העצמי שלו מתחזק אוטומטית. כך אני מכניסה אלמנטים אימוניים לחיי היומיום שלנו. כששניים רבים, אנחנו משתמשים בתרגיל בית הקפה: כל צד צריך להסביר מה קרה, להוציא את כל הכעסים שלו ואז להגיד את מה שלדעתו השני יכול להגיד – וזה עוזר להם להבין אחד את השני ולדעת שלפעמים הכוונות טובות. זה שם את הדברים בפרופורציה".

     

    קרה שהאימון לא עבד?

     

    יוסי: "ודאי שקרה. יש לפעמים ילד שלא משתף פעולה ואז אין על מה לדבר. כדי להתחיל צריך שני קריטריונים: שהילד יסכים ושירצה לעשות את השינוי. הוא חייב לעשות את העבודה, ויש עבודה".

     

    שלומי סלים (39) מרמלה הגיע לטיפול אצל יוסי גבר עם בנו אוהד (10). "שמענו שהוא מטפל בילדים שמקבלים ריטלין וכבר הרבה זמן שחיפשנו משהו אחר, טבעי. קיווינו לשינוי. עשינו זאת לפני הקיץ האחרון, כך שהתזמון היה מצוין, כי ממילא הוא לא לוקח ריטלין בתקופת החופש הגדול. בינתיים יוסי חשף אותנו לתוכנה שאיתה הוא עובד של 'מוח מצוין' שנקראת 'נוירופידבק' ועבד עם הילד. הוא הכין לו טבלה עם מטלות יומיות ועם צ'ופרים שהוא אוהב. למשל, אם יסיים כך וכך, יקבל שעת מחשב. הוא לימד אותו תרגילים כמו יד ימין מושכת באוזן שמאל וכל מיני דברים שאנחנו עושים גם בבית כעבודת המשך. בינתיים אנחנו ללא ריטלין מתחילת הלימודים והילד פורח".

     

    כמו כל ההורים, גם שלומי נאלץ לחכות מחוץ לחדר הטיפולים. "אני כמובן לא נוכח באימונים, אבל מקבל דיווח על הנעשה ונותן אמון מלא, גם אם לא תמיד אני יודע בדיוק מה קורה. אני רואה ילד יותר רגוע ושמח ובוודאי נשמח שימשיך ללא ריטלין בהמשך. אוהד טוען שהוא מאבד את הריכוז בשעות המתקדמות של היום, אבל בסך הכל הוא בסדר".

     

    מה תמליץ להורים שרוצים לבחור מאמן טוב?

     

    "לסמוך על האינסטינקט שלך כהורה. גם המלצות זה לא מספיק, צריך לחוש שזה האדם המתאים ושאפשר לסמוך עליו, וכשעושים את הצעד הזה, אז לשחרר ולתת אמון מלא". •

     

    למצוא את הטיפול הנכון

    ענת גור, ראש המרכז למקצועות הטיפול במכללת סמינר הקיבוצים, מסבירה כיצד לנווט בהיצע המטפלים, המאמנים והיועצים. "לצד מקצועות שדורשים רישוי ורישום על ידי המדינה, כגון פסיכולוגיה קלינית, עבודה סוציאלית קלינית ואחרים, קיימים מקצועות שאינם מוסדרים על ידי משרד הבריאות, כמו גישות מגוונות של פסיכותרפיה וטיפול באמנויות", היא אומרת.

     

    ראשית היא מבקשת להבחין בין הזרמים המרכזיים של גישות טיפול וייעוץ. "פסיכולוג קליני הוא בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה קלינית. בפסיכולוגיה קיימות התמחויות נוספות: חינוכית, ארגונית, התפתחותית, תעסוקתית ועוד. כל פסיכולוג בעל תואר שני מוכשר לטפל בתחום ההכשרה שלו. פסיכותרפיסט הוא בעל מקצוע טיפולי, כמו למשל עובד סוציאלי קליני, פסיכיאטר או מטפל, אשר למד בתוכנית לפסיכותרפיה. מאמן הוא בעל הכשרה לאימון. הוא אינו מטפל רגשי־נפשי ומתמקד בשינוי התנהגות, בהישגים ובביצועים של המתאמן. המציאות היא שמצד אחד אנשי מקצועות הטיפול מייצגים זרמים וגישות טיפוליות רבות ושונות, ולכן גם התעודות שלהם מייצגות תהליכי הכשרה בהיקפים שונים וברמות מקצועיות שונות, ומצד שני המטופלים עומדים נבוכים לנוכח ריבוי מומחים, מאמנים, מטפלים, פסיכותרפיסטים, פסיכולוגים – לכולם תעודה ממוסד כזה או אחר".

     

    אז איך נדע אל מי לפנות עבור ילדינו?

     

    "חשוב להגדיר מה מטרת התהליך שרוצים לעבור עם הילד, למה הוא זקוק, עם מה רוצים להתמודד או מה רוצים לשנות, האם מתאים טיפול ארוך או קצר? האם למטפל שעומד מולי ניסיון בעבודה עם נושאים, עולמות תוכן ושאלות שאיתם אתם מתמודדים? מה העלות שאתם מוכנים לשלם? ובעיקר, האם זה מרגיש שנוח לכם, בטוח ושיש לכם על מי לסמוך? בסופו של דבר וגם בתחילתו, טיבו של כל טיפול טמון בקשר האנושי ובאמון בין המטפל למטופל".

     

    mirilivi@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 14.12.17 , 21:08
    ידיעות אחרונות