אלופים אנונימיים

בזמן שאורי ששון וירדן ג'רבי הפכו לכוכבי־על, הם נשארו אלמונים. כן, גם נילי בלאק, אביתר פפרני ואיתי גרשון כבשו את הפסגה העולמית וזכו במדליות יוקרתיות. רק שהאגרוף התאילנדי, הקיקבוקסינג והג'יוג'יטסו לא נכללים באולימפיאדה והג'ודו כן. עכשיו, משרד הספורט מנסה לתקן את העוול ומעניק להם פרס של כ־200 אלף שקל

כשנילי בלאק, אלופת העולם באגרוף תאילנדי, נחתה בקיץ האחרון בנתב"ג כשבאמתחתה מדליית ארד ממשחקי העולם, שדה התעופה היה מלא בצלמים. "אבל הם לא חיכו לי", מחייכת בלאק. "באותו זמן בר רפאלי גם נחתה מחו"ל, והצלמים חיכו לה". כמה ימים לפני כן, כשאביתר פפרני חזר ארצה עם מדליית ארד בג'יוג'יטסו ממשחקי העולם, שדה התעופה היה שקט לחלוטין. "רק אמא שלי ואחותי חיכו לי", הוא צוחק. "הן הביאו לי מאפינס". גם איתי גרשון, מדליית ארד בקיקבוקסינג, לא זוכר שמישהו התרגש כאשר נחת בנתב"ג.

 

קבלת הפנים השקטה ששכו לה שלושת הספורטאים הללו, שייצגו את ישראל באחד מאירועי הספורט העולמיים הגדולים והחשובים בענף שלהם, עומדת בניגוד גמור לפסטיבל שהמתין לאורי ששון וירדן ג'רבי, שזכו במדליית ארד באולימפיאדת ריו ב־2016. בעוד ששני הג'ודוקאים זכו לכבוד של מלכים, כיכבו על שערי העיתונים והשתתפו בקמפיינים פרסומיים נוצצים — זוכי המדליות ממשחקי העולם נותרו אלמונים עבור רוב הציבור בישראל. למה? כי באופן שרירותי נקבע שהג'ודו נכלל באולימפיאדה ומקצועות הלחימה של השלושה לא. "בארץ פשוט לא סופרים את המקצועות הלא־אולימפיים", אומר פפרני.

 

הייתם רוצים שזה ישתנה?

 

גרשון: "אני עושה את שלי, ואם אני מקבל חשיפה זה תוצר לוואי. כשהתחלתי להתאמן, לא הבנתי איך יש בעולם אנשים שלא מתעניינים בקיקבוקסינג. היום אני יודע שאת רוב האנשים זה פחות מעניין. עם הזמן למדתי לקבל את זה".

 

בלאק: "אני מתאמנת כל יום ושואפת להגיע הכי רחוק שאני יכולה, לא בשביל להגיע לאולימפיאדה אלא בשביל להיות הכי טובה בעולם".

 

פפרני: "היה נחמד אם גם המקצועות שלנו היו אולימפיים ואז היינו זוכים לאותה הכרה, אבל כרגע אנחנו מסתפקים במה שיש. מה לעשות שאני אוהב ג'יוג'יטסו ולא ג'ודו. נקווה שבעתיד הענפים הללו, וגם אנחנו, יגיעו לאולימפיאדה".

 

עד שזה יקרה, יקבלו הספורטאים הללו את הכבוד המגיע להם כבר מחרתיים, במסגרת טקס פרסי הספורט הישראלי לשנת 2017 שיתקיים בתיאטרון הבימה בתל־אביב. את הטקס מארגנים משרד התרבות והספורט והטוטו, ובמסגרתו מוענקים פרסים לספורטאים האולימפיים, הפראלימפיים ולאלו החברים בהתאחדות "אילת" לענפי הספורט התחרותיים הלא־אולימפיים. בלאק, פפרני וגרשוני מועמדים שלושתם לקבלת הפרס. במסגרת הטקס, גם יקבלו מענק משרת התרבות והספורט, מירי רגב, בגובה של בין 150 ל־200 אלף שקלים, כפי שיקבלו כל שבעת זוכי המדליות ממשחקי העולם האחרונים.

 

"הייתי ילד חנון"

 

משחקי העולם הם אירוע ספורט בינלאומי שנערך לראשונה בשנת 1981 ומתקיימות בו תחרויות בענפי ספורט שאינם נכללים במשחקים האולימפיים. ממש כמו האולימפיאדה, המשחקים מתקיימים אחת לארבע שנים ומשתתפים בהם אלפי ספורטאים מכל רחבי העולם, שעבורם זהו רגע השיא בקריירה. בקיץ האחרון התקיימו המשחקים בעיר ורוצלב שבפולין, בהשתתפות 17 ספורטאים ישראלים, המשלחת הגדולה ביותר אי פעם. כאמור, שבעה מהם חזרו ארצה עם מדליה.

 

אני פוגש את המדליסטים בלאק, פפרני וגרשון באחד ממכוני האגרוף במרכז תל־אביב. מסביבנו שקי אגרוף בשלל גדלים, זירות קרב מוקפות חבלים ופוסטרים של קונור מקגרגור, אלוף ה־MMA האירי שהפך לאחד הספורטאים הפופולריים בעולם, והשתתף לאחרונה ב"קרב המאה" מול המתאגרף פלויד מייוות'ר, במה שהפך לאחד מאירועי הספורט הנצפים ביותר בהיסטוריה.

 

שלושת הספורטאים הללו, מומחים באמנויות לחימה, מרגישים כאן לגמרי בבית. הם מתאמנים מדי יום באינטנסיביות, נוסעים למחנות אימונים ברחבי העולם ומשתתפים בתחרויות ברמות הגבוהות ביותר. ארונות הגביעים שלהם מלאים במדליות מאליפויות העולם ואליפויות אירופה, והם מביאים למדינת ישראל הרבה מאוד כבוד. למרבה הצער, בדרך כלל ההצלחה שלהם נשארת מתחת לרדאר.

 

בלאק, למשל, רק בת 22 וכבר זכתה פעמיים באליפות העולם באגרוף תאילנדי והייתה גם אלופת העולם בקיקבוקסינג. היום היא מתאמנת אצל בני קוגן ונלחמת בעיקר מול בנים, בגלל שבישראל כמעט ואין בנות ברמה שלה. גרשון, בן 24, מתאמן אצל רועי הייזלר ויש לו כבר שלוש מדליות מאליפויות אירופה, ועוד שתי מדליות ארד מאליפות העולם וממשחקי העולם. פפרני, בן 24, גדל בנהריה. "הייתי ילד חנון, ישבתי כל היום מול המחשב, ואבא שלי רצה שאני אעשה עם עצמי משהו, אז הוא רשם אותי לג'יוג'יטסו". הילד החנון הזה הפך עם השנים לאלוף באמנות הלחימה היפנית, והיום מתאמן אצל עידו פריינטה ומסתובב בתחרויות בכל רחבי העולם, האחרונה שבהם במסגרת משחקי העולם.

 

"הישראלים רק מתלוננים"

 

העובדה שהם מצליחים לגרוף מדליות פעם אחר פעם, לצד ההצלחה יוצאת הדופן של ישראל בתחום הג'ודו, מבססת את ישראל כמעצמת קרב עולמית, מדינה קטנה שמספקת עוד ועוד אלופים בתחום אמנויות הלחימה. "זה לא שישראלים לא יכולים לרוץ מהר או לשחק כדורגל טוב, זה משהו בגישה", מסביר פפרני. "בענפי הקרב יש מנטאליות שמתפספסת בענפים אחרים בישראל".

 

אין קשר לזה שאנחנו מדינה עם אתוס צבאי ומלחמה כל כמה שנים?

 

פפרני: "לא. זה קשור נטו בספורטאי, במאמנים, במסגרת שעוטפת אותך".

 

המסגרת שעוטפת את הענפים והספורטאים הלא־אולימפיים היא התאחדות "אילת" לענפי הספורט התחרותיים הלא־אולימפיים. ההתאחדות מסייעת לספורטאים במלגות, מימון טיסות, ציוד וליווי של אנשי מקצוע. "בשנים האחרונות הצלחנו להביא לכך שהספורטאים הישראלים בענפי הקרב שאינם אולימפיים נמצאים בצמרת העולמית, וזוכים במדליות בתחרויות הבינלאומיות הנחשבות ביותר", אומר נשיא ההתאחדות, אריק קפלן.

 

גרשון: "לולא התמיכה של 'אילת' לא הייתה לנו המשכיות. אלה סוגי ספורט שלא מרוויחים בהם ממש, והגב הכלכלי שאילת נותנת לנו מאפשר לנו להמשיך להתאמן ולהתחרות".

 

בדרך כלל ספורטאים בישראל מתלוננים שאין מספיק תקציבים.

 

בלאק: "זו מנטליות של ישראלי שכל הזמן מתלונן".

 

אם אני רוצה לשלוח את הבן או הבת שלי לחוג ספורט, האם לבחור בענף אולימפי או לא אולימפי?

 

פפרני: "זה לא משנה לאיזה ספורט תשלח את הילד שלך, העיקר שהמאמן יידע להקנות לו ערכים ולחנך אותו".

 

בלאק: "מסכימה עם כל מילה". •

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
כל התגובות לכתבה "אלופים אנונימיים"
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים