חזרה לטבע / הרגע הזה שבו פועל ייצור שעשה את המקסימום משלם בהודעת פיטורים מפתיעה בגלל חטאי ההיבריס של ההנהלה, הוא רגע קיומי מדכא ומשפיל. אז המדינה עמדה השבוע על רגליה ופתחה את הלב בפני עובדי טבע המפגינים.
אישית השתדלתי תמיד לא להיכנס להרפתקאות בבורסה. אני חשדן אני. במיוחד כשמדובר בחברות גדולות עם משכורות מטורפות. ולכן כל אימת שאמרו לי, "לך על טבע", למרות שהיא נראתה כמו מניית המדינה הבטוחה, אמרתי "בשמחה" והלכתי לים, או טיפסתי על הרי הכרמל. היום טבע צריכה לקחת מיליון אקמולי. ואילו אני תמיד חוזר לַטבע כשאני יכול.
הרב המשפחתי / לפני שבוע וחצי, כשהרב המפורסם (שרוב החילונים לא שמעו עליו) אהרן יהודה לייב שטיינמן בן ה־104 ז"ל לווה על ידי מאות אלפי חסידיו למנוחתו האחרונה, עבדנו באולפן של אייל בבני־ברק והיינו תחת מצור בגלל הפקקים.
ואז כשישבנו לאכול צהריים סיפרתי לחברים שהיה גם לנו רב משפיע במשפחה. אלא שהוא לא זכה להגיע לגיל המופלג הזה 104. "ספר, ספר", אמרו החבר'ה המשועממים תוך כדי אכילת שווארמה עם זרחן.
לא ידעתי עליו הרבה, אז נעזרתי בוויקיפדיה והקראתי להם שהרב שלי שמו היה הרב יהודה מאיר שפירא, שהקים את ישיבת לובלין בפולין ונחשב אצלנו לשאקל המשפחתי. עובדה שהיינו תולים את תמונתו על הקיר בבית. ותמיד אמרו לי שאני דומה לו, למרות שאני הייתי רק בן שבע והוא נראה בן 100 עם הזקן הארוך.
מלחמת לבנון העצובה / המשכתי לספר לחבריי שערב מלחמת לבנון העצובה הסתובבתי ביריד הספרים בירושלים עם עיתונאית בשם מיכל מירון ועם רס"ן גוני הרניק הירושלמי. וכך, בעודנו הולכים בשבילי היריד, נתקלתי בדוכן התורני בשני ספרים של הרב שפירא ורכשתי אותם (מה שצד את עיניי היה העובדה שהוא הלחין וכתב שירים). אחר כך יצאנו למלחמה ולקחתי איתי את שני הספרים בתיק.
אני חזרתי מהמלחמה עם הספרים של הרב. ולצערי גוני הרניק ז"ל, מפקד סיירת גולני, נהרג בקרב על כיבוש הבופור וחברתי העיתונאית מיכל מירון ז"ל מתה, בדיוק כמו הרב שפירא, לא בזמן ולפני הזמן.
הדף היומי / חבריי מחו דמעה כשסיימתי את הסיפור העצוב הזה. וכששאלו, "אוקיי, מה עשה האיש בשביל העם היהודי?" עניתי שהוא קבע הלכות, איחד והקים ישיבות, אבל בעיקר הנהיג את לימוד הדף היומי של הגמרא. וכשהרימו חבריי החילונים גבה, ציטטתי מוויקיפדיה דברים שנשא בפני אלפי חסידיו:
"נוסע לו יהודי ותחת בית שחיו מסכת ברכות. נוסע הוא שבועיים מישראל לארצות־הברית... לבסוף, כשהוא עומד על אדמת ארצות־הברית, נכנס הוא לבית המדרש ומוצא יהודים עוסקים באותו דף שבו עמד היום, ומצטרף ללומדים בחדווה".
וזה מה שקרה. בגלל הרב שפירא החלו אנשים ללמוד ברחבי העולם היהודי את אותו דף גמרא יומי, והמנהג נשמר עד היום. רק שכמו הרבה צדיקים, שפירא לא זכה לראות את מפעלו הגדול, כי הוא נפטר ממחלת הטיפוס בגיל 46. לרבי שפירא ולאשתו לא היו ילדים. אבל ככתוב בוויקיפדיה בסוף הערך שלו, אחת מאחיותיו, רחל, הייתה סבתא שלי. כבוד.
"שיעממתי אתכם?" שאלתי את חבריי. "לא, לא", ענו או בנימוס או בכנות. אחר כך ההלוויה גוועה, הפקקים נחלשו ונסענו הביתה.
מבחן הבוזגלוס / אני חילוני גמור אני. אבל יודע שכל אדם זקוק למשפחה, למנטור, לפסיכולוג, לרב, לחבר, או למישהו לדבר איתו. ויש כאלה שזקוקים ליותר מזה. למשל, לתוכנית טלוויזיה ולכדור לבעוט בו.
כאלה הם משפחת בוזגלו שהסדרה המוקומנטרית המוקרנת ב־yes נקראת על שמם, כלומר "הבוזגלוס" (שזה כמו הקרדשיאנס).
אבל לפני שאכנס לעובי הסדרה, בואו נעשה קפיצה לשנות ה־50, לימי שיא תחושות האפליה של מזרחים מול אשכנזים. מאוחר יותר, בשנות ה־70, טבע השופט אהרון ברק את המונח מבחן בוזגלו, שפירושו: האם מר בוזגלו המזרחי יקבל את אותו יחס כמו מר ידלין, האשכנזי האליטיסטי כביכול?
אז יש כאלה שהמבחן הזה עדיין רודף אותם והם נלחמים בחירוף נפש בתחושת הקיפוח. יש כאלה שטוענים שלא חשו קיפוח בחיים. יש כבר אשכנזים חדשים שטוענים שמקפחים אותם, כי הכל התהפך. ויש כאלה, כמו משפחת בוזגלו, שלא רק שאינם חשים קיפוח, אלא מוצגים כאנשים מיוחדים שעושים מה בראש שלהם.
רוב בני האדם חיים מאחורי חומות שבנו לעצמם עם השנים כדי לא להיפגע. אבל משפחת בוזגלו הסכימה לתת לנו להציץ לתוך הקרביים שלה, בלי חשבון. משפחה אמיצה, יגיד מישהו. חשופה מדי, יגיד אחר. ואחרי ההערה הזאת אומר רק למי שלא מכיר אותם, שהבוזגלוס הם משפחת כדורגל אמיתית שהכדורגל בשבילם הוא לא רק פרנסה, אלא גם כבוד וערכים.
יעקב אבינו, בניו ואשתו / הבוזגלוס הם ארבעה אחים, אם אחת ואב. והם חיים את החיים ומסתלבטים על המשחק ובעיקר אחד על השני. ולפעמים (בהומור ועם המון יראת כבוד) גם על האבא יעקב שדמותו מתנשאת מעל כולם, כמו יעקב אבינו.
יעקב בוזגלו הוא דמות מוכרת לחובבי הספורט. הוא חכם, חד כתער, אומר את אשר על ליבו וידוע בתור האב שמנהל את בנו מאור בוזגלו, שהוא גאון כדורגל בקנה מידה ישראלי (האב מכנה אותו "ענק").
ויעקב אבינו מוביל את המשפחה המיוחדת שלו, כשבראש האחים האח הגדול אוהד, מאמן כדורגל רגיש שעסוק בפרידה מאשתו, ועוד שלושה אחים כדורגלנים מוכשרים ודעתנים לא פחות. הם אוהבים, רבים ומתפייסים. וכל אחד מנסה למצוא את עצמו מול האב הכריזמטי.
וכן, שכחתי עוד פרט נוסף. יעקב וחני, אם ארבעת הבנים גרושים כבר 20 שנה וברגע משפחתי שנראה מבוים ומתוק להפליא, הוא כורע על ברכיו, מזיל דמעה ומציע לה שוב נישואים. הנה לפניכם הקאמבק של הגבר שהבין שהוא לא יכול בלי אהבת חייו הישנה.
כדורגל כסם לחיים / אני מודה שהתאהבתי בהם. אולי כי אני שייך לאלה שמשחק הכדורגל המוזר בו כולם בועטים בכדור גם כשהם רוצים אותו גורם לי עדיין במוצאי שבתות ובימי א' לפורר ביסקוויטים על השטיח מול הטלוויזיה מרוב התרגשות ועצבים.
וחוץ מזה, אב ובניו זה סיפור אלמותי שמרגש אותי עוד מימי שיעורי התנ"ך (אברהם ויצחק, שאול ויהונתן). ובתור בן לאבי, שלא פעם כשהיה נתקל ברדיו בשיר "ירח", היה תוהה אם זה שיר שלי, נדהמתי מכמות ההתערבויות של כולם בחיי כולם בסדרה.
משפחות מומלצות לסדרות / "וואלה, צפית ב'בוזגלוס' מההתחלה עד הסוף?" תמה א' חברי, שראה את הקרדשיאנס רק בגלל כמות התחתים בסדרה.
"אמנם לא עד עד הסוף", הודיתי. "אבל נהניתי מהם לאללה ואפילו חשבתי שלו היו עושים פה עוד סדרות ישראליות משפחתיות, הייתי ממליץ על הביבי'ס, הכחלונ'ס, הבנט'ס, הגבאי'ס, הרגב'ס והרפאלי'ס".
אבל הכי מעניינת אותי דווקא סדרה על השקד'ס. כלומר, סיפורה של משפחת השרה איילת שקד, בת ה־41 שהגיעה לטופ משרד המשפטים אבל למדה דווקא הנדסת חשמל ומדעי המחשב. וכשראיתי אותה לא מזמן (כשבאתי לקחת את נכדתי נעמי מבית הספר), ממתינה בצניעות בין עשרות ההורים לצאת ילדיהם מהכיתות, זה היה מקסים בעיניי.
משפחתי האמיתית / כמה ימים אחרי שסיימתי את "הבוזגלוס" באמצע (כי אני משאיר את הסופים לפנטזיות שלי), נפגשתי עם כל בני משפחתי האמיתית, הלא הם הארצי'ס צאצאי השפירא'ס מתחילת הטור. וכשהבטתי בהם מהצד באהבה, חשבתי האם הארצי'ס שלנו שווים סדרה? והתשובה? בלי ספק. כי אנחנו לא פחות אקלקטיים וסוערים ממשפחת יעקב ובניו.
אבל האמת היא שאין צ'אנס שהיינו עושים את זה. ודבר אחד בטוח, שאצלנו לא היו מצייצים מילה על כדורגל, כי אף אחד (מלבדי) לא סובל את המשחק הזה. מה שבטוח, היינו מדברים המון על מוזיקה עכשווית וישנה, תיאטרון, ספרות, פוליטיקה, אור וצל, אהבה, שואה, חיים, מוות ונחמה. כלומר שיא השעמום.
