yed300250
הכי מטוקבקות
    שאטרסטוק
    24 שעות • 16.12.2017
    "אבל המורה, אני מגגלת!"
    עזרה בשיעורים בקבוצת הווטסאפ הכיתתית, תרגום מילים קשות תוך כדי השיעור, משימות חיפוש מידע בפיזיקה ובביולוגיה בגוגל: גם אם רשמית משרד החינוך עדיין אוסר על הפעלת סמארטפונים בשיעור, המורים בארץ כבר יודעים שחייבים להתאים את עצמם לטכנולוגיה שלפיה חיים הילדים שלנו. על רקע ההחלטה הדרמטית בצרפת שאוסרת על הכנסת סלולריים לבית הספר, שוחחנו עם אנשי חינוך, הורים ותלמידים: האם יש לצעד כזה סיכוי אצלנו?
    איריס ליפשיץ־קליגר

    הפצצה שהטילה באחרונה ממשלת צרפת הכתה גלים בעולם: מספטמבר 2018, הכריז שר החינוך הצרפתי, תיאסר לפי חוק הכנסתם של סמארטפונים לבתי הספר - בשיעורים וגם בהפסקות - לילדים מתחת לגיל 16. להורה הישראלי, שילדיו מסתובבים ימים שלמים כשראשיהם תקועים במסך, ההכרזה נראית כמדע בדיוני. האם זה אפשרי בכלל? האם למרות החששות של כולנו, לסמארטפונים אין גם יתרונות שאפשר לנצל? מה עושה, אם בכלל, מערכת החינוך הישראלית בנוגע לתופעה שזכתה לתגובה כה חריפה בצרפת?

     

     

    ישראל העניקה לסמאטרפונים חיבוק חם. המספרים מדהימים: נכון להיום, ל־97% מתלמידי בתי הספר בישראל יש סמארטפון. בדרך כלל, ילד עולה לכיתה א' כשהוא כבר מצויד בטלפון עוד מהגן. במצטבר, הילדים מבלים לפחות חמש שעות ביום מול מסך הטלפון שלהם. אבל שעות אלה מתחלקות על פני אינספור הצצות, התעסקויות, שליחת הודעות ובדיקת סטטוסים. מה שכמובן לא חי בשלום עם חוזר מנכ"ל של משרד החינוך, שאוסר על שימוש בטלפונים במהלך שיעורים, ומורה להשאירם בתיק כשהם כבויים. לפי החוזר, אפילו בהפסקות ובפעילות מחוץ לבית הספר, השימוש בסמארטפונים אמור להיעשות בהתאם להוראות הצוות.

     

    "הנהלת בית הספר רשאית לאסור הבאת מכשירים ניידים לבית הספר או להגביל את השימוש בהם בהתאם להחלטות הצוות", נכתב בחוזר המנכ"ל שפורסם לפני כמה שנים. "יש לקיים הסברה מותאמת לגיל התלמידים ולעולם המושגים שלהם שמטרתה הקניית הרגלי שימוש נכונים ומושכלים בטלפון הסלולרי, ובה יש לפרט לתלמידים מה הם הרגלי השימוש הנכונים. יש להטמיע הרגלים אלה בחיי היום־יום ולהחילם על כלל קהילת מוסד החינוך".

     

    "הסמארטפונים מאפשרים עולם של הזדמנויות למורים המודרניים"
    "הסמארטפונים מאפשרים עולם של הזדמנויות למורים המודרניים"

     

    בפועל, די ברור שהסוסים הסלולריים ברחו זה מכבר מהאורווה. לצד התקנות המגבילות, במשרד החינוך הבינו ואף הפנימו, כי אפשר להפוך את הסמארטפון לכלי יעיל ללמידה, אפילו לחלק מתוכנית הלימודים. המפתח הוא מציאת דרך להפעיל את הסמארטפונים במסגרת השיעור: לחיפוש חומרים ברשת, לניצול שפע המידע למתן תשובות מיידיות לשאלות שונות, לתיעוד תהליכים במהלך השיעור. כך, למשל, במהלך שיעור תנ"ך באחד מבתי הספר בארץ, למדה כיתה פרק מספר יחזקאל. כאשר כמה תלמידים החלו לזמזם לעצמם את השיר של חיים חפר "יחזקאל" לפי הלחן של החלונות הגבוהים ("אל־אל־אל יחזקאל"), המורה שיתפה פעולה, ובמקום לנזוף בהם ביקשה מהם לחפש באמצעות הטלפונים שלהם את מילות השיר. וכך, השיעור השתנה ובאמצעות הטלפונים הפך לשיעור שבו מנתחים את השיר ומשווים אותו לנוסח התנ"כי.

     

    "ואם הם ישחקו ארץ עיר?"

    התלמידים ישמחו ואולי יופתעו לגלות, שכל המורים שעימם שוחחנו מתנגדים לאיסור גורף של שימוש בסמארטפונים בבית הספר, למרות ההפרעות והסחות הדעת. מרב, מורה להיסטוריה מאזור המרכז: "הגישה הצרפתית קיצונית מדי. בעידן של היום, זו גזרה לא הגיונית. הבעיה לא בסמארטפון, אלא במערכת שלא יודעת להתאים את עצמה למציאות שמשתנית. אי־אפשר להתעלם יותר מהעובדה שהטלפון משמש כמקור מידע גם במהלך שיעורים. אם תלמיד שואל שאלה והמורה אינו שולט במידע, אפשר לבדוק במיידי ולהשלים את המידע. אז נכון, הסמארטפון הוא גורם מסיח דעת, אבל צריך ללמד את התלמידים איך להתנהג בעולם עם גירויים שונים. איזה ילד ניגש היום לספרייה? מי פותח אנציקלופדיה? הכל נעשה בסמארטפון! אנחנו, המורים, עושים בעצמנו שימושים של הפניית התלמידים לראות סרטונים ואפליקציות בעת העברת מערכי שיעור בכיתה. ומי מבטיח לנו שאם התלמידים של היום ישחקו למשל 'ארץ עיר' בשיעור אז הם יהיו יותר קשובים למורה?"

     

    ציפי, מורה ללשון, מספרת: "קורה שהתלמידים שלי נעזרים הרבה פעמים בתרגום ביטויים בעברית בסמארטפון שלהם. מה שבעיניי תורם להגדלת אוצר המילים שלהם. הם הרי דור שלרוב לא קורא ספרים". שימוש כזה הופך לרלוונטי אפילו יותר במקצועות מדעיים, כמו ביולוגיה, כימיה ופיזיקה. "לא כל מושג קל למצוא בגוגל, וצריך ללמד את התלמידים איך מוצאים מידע. וזה בהחלט עובד", מספרת בתיה, מורה לביולוגיה. גם דב, מורה לפיזיקה, מתנגד לקשיחות הצרפתית:"המסר צריך להיות כיום הן בשטח בית הספר והן בתוך כל משפחה - גדלו את הילדים ותנו להם עוד אופציות לעיסוקים, לא רק מסכים. תחנכו, תסבירו את החשיבות, אבל אל תאסרו".

     

    ומה אומרים אנשי האקדמיה? ד״ר שלומית בכר, סוציולוגית, מרצה בכירה וחוקרת, המכללה האקדמית בית ברל: "טכנולוגיה היא לא דבר ניטרלי, יש לה משמעות: הטכנולוגיה משנה חיים. טלפון הוא לא רק טלפון, זה כלי שיכול להציל חיים ולקחת חיים. על הורים, ועל מערכת החינוך והחברה בכלל, מוטלת האחריות להסביר לילדים מה אנחנו נותנים להם ביד. חקיקה יכולה להיות טובה ומועילה כל עוד אוכפים אותה. כדי שחקיקה מהסוג הזה תהיה אפקטיבית, חשוב שתהיה הסכמה באשר לחשיבותה ויש להכשיר את הלבבות לגביה. תקנות שהציבור לא יכול לעמוד בהן, בדרך כלל לא מצליחות.

     

    "בנוסף, בתרבות שבה המשפחתיות כה חשובה, הדאגה לביטחונם קודמת כמעט לכל דבר אחר. הטלפון הנייד משרה הרגשת ביטחון להורים ולילדים כאחד, ולכן גם אם יהיו תקנות שאוסרות שימוש בו בין כותלי בית הספר, השאלה היא אם הציבור יעמוד בהן. לכן, יש ללמד ולחנך כיצד להשתמש בו באופן הוגן וערכי, ולא באופן פוגעני כמו ביוש (שיימינג) למשל".

     

    אשליה של ביטחון 

    ד"ר נטע רבהון־דמתי, מרצה בכירה במכללה האקדמית בית ברל: "ההורה מרגיש שבאמצעות זה שהוא מפקיד בידי הילד שלו סמארטפון הוא ירגיש בטוח יותר, יוכל לדעת היכן הילד נמצא בכל נקודת זמן, אם ההורה ירצה להגיד משהו לילד הוא תמיד יצליח לאתר אותו. אלא, שלמעשה זו רק אשליה שהילד בטוח: הסמארטפון לא מוריד חרדות אלא מעצים אותן. אם פתאום הילד לא עונה, ההורה נלחץ. אם פתאום הילד נשמע מצוברח, ההורה מתחיל לדאוג. כך שהגיע הזמן שהורים ייפרדו מהאמונה שהסמארטפון יוריד את רמת החרדה שלהם, כי זה לא יקרה. הורים צריכים להיות יותר מודאגים מכך שהסמארטפון הוא צינור לעולמות תוכן נוראיים, גרועים כל כך שאין לתאר.

     

    "ייתכן שמערכת החינוך אכן צריכה לקבוע שרק מגיל מסוים ניתן להכניס טלפון לתוך בית הספר. יש למערכת החינוך פתרונות לקו פתוח עם ההורים, לא בטוח שצריך את הסמארטפון מגיל צעיר. למה למשל קובעים שרישיון נהיגה אפשר לקבל רק בגיל 17, יש לזה סיבה, נכון? אז אולי צריך להגביל גם עניין רכישת הטלפון לילדים. אנחנו כחברה כנראה עדיין לא מבינים לעומק את ההשלכות והמשמעויות של המכשיר הזה".

     

    ד"ר שחר גינדי, פסיכולוג קליני: "חשוב שבתי ספר יספקו מקום שבו ילדים ובני נוער יוכלו לחשוב על נושאים שונים בלי הסיפוק המיידי שהסמארטפונים נותנים. יחד עם זאת, החוק הצרפתי נשמע נוקשה וקיצוני. יחד עם החסרונות שיש לעולם דיגיטלי - סיפוקים מידיים, חוסר סבלנות וטווח קשב קצר - הסמארטפונים מאפשרים עולם של הזדמנויות למורים מודרניים. שימוש נכון בטכנולוגיה בכלל, ובסמארטפונים בפרט, יכול להפוך את הכיתה לרלוונטית ואת השיעורים לחוויות מרגשות שתואמות את אופן הלמידה של תלמידים במאה ה־21".

     

    רוב ההורים שעימם שוחחנו הגיבו בחיוך לשאלה האם יש סיכוי שהחוק הצרפתי ייושם בישראל, ואמרו שהם לא יכולים לדמיין את עצמם ואת ילדיהם בלי סמארטפון צמוד. "בעיניי, המטרה שצריכה לעמוד מול כל מורה בישראל היא לנסות ולמצוא את האיזון בין כמות השעות וסוג התכנים שבהם בני הנוער שלנו גולשים, לבין לימוד בני הנוער להשתמש בצורה נבונה בסמארטפון ובתכנים כדי ששימוש כזה יועיל להם, יפתח אותם ויעשיר את הידע שלהם וחלילה לא יפגע בהם", אומרת עינת, אמא לשלושה ילדים מאזור תל־אביב, מורה למתמטיקה ולמדעים בחטיבת הביניים.

     

    אמיר, איש היי־טק ואב לשלושה ילדים מאזור המרכז, חושב אחרת: "מדובר בסירוס של יכולת התקשורת החברתית. כבר לא מדברים אחד עם השני. לכן, אני חושב שההחלטה של הצרפתים מבורכת וצריך לאמץ אותה גם בישראל. לא יקרה כלום אם התלמידים ישאירו את הניידים שלהם בבית עד שחוזרים הביתה. גם ככה מרגע שייכנסו בפתח הדלת יתחברו לסמארטפון שלהם כמו אינפוזיה לווריד".

     

    אורלי, עובדת סוציאלית במחלקת משאבי אנוש ואמא לשלושה ילדים מכפר־סבא: "החינוך מתחיל בבית. הורים צריכים להיות יותר מעורבים בחיי הילדים שלהם. לא לאפשר לילדים להסתגר בחדרים שלהם, ולשים לב כשהמהבט שלהם עסוק מדי במסכים. זה לא פלא שבהמשך הדרך כשהם מגיעים לראיונות במקומות עבודה אין להם יכולת לתקשר. הם גאונים בתחום של תוכנה, אבל התקשורת המילולית שלהם מוגבלת ביותר. הסמארטפון ניוון את היכולות לפתח כישורים בינאישיים אצל הילדים שלנו ורחוק מלהיות כלי לימודי. הגיע הזמן שמשרד החינוך גם בישראל ינקוט צעדים משמעותיים בנושא ויקח דוגמה מהצרפתים".

     

    אם תשאלו את התלמידים, הם כמובן לא מבינים על מה המהומה. מבחינתם, ויתור על הסמארטפון כלל אינו אופציה. מיקה, בת 15 מאזור השרון: "הסמארטפון עוזר לתלמידים בהרבה דברים. למשל, אם אני נתקלת במילה באנגלית שאני לא מבינה כשהמורה מקריאה או מדגימה על הלוח, אני מיד נכנסת לגוגל טרנסלייט. במקצועות אחרים, למשל, במתמטיקה, בכיתה התביישתי להרים את היד ולשאול כשלא הבנתי. עם הסמארטפון, בקבוצת הווטסאפ של הכיתה, נגמרו הבעיות האלה. כל התלמידים בכיתה עושים את זה וזו תקשורת מאוד בריאה עם המורים שלנו. הם עוזרים בקבוצה וזה נהדר. שואלים בבית בקבוצה, וכך אני מסיימת בזמן את כל השיעורים ומגיעה מוכנה לכיתה. מה רע בזה? זה אחלה בעיניי".

     

    yed660100