טום שף

טום אביב לא היה צריך לבשל סיפור אישי קורע לב כדי לנצח בעונה האחרונה של 'מאסטר שף', אבל זה לא אומר שאין לו במלאי אחד כזה שימוטט כל עורך ריאליטי. במהלך השירות הצבאי, באופן פתאומי, הוא מצא את עצמו חי לבד בדירה בתל־אביב אחרי שהוריו התגרשו ונסעו, כל אחד בנפרד למצוא פרנסה בחו"ל. הדרך למטה הייתה חלקה ונטולת מעצורים. "אחרי השחרור כבר הידרדרתי מהר מאוד, לקחתי המון סמים. המון. קוק, אם־די, אמפטמינים, קטמין, אפילו קוקטיילים של כדורים".

מה זה המון סמים?

"זה אומר להתעורר ישר עם אמפטמינים. וזה יומיים לא לישון בכלל או לפעמים שלושה ימים. כשהיה לי יותר כסף קניתי קוק, ואם לא אז תחליפים".

והרואין?

"הרואין לא. יש גבולות. לא הייתי ג'נקי. שמרתי על הגבולות האלה".

בדיעבד, למה כל זה קרה?

"פסיכולוג יגיד בוודאי שזו הייתה צעקה של תשומת לב. היום אני יודע שזה היה פתטי, אבל היה לי צורך להרגיש גדול מהחיים. השתחררתי מהצבא, לבד בתל־אביב, והיחיד מהחברים שגר לבד, היה לי רכב, כסף מההורים. החבר'ה שלי לא היו יכולים לעשות את מה שעשיתי כי הם צריכים לחזור הביתה להורים. אצלי מי ישים לב? לא הייתי עונה לטלפונים, הייתי נעלם לכולם ליומיים־שלושה. הולך לים מתודלק. הייתי בגיל כזה שאין בו פחד".

איך נראית באותם ימים?

"כמעט ולא הצלחתי לישון. הייתי מתודלק ברוב היום והיו לי שאטרז כאלה, סגירות. אני זוכר שישבתי במסעדת הבראסרי בתל־אביב באיזה יום שבת עם חבר. הוא מדבר איתי, ואני פשוט יושב מולו ונרדם באמצע המסעדה. ואז מתעורר וממשיך את השיחה. ואז נכבה שוב, נרדם בלי לשים לב. זה כאילו שהמערכת מתנתקת ואז הגוף מאתחל מחדש. התחלתי לדבר לא כל כך ברור בגלל הסמים. הייתי בולע מילים מרוב עייפות. למעשה ככה ההורים שלי גילו שאני משתמש בסמים".

כי?

"גם כשהייתי מדבר ברור זה היה כל מיני תיאוריות הזויות. כמובן שבכלל לא חשבתי שמשהו לא תקין".

× × ×

כמו בסרטים, החילוץ מהתקופה הקשה הגיעה עם זוג הורים שעלו על מטוס וחיכו בדירה. "עשיתי קעקוע באותו יום, פתית שלג. אני חוזר הביתה ורואה שהדלת פתוחה. לוקח כמה צעדים פנימה ורואה את אבא שלי. אומר לעצמי, 'טוב, הוא הגיע במפתיע מלונדון'. עוד שני צעדים, אני רואה גם את אמא שלי שהגיעה ממיאמי. ואז הבנתי שהם יודעים הכל. הם עשו לי חיפוש בבית".

מה גילו?

"הכל, כדורים, קוק. כל מה שצריך. ההורים לקחו אותי לחודש בחו"ל צמוד אליהם, לונדון עם אבא, ומיאמי עם אמא. זה בטח לא כיף כשאתה בעין בוחנת וכשמאוכזבים ממך".

איך היה בלי הסמים?

"בהתחלה היה חסר לי ההיי, הייתי חסר כוחות. לא הייתי מכור לחומר מסוים, אלא לסיפור שסיפרתי לעצמי. בלי כל זה היה לי משעמם ואפור, הרגשתי שלוקחים לי את החופש ושאני פתאום בגיל 21 עם ההורים, מצב לא ממש מעודד. חזרתי אחרי חודש לארץ והמשכתי עם הסמים".

מתי הפסקת לגמרי?

"לא הרבה אחרי. באיזשהו שלב מיציתי. הרגשתי שדי. השותפים שלי במסעדה החדשה כבר אמרו לי, 'שלא תעשה שטיקים של שפים', כן, זה מקצוע שמדרדר אותך. זה לא יקרה. את השטויות שלי הפסקתי בגיל 23".

נשארו תופעות לוואי מאז?

"בעיקר חרדות מלא להצליח להירדם בגלל שאז לא יכולתי לישון. אני גם חושב שהזיכרון שלי פחות טוב בגלל הסמים. יש לי קצת אובדן של תחושת זמן".

אם קיבלתם ג'ט־לג מכל ענייני המיאמי־לונדון־תל־אביב המשפחתיים, זה הזמן לעשות סדר. אביו של טום, עשי, היה הבעלים של מסעדת הפיקאסו המיתולוגית שהמציאה מחדש את חוויית בתי הקפה בתל־אביב ושיגשגה בניינטיז, אמא שלו ניהלה את הכספים במסעדה. "ההורים שלי גרושים כבר 13 שנה, אבל עובדים יחד במיאמי. אמא שלי חיה עם בחור צרפתי שצעיר ממנה ב־15 שנה, הם הכירו כשהוא היה בן 28 והיא בת 43, אבל לא הביאו ילדים. היא הייתה אחרי 11 הפלות עם אבא שלי. דוד, הבן זוג שלה, אחד האנשים שאני הכי אוהב. כיום הוא עובד עם אבא שלי בפרויקט במיאמי ואמא שלי עושה שם את החשבונות".

והחלק של לונדון?

"אבא שלי עזב את הארץ ללונדון ישר אחרי שהתגרשו, פתח שם מסעדה בשם 'נובלינו'".

קצת משוגע, בכל זאת היו לו פה ילדים.

"הוא היה נוסע וחוזר, נוסע וחוזר. יום אחד הוא התקשר אליי ואמר לי, 'הפעם ייקח לי קצת יותר זמן לחזור'. הוא לא חזר חצי שנה. לא הייתה אפילו פרידה או טקס כלשהו שבו הוא עלה למטוס. אז אבא עזב ואחותי גם עזבה חצי שנה אחריו. היא ביקשה ללמוד בפנימייה באנגליה, בגיל 14 וחצי בערך. היום היא בוגרת תואר שני מקיימברידג'. ואמא שלי עזבה כשהייתי בן 18 וחצי למיאמי עם הבן זוג שלה. נשארתי לבד לגמרי".

הם השאירו לך משהו?

"בן הזוג של אמא שלי גר אז בשכירות בתל־אביב ונשארו לו כמה חודשים בחוזה אז העבירו אותי לשם. אחרי זה עברתי לדירה שבבעלות המשפחה ברחוב חובבי ציון בעיר, ושם אני גר היום. קיבלתי תקציב מההורים וככה שילמתי הכל. הייתי חייל בודד. אבל ההורים לא חילקו כסף סתם. ברגע שקלטו מה אני עושה עם הכסף שלהם הם הפסיקו את המימון".

אביב, היום בן 30, עבד במלצרות, עשה תואר ראשון בבינתחומי במינהל עסקים וגם גר שנה בבוגוטה, קולומביה, במסגרת חילופי סטודנטים. למזלו, הגיע לשם אחרי שלב הסמים. זמן קצר יחסית אחר כך זכה בעונה השישית של 'מאסטר שף' אחרי רקורד בישול שכולל בעיקר ארוחות לבת הזוג לשעבר. לריאליטי הגיע אחרי שאותה בת זוג רשמה אותו לאודישנים. טירון מטבח, אבל עם ייחוס יוקרתי. "אבא הגיע איתי לאודישן ויונתן רושפלד זיהה אותי כי הוא עבד בפיקאסו שנה וחצי. גם חיים כהן מכיר את אבא וגם אייל שני. בכל זאת, סצנת המסעדנות בתל־אביב הייתה מאוד מצומצמת בניינטיז. אז כל הזמן היו סביבי רחשים שאני לא ראוי לזכות, שמשהו היה מכור בדרך. אנשים הטילו ספק בזכייה שלי עד שגם הטלתי ספק בעצמי".

למה חשבו שזה מכור?

"רושפלד מכיר את אבא שלי אז 'אבא שלי קנה את השופטים'. ראיתי טוקבק שאבא שלי השקיע בחברת ההפקה, וגם בשוק צפון של מיכל אנסקי, וכמובן שאין לו שום קשר אליה וגם לא לי. אפילו אמרו שיש לי רומן עם מיכל אנסקי. זה אפילו לא נכון ברמה של הדיבור. לא היה אפילו פלירטוט. מיכל יודעת מצלמה ברמה היסטרית, היא יודעת לאכול ולעשות את המבט ולהוציא מהאוכל תשוקה וחשק. הקהל בבית לוקח את זה למקומות ארוטיים".

איזה קשר בכלל היה לך עם השופטים?

"אין בכלל אינטראקציה עם השופטים. אתה מקבל ביקורת מצולמת ובזה נגמר הסיפור".

למה?

"אין לי תשובה טובה לזה. זה ביאס אותי. זה יצר מצב שאני צריך לעבור תהליך עם עצמי ולא יצאתי עם תובנות כלשהן".

באודישנים נראה שהם רוצים ללמד. אומרים משפטים כמו, 'נראה שיש כאן עם מה לעבוד'.

"איפה הבעיה שלי איתם? הנה, זכיתי ואחרי שנה אני בשתי תוכניות טלוויזיה, 'דרכון למתכון' ברשת, ועוד אחת שיוצאת שם עוד חודשיים, ומסעדה. מה יש לי להתלונן? מצד שני, אם אני מסתכל על התמונה הרחבה, אתה נכנס ל'מאסטר שף' במצב אלף, ואתה יוצא משם במצב אלף. אין תהליך. אז זכית, וכל העולם מחכה לך, אבל לא למדת כלום. בישלת 15 מנות בלחץ של זמן מול מצלמות אבל זה לא מחזיק מים. אם יש פה עם מה לעבוד ולא עובדים עם זה, נשאר רק ניצוץ".

עם האחרים עבדו?

"עם אף אחד לא עבדו. הכנת לי מנה ויש לנו מצלמות וזה צריך להיות תיאטרלי. אבל אם דקה אחרי זה לא באים ואומרים לך, 'פעם הבאה פחות מלח', איך אתה יכול לעבור תהליך? כי כשאתה עומד מול מצלמה ומדברים איתך אתה רואה שחור. זה כל כך מלחיץ. אתה לא באמת שומע מה יש להם להגיד. אתה לא מקבל תובנות. בא אייל שני ואומר לך את המשפטים האלה שלו עם המאטפורות. אייל כמובן מבין וצודק, אבל אתה לא יכול להבין מה לא בסדר".

מהתכנית הזאת אתה מקבל פרסום. זה מספיק.

"ומה אתה עושה עם זה?"

אני רואה את מסימיליאנו, למשל, מבשל בקייטרינגים. עובד יפה.

"הוא היה צריך להיות הרבה יותר גדול היום ויותר חזק מאיפה שהוא נמצא. זה בגלל חוסר הכוונה. המפה המוזיקלית בארץ בנויה חצי מיוצאי ריאליטי וחצי מכל השאר. אצל יוצאי 'מאסטר שף' אני רואה רק את אבי לוי ונוף עתאמנה אסמעיל. אני לא מדבר רק על זוכים. היו שש עונות, 80 ומשהו איש, 20 בישורת האחרונה. ב'משחקי השף' של רשת, יש את נופר זוהר, השפית של קפה האנוי, דן יושע הוא השף של בלגן בפריז, אסף גרניט לקח אותו אליו. ללירן גרודה נוח לנסוע לסטאז' אצל מושיק רוט".

אז התואר מאסטר שף שווה משהו?

"מדובר בפרסום בעיקר. בדקות הקצרות שאתה רואה את השופטים הם אומרים לא לרוץ לפתוח מסעדה, חיים כהן אמר לי את זה, שזה דבר חכם, אבל זה לא בא עם אלטרנטיבה. והשאלה היא מה כן לעשות. ואת זה אין שם. בארה"ב המאסטר שף זוכה להוציא ספר מתכונים, שזה אחלה יריית פתיחה. אני מרגיש שיש תסכול של מתמודדים שיוצאים מהתוכנית מחוסר העשייה שאחרי. הם אומרים לעצמם, למה לא קורה איתי כלום".

אבל הם לא חייבים לך כלום. נתנו לך פרסום.

"השאלה אם זה צריך להסתיים בזה שהם נתנו פרסום. לדעתי לא, צריך גם הכוונה מסוימת. אנשים יוצאים מבולבלים. יש לך סוג של שיחת סיכום עם ההפקה. קוראים לך לשיחה ואתה אומר, הנה זה הגיע, מה יציעו לי, הטלפונים מתחילים. ואז אתה מתיישב עם המפיק הראשי ואומרים לך בגדול, 'תשמע, תחזור לחיים שלך'".

וואלה.

"ומכל פינה אומרים לך תכה על הברזל. זה הזמן שלך. אז אתה חושב, 'מה אני עושה'. אמרו לך לא לפתוח מסעדה ועסק לקייטרינג וגם לא הסבירו לך איך לפתח עסק. מצד אחד זכיתי בתוכנית, מצד שני הרגשתי מסביב שאין לי מה לחפש בתחום. איש מהתוכנית כמעט לא באמת בא ואמר לי, 'אתה כישרוני, יש לך סיכוי, צריך לעשות עם זה משהו'. מיכל היחידה שאמרה שהיא רואה אותי מאחורי סירים ומחבתות. ואם ככה, אז למה בעצם יש 'מאסטר שף', רק בשביל לעשות ריאליטי וסיפורים מרגשים?

"זו תוכנית שמתמקדת יותר בסיפורים ופחות באוכל וילד בן 22 לא מספק סיפור מספיק טוב. מה הוא יגיד להם, עשיתי צבא? כולנו עשינו. אז הוא לא נכנס. מצד שני, יש יותר סיכוי שהוא ייצא משם ויוביל מסעדות. פה זה מתפספס. כי הפורמט טוב. הכי טוב מהריאליטי".

בתור אדם שלא בישל כמעט לפני התוכנית, למה ציפית ששם תקבל את כל הכלים לפתוח מסעדה? אנשים לומדים שנים, משתפשפים בלקצוץ בצל במטבחים.

"אני אמנם מבשל מעט זמן, אבל אני בא בכובע של מסעדן שמבשל, אני חושב שדווקא בניהול שלי אני יכול להתנהל שונה משף שמגיע נטו ממטבח. ולקחתי לי שותפים חזקים בגב".

כמה מנות אתה יודע לעשות?

"בחודש כתבתי 30 מתכונים. והם טובים".

אולי השופטים עשו לך טובה? מסעדות רבות מתרסקות.

"כנראה שהטובה הזו לא משמעותית אם אני פותח מסעדה".

× × ×

ב־3 בינואר הוא ישים את כישרונו במקום שבו רוב השפים נופלים, גם מנוסים ממנו, כשיפתח מסעדה איטלקית באזור כרם התימנים בתל־אביב, בשם Coco Bambino, יחד עם המסעדנים אורי רז (סושיאל קלאב) ואיתי ביטון (הפיאצה). "אנחנו קוראים לזה חפלה איטלקית, 25 מנות אוכל שהוא לא גורמה, לא מסעדת שף, שמח וכיפי, אנחנו לא מכוונים גבוה ברמת המחיר, בטח לא 300 שקל לבנאדם, רוצים ליצור מקום בילוי. אוכל איטלקי עם פרשנות שלנו".

לפני שנה התחיל לבשל גם במסיבות רווקות, בהן של שלומית מלכה, ביום הולדת של נטע אלחמיסטר וביום ההולדת של בת הזוג לשעבר של עומר אדם, רומי עפרון. "זה התחיל כשהייתי בהופעה של עומר אדם, חבר הכיר לי אותו. עומר אמר לי, 'וואלה זכית ב'מאסטר שף', תעשה לי ארוחה לבת זוג שלי ליום הולדת. שבוע אחרי זה עומר מתקשר, עשיתי להם ארוחה בריץ קרלטון בסוויטה. היא העלתה סרטון לאינסטגרם. 148 אלף צפיות ומאז לא הפסיקו להתקשר. עשיתי גם את מסיבת הרווקות של שלומית מלכה, כל הבנות היפות במדינה היו שם. אבל הייתי בזוגיות".

יהודה לוי בא לביקור?

"לא, אני מכיר אותו מהמכון כושר. הוא תפס אותי יום אחד ואמר לי שעבד בפיקאסו בהרצליה כמלצר".

מה קורה לך במסיבות רווקות?

"הכי מי טו שיכול להיות. ברמות ההערות, 'אתה אחרי זה נשאר לחשפנות?' ברמה של להגיש צלחות ונוגעות לך ביד ומלטפות, 'וואו איזה שריר'. ומישהי צבטה לי בתחת בזמן שבישלתי".

אמרת משהו?

"לא, אבל אתה מרגיש קצת חפץ. אתה שואל, מה, אם הייתי מכוער לא הייתי מבשל במסיבות רווקות? הם אמרו זה אני או חשפן, נביא גבר חתיך שיודע לבשל?"

ועכשיו, כשיהיה לך מקום משלך, לא חושש להידרדר שוב בגלל הלחץ?

"לא, אין שום סיכוי שאני חוזר לזה. לא יוצא כבר למועדונים. אחת בלילה אני כבר בבית, חננה. אני כבר עשיתי את הטירונות שלי בכל השטויות, באופן מזורז".

razs@yedioth.co.il