יובל סגל כבר רגיל שמבלבלים אותו עם יובל סגל אחר, הידוע, ההוא מ"מתנה משמיים", "החיים זה לא הכל" ו"טקסי דרייבר". " לא רק סתם אנשים שמתבלבלים", הוא צוחק. "גם אנשים במקצוע. פעם אחת התקשרו ליובל השני והודיעו לו מתי אוספים אותו ליום צילומים, והוא לא הבין על מה הם מדברים. פעם אחרת רצו לפרסם משהו שאני עושה ושלחו לי לאשר קומוניקט עם התמונה של יובל סגל השני. אבל עכשיו, עם הסדרה החדשה שבה אני משתתף - 'הכל הולך' (שמוקרנת ברשת) והסדרה 'הפיג'מות' כבר פחות מתבלבלים בינינו. בכל אופן, בפלאפונים של כולם אני רשום כיובל סגל הקטן. גם בגלל שאני קטן בגובה, וגם משום שאני צעיר ממנו בעשר שנים".
המעריצות של יובל השני גם מתבלבלות?
"הן יכולות להתבלבל כמה שהן רוצות. יש לי אהבה גדולה (השחקנית ירדן לויתן) ואני מסודר לכל החיים".
סגל, 37, בנו של השחקן הוותיק יוסי סגל, ואחיינו של שמוליק סגל ז"ל (וגם בן דודה של אליאנה תדהר), מחלק את זמנו בין תיאטרון הקאמרי לבין הטלוויזיה (בעיקר החינוכית). הוא משחק מאז שהוא זוכר את עצמו אבל למד משחק באופן רציני רק כשמלאו לו 27, בבית הספר למשחק "New Actors Workshop" בניו־יורק, אצל מורים ידועי שם כמו מייק ניקולס. בקאמרי אפשר לראות אותו כיום בארבע הצגות, ביניהן "פתאום דפיקה בדלת" על פי סיפור של אתגר קרת, בבימוי צבי סהר, שאיתה הופיעו החודש בהצלחה גדולה בפסטיבל B.A.M הנחשב בניו־יורק ובוושינגטון, ב"כטוב בעיניכם" וב"יהודים רעים".
"אין כבוד גדול יותר עבורי מאשר לשחק לצד אבא שלי", הוא אומר. "זו זכות גדולה. כשכתבתי ל'פיג'מות' ול'סברי מרנן', הוא השתתף מדי פעם, אבל עכשיו אנחנו על אותה במה, ואני פשוט מתרגש כל פעם מחדש. הוא חוגג החודש שמונים, וזאת גאווה גדולה לראות איך הוא מקפצץ וזורח בגילו על הבמה כמו ילד".
ההצלחה בניו־יורק ובוושינגטון הפתיעה אתכם?
"בעיקר שימחה אותנו. בפסטיבל השתתפו הצגות מכל העולם, כמו הלהקה של פינה באוש, פיטר ברוק והנכד של צ'רלי צ'פלין. זה עבד בצורה נהדרת והקהל עמד ומחא לנו כפיים. אתגר קרת מצליח בטירוף בחו"ל. כתביו תורגמו למלא שפות. הפורמט המיוחד של ההצגה - התעסקות בתיאטרון בובות ותנועה והקרנות וידיאו חיות — לא היה זר לקהל. התרגשתי במיוחד כשהמורים והחברים שלי מבית הספר למשחק הגיעו לצפות בנו. זו סגירת מעגל נהדרת".
בקרוב סגל ייקח הפסקה ארוכה מהתיאטרון לטובת שני סרטים שבהם הוא מעורב, גם כיוצר, ואוטוטו תעלה סדרה חדשה, "להעיר את הדוב" של קרן מרגלית בקשת, בהשתתפותו. "אני מתכוונן עכשיו להשקיע יותר בקולנוע ובטלוויזיה", הוא אומר. "זה לא שאני אומר 'לא' לתיאטרון ונפרד ממנו, אבל אחת לכמה שנים אני משנה כיוון. זה מאוד מפחיד ומאתגר, אבל יש בזה גם משהו מאוד מרענן שמאוד נכון לי עכשיו".
