לפני כשבוע סערו הרוחות: חייל דרוזי הותקף בבסיס צה"ל על ידי חיילים יהודים. ייתכן מאוד שזו הייתה תקרית שיכולה לפרוץ בין כל קבוצת חיילים, בלי קשר למוצא או לעדה, אבל למשפחתו של החייל היו תחושות אחרות. לדברי המשפחה, לא פחות מארבע שעות עברו מהרגע שהותקף ועד שפונה למיון. "החיילים התוקפים לא טופלו משמעתית בשום צורה, ושהו יחד עם החייל המותקף באותו הבסיס", כתבו בני משפחתו של החייל בסטטוס כואב בפייסבוק. בעדה הדרוזית הדעות לגבי נסיבות התגרה היו חלוקות, אבל ברקע עמד מה שעבור רבים הוא פצע שמסרב להגליד: פירוק גדוד "חרב", שהיה יחידת הבית של הלוחמים הדרוזים.

עד לפירוקו היה גדוד 299 מהמוערכים בצה"ל. הגדוד היה שותף לכל מלחמות ישראל. במלחמת לבנון השנייה היה הראשון שנכנס ללבנון והאחרון שיצא ממנו, כאשר כל יעדיו הושגו ללא נפגעים — הישג יוצא דופן במלחמה שתוצאותיה היו רחוקות מהצלחה. לפני כשנתיים פורק הגדוד, ולוחמיו פוזרו בין יחידות צה"ל השונות. על פניו, הסיבה לסגירה הייתה טובה: הרמטכ"ל, רא"ל גדי איזנקוט, היה סבור שהדרוזים הם כבר חלק בלתי נפרד מהאוכלוסייה בישראל, ולכן אין צורך שיוגבלו לשירות ביחידה קטנה, יחידת מיעוטים, שמיועדת רק להם. מאז, צעיר דרוזי שמגיע לבקו"ם רואה מולו עולם שלם של אפשרויות — כל היחידות פתוחות בפניו. אך האם זה המצב? האם קליטת הדרוזים בצה"ל מוצלחת?

מ' היה אחד החיילים המצטיינים בגדוד. "ידענו שיש כוונה לפרק אותנו, אבל לא האמנו שזה יקרה עד הרגע האחרון", הוא מספר. "כשהגעתי לגדוד החדש בגולני הבנתי שנפלתי בין הכיסאות, ושאני לא הולך לקצונה כי אין מספיק תקנים. הרגשתי פספוס, ולמעשה השתחררתי מבלי שהייתי קצין". מ' מספר שהוא לא היה היחיד שהרגיש החמצה. "לא מצאנו את עצמנו לאחר הפירוק. הגדוד היה נחוץ לחלק מהחיילים הדרוזים. אני מניח שהכוונה הייתה טובה, אבל זה היה צריך להיעשות אחרת. ביחידה החדשה הרגשתי כמו פליט".

היה גורם כלשהו מטעם הצבא שליווה אותך והיה כתובת לקשיי ההסתגלות הללו?

"לא זכור לי שדיברו איתי או שאלו אותי איך אני מרגיש. בסוף השירות שלי הייתי חייל מוערך, אבל זה רק בזכותי. לא קיבלתי את המענה שהייתי צריך. היינו מעל 200 לוחמים בגדוד, וכבר לאחר הפירוק הרבה מהם עברו להיות תומכי לחימה. בפעם האחרונה שבדקתי, לפני שנה, ספרתי שבסופו של דבר רק כעשרים מתוכנו השתחררו לאחר שהשלימו שירות כלוחמים. הרוב רק רצו שהשירות יסתיים".

"ארבע שעות עד שפינו אותו". החייל שהוכה בשבוע שעבר

מ' מספר שמאז פירוק הגדוד הוא שמע על יותר מקרים אלימים שבהם היו מעורבים חיילים דרוזים. "ודאי שזה נובע מקשיי הסתגלות", הוא אומר. "אתה מגיע למקום שונה ומתמודד עם קשיים שחיילים אחרים לא מתמודדים איתם. וכשאתה במצוקה, זה יוצא החוצה".

"תהליך לא תקין"

פירוק הגדוד לווה בהתנגדות עזה מצד מפקדים לשעבר ואישי ציבור בכירים בעדה. כך, למשל, פנתה עמותת הקצינים הדרוזים המשוחררים לרמטכ"ל וכתבה לו כי "גדוד חרב הוא הבית שלנו, ואין לנו בית אחר". עוד נכתב בפנייה לרמטכ"ל, שבעמותה מקווים כי "במשמרת שלך לא תיפול החרפה על מדינת ישראל במעשה או במחדל חסר אחריות שפוגע פגיעה של ממש בכל בני העדה הדרוזית בישראל". כחצי שנה לפני סגירת הגדוד פנה פורום המג"דים הדרוזים לרה"מ, בנימין נתניהו, וקרא לו לשנות את רוע הגזרה. על המכתב היה חתום גם האלוף (מיל') יוסף משלב, האלוף הדרוזי הראשון והיחיד עד כה (בקרוב יועלה לדרגת אלוף גם תא"ל כמיל אבו־רוקון). גם מאבקי כוחות בתוך העדה היו חלק בלתי נפרד ממהלך הפירוק: אלו שתמכו בו הואשמו בכך שהעדיפו לרצות את ראשי מערכת הביטחון על פני הצרכים של העדה, ואלו שהתנגדו הואשמו בכך שהם שואפים לבדל ולבודד את החיילים הדרוזים בצה"ל.

"מי שתמך בפירוק הגדוד הוא בוגד, לא פחות", אומר עו"ד שקיב עלי, שביחד עם שורה ארוכה של קצינים ומפקדים דרוזים הוביל את העתירה לבג"ץ שדרשה לבטל את פירוק הגדוד. עתירה נוספת בעניין הוגשה על ידי עו"ד סאהר עלי. העותרים טענו כי ההחלטה לפרק את הגדוד הדרוזי נולדה לאחר "תהליך לא חוקי ולא תקין", וכי רוב המפקדים והבכירים הדרוזים עימם התייעץ הרמטכ"ל הביעו בפניו התנגדות לפירוק הגדוד. בנוסף טענו העותרים, כי לא התקיים דיאלוג משמעותי עם בני העדה וכי ההחלטה התקבלה עוד לפני שהתקיימו ההתייעצויות. המתנגדים לפירוק הגדוד הצביעו על כך שלא כל החיילים הדרוזים יצליחו להשתלב ביחידות הכלליות, וכי על אף הכוונה הטובה לשלב לחלוטין את הדרוזים בצה"ל יהיו כאלה שפשוט לא יעמדו בזה. בג"ץ דחה את העתירה, והגדוד פורק. "יש חיילים דרוזים שכאשר מביאים אותם לצבא הם מוצאים עצמם בעולם חדש שהם בחיים לא נחשפו אליו", אומר עו"ד עלי. "זו שפה חדשה ומנטליות חדשה. לכן, חלקם פשוט מקבלים הלם ולא מצליחים להשתלב. הגדוד היה למעשה חממה ויצר קירוב בין בני העדה, לכן התנגדתי לפירוקו".

אבל יכול להיות שמה שהתאים לשנות החמישים לא מתאים היום. המטרה מאחורי סגירת הגדוד הייתה לשלב את כולם בצה"ל.

"אם יש קבוצה שאנחנו יודעים שבסופו של דבר לא תצליח להשתלב, אנחנו צריכים לשמור עליה. המטרה אולי ראויה, אבל המציאות בשטח אחרת. הנה, אנחנו רואים את המקרים האחרונים של החיילים הדרוזים שהותקפו. לא ברור שמדובר בקשיי הסתגלות? אם הם היו בגדוד הדרוזי זה לא היה קורה. לא היה צריך לחתוך בבשר החי בבת אחת. זה היה צריך להיעשות בצורה הדרגתית".

מה קרה מאז פירוק הגדוד?

"שנתיים אחרי, אני יכול להגיד שיש היום בצה"ל חיילים דרוזים שסובלים ושנפלו בין הכיסאות. הם לא מצליחים להתאקלם במנטליות היהודית. אנחנו מדברים בעיקר על חיילים שבאים מכפרים קטנים יותר, שבאים לצה"ל עם ביטחון עצמי ירוד. צריך לחשוב על אותם חיילים ולתת להם דחיפה והגנה".

"זה לא הדגל שלך"

סא"ל (מיל') איאס פארס היה מג"ד חרב בין השנים 2009־2011 והיה אחד המתנגדים הבולטים לפירוק הגדוד. על אף שהשתחרר, נערים רבים מהעדה הדרוזית מתייעצים איתו עד היום באשר לתהליך הגיוס. "צה"ל עושה לא מעט על מנת לשלב את הדרוזים בצה"ל, אבל עצם העובדה שאין להם את היחידה הדרוזית מקשה על חלקם", אומר פארס.

מה השתנה מבחינת הגיוס של המלש"בים הדרוזים מאז פירוק הגדוד?

"לאחר הפירוק הצבא התחשב מאוד ברצונות של החיילים הדרוזים והקפיד כמעט תמיד לתת להם מה שהם רוצים, כנראה כדי להרגיע את הביקורת. אבל במחזורי הגיוס האחרונים אנחנו רואים ששוב מקשים על הצעירים הדרוזים עם השיבוץ. הרגילו אותם למשהו מסוים, ועכשיו המצב השתנה".

פירוק הגדוד השפיע לדעתך על המוטיבציה של הצעירים הדרוזים?

"עוד מוקדם לדעת, אבל אני חושב שכן. אני בהחלט צופה ירידה במוטיבציה של הצעירים הדרוזים להתגייס. לא בטוח שזו תהיה ירידה דרמטית, אבל זה יקרה. אנחנו כבר התחלנו לראות ירידה רצינית במספר בוגרי קורס הקצינים בבה"ד 1 מהעדה. למי מהם שהתקשה להשתלב הייתה אופציה משמעותית, שאיננה קיימת עוד. הנתונים של החיילים הדרוזים הרבה פעמים נמוכים יותר בגלל השפה, וכיום גם התחרות שלהם על מקומות בקורס הקצינים הרבה יותר קשה".

לפני כחצי שנה אירע מקרה נוסף של תקיפת חייל דרוזי, תושב חורפיש, בבסיס על ידי שני חיילים. "שני ביריונים פשוט תקפו אותו", מספר חוסיין מרעי, בן דודו של החייל שהותקף. "הוא היה חייל מצטיין והתעללו בו. אני לא יכול להגיד בוודאות, אבל זה כנראה היה בגלל שהוא בן מיעוטים. בסבירות גבוהה מאוד מקרה כזה לא היה קורה בגדוד הדרוזי, שם כולם שמרו אחד על השני. לא היה צורך לפרק את הגדוד, ואם כן - זו לא הדרך. יש בעדה גם אוכלוסייה חלשה שצריך לשמור עליה".

נושא ההשתלבות של חיילים דרוזים בצה"ל כנראה לא יוכל להיות מנותק מסוגיית היחס הגזעני כלפיהם. זהו נושא מושתק, ועל אף שרבים בעדה הדרוזית סבורים כי התופעה קיימת, רובם העדיפו שלא להתראיין. אבל חלק מהם לא יכולים להדחיק. את מסדר הבוקר ההוא בבסיס בדרום נ' לעולם לא ישכח. "אחת הקצינות הגיעה באיחור למסדר ולא הצדיעה לדגל. מאחר שהייתי בתפקיד פיקודי באתי אליה בסוף המסדר והערתי לה על כך. היא הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי: 'מי אתה בכלל? זה הדגל שלי, לא שלך'". לאחר המקרה התכוון נ' להגיש תלונה נגד אותה קצינה, אך לבסוף שוכנע על ידי מפקדי הבסיס שלא לעשות זאת. אותה קצינה, לדבריו, עדיין משרתת בצה"ל, ואף טיפסה בסולם הדרגות. הוא השתחרר לאחרונה, אחרי שירות קבע ארוך מאוד. לדבריו, יחס גזעני אינו תופעה ששייכת לעבר. "אני עוד בקשר עם קצינים וחיילים דרוזים. רק לאחרונה סיפר לי אחד מהם כי לפני מספר שבועות הגיע עם חבורת קצינים לאחד המתקנים הרגישים של צה"ל. על אף שהשם שלו הועבר מראש, בכניסה היה נראה שכולם ייכנסו, רק לא הוא. למזלו, המפקד שלו אמר במקום שאם הקצין הדרוזי לא ייכנס, אף אחד לא ייכנס. המקרים מושתקים, אבל הם קורים. אתה יודע כמה פעמים קראו לי 'ערבי מסריח' בצבא? כמה פעמים התקשרו אליי מפקדים ושאלו אותי שאלות בסגנון 'איך קוראים לחייל המטומטם הזה מהכפר ההוא?'. נתקלתי בחוויות מעליבות. הדברים כמעט שלא יוצאים החוצה".

"אף אחד לא רוצה לדבר", מוסיף נ', "אבל הפצע הוא עמוק. כשהייתי קטן ציירתי את העץ של גולני בכיתה. זה היה החלום. היום אם תשאל נערים דרוזים מה הם מעדיפים, ללכת לצבא או להתחיל ללמוד, אתה לא תאמין למה שתשמע. הם רוצים ללכת ללמוד".

לפירוק הגדוד יש קשר?

"לא בטוח, אבל יש כאלו שהגדוד היה הסיכוי היחידי שלהם, וזרקו אותם לעזאזל. המטרה הייתה טובה, אבל הצבא לא באמת יודע איך להתמודד עם גזענות כלפי חיילים דרוזים. שירתתי המון שנים בצה"ל ואני לא זוכר אפילו שיעור אחד על העדה הדרוזית. צריך להגיד את האמת: לחיילים היהודים אין מושג מה זה דרוזים, וזה מחלחל. אני לא אשכח שמישהו בצה"ל שאל אותי בזלזול 'מה ההבדל בינך לבין מישהו מוואדי ערה?'. עניתי לו: 'שאני פראייר, והוא לא'".

סלים בריק, חוקר העדה הדרוזית ומרצה למדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה, לא הופתע כששמע על מקרה התקיפה האחרון. "נתקלתי במקרים של אלימות כלפי חיילים דרוזים על רקע גזעני", אומר בריק. "הרבה פעמים הנטייה בבסיסים היא להשתיק ולטייח. רוב המקרים לא מתפרסמים, אבל אנחנו בעדה שומעים על החיילים שנפגעו". למרות זאת, בריק תמך נמרצות בפירוק הגדוד. "הדרוזים יכולים, וצריכים, להשתלב בכל מקום", אומר בריק. "הצבא הוא אחד המקומות המרכזיים מהם פורצים הדרוזים החוצה ומשתלבים בחברה, אז לא צריך לבודד אותם. גם לחיילים ממוצא אתיופי או רוסי יכול להיות קשה, אז מה - נקים להם גדוד? אין לזה סוף".

בריק לא חוסך בביקורת על הגדוד: "נפוטיזם היה חלק בלתי נפרד ממנו, וכולם ידעו על זה. הכניסה לגדוד, ולאחר מכן הקידום, היו קשורים במידה רבה לקרבה המשפחתית. ההחלטה לפרק את הגדוד הייתה החלטה נכונה, אבל לא כולם חשבו כך". בריק מספר כי לקראת סגירת הגדוד עלו ברשתות החברתיות עצומות שנועדו לשנות את ההחלטה ולהשאיר את הגדוד. "בהתנגדות הייתה גם הרבה נוסטלגיה ורומנטיזציה של הגדוד, אבל זו לא סיבה להשאיר אותו", אומר בריק.

האם היה הבדל בין החיילים שהלכו לגדוד לאלו שהלכו ליחידות אחרות?

"במקומות כמו עוספייה ודליית אל־כרמל, שנמצאות קרוב לחיפה, לא תמצא הרבה אהדה לגדוד. כלומר, ביישובים שסמוכים לערים גדולות הייתה יותר שאיפה להשתלב בתפקידים אחרים בצבא, ודווקא לא להגיע לגדוד. ביישובים קטנים יותר הסיפור הוא אחר, ואולי הרתיעה מהשתלבות מוחלטת הייתה גדולה יותר".

אז למה לא להתחשב בהם ולבנות להם מסגרת ייעודית?

"כי זו בריחה מהבעיות האמיתיות, ובראשן העובדה שהציבור היהודי לא באמת מכיר את הדרוזים. למרות ניסיונות הטיוח שאנחנו מכירים כן צריך לומר שצה"ל הוא צבא אינטגרטיבי ויש לו מוטיבציה להתמודד עם הנושא של החיילים הדרוזים. הוא ערוך להתמודד עם בעיות ההשתלבות. צריך לדאוג לחיילים הדרוזים, אבל לא ליצור להם חממה".

גורם בכיר באכ"א מודה כי מאז הפירוק יש ירידה במספר החיילים הדרוזים שיוצאים לקורסי קצונה ופיקוד. "כשמסתכלים על הנתונים אנחנו כן רואים ירידה משמעותית במספרים", אומר הבכיר, "אבל זה רק משום שבסופו של דבר הם צריכים להיות טובים כמו כולם. זהו מחיר השוויון. לעיתים אנחנו עושים אפלייה מתקנת, תוך בקרה מטכ"לית, אך בסופו של דבר זה נכון. הם צריכים להתחרות כשווים בין שווים. נתנו באופן אישי הנחיה להתחשב בבקשות המלש"בים הדרוזים ככל הניתן".

עורך דין שקיב עלי

"ההחלטה על פירוק גדוד חרב היא אחת ההחלטות החשובות והטובות בעיניי שקרתה כלפי בני העדה הדרוזית בשנים האחרונות בצה"ל", מוסיף הגורם הבכיר. "בשנים האחרונות הגדוד הפך לעול ולמעמסה על צה"ל, משום שמרבית בני העדה לא רצו להגיע אליו. עם זאת, בהחלט יש קומץ קטן מאוד מבני העדה הדרוזית שהיכולת שלהם להשתלב בצה"ל היא נמוכה. לכן פתחנו עבורם קורס עברית ייעודי בבסיס 'מחווה אלון'. בנוסף, הרחבנו את מערך המכינות לבני העדה הדרוזית ובראשן מכינת 'כרם אל', והעברנו את כל הטיפול בבני העדה הדרוזית ללשכת הגיוס בטבריה כדי להתמקצע בגיוס. בעתיד גם יעלה משמעותית מספר הדרוזים בעתודה לצה"ל. יש לנו יותר דרוזים ביחידות הסייבר ויותר דרוזים בגרעיני הנח"ל. כלפי הרוב, פירוק הגדוד הביא למצב שבו אנחנו משבצים אותם בצורה הרבה יותר שוויונית".

באשר למקרי התקיפות אומר הגורם, כי אלה "מקרים חריגים וקיצוניים שהצבא כמובן מוקיע מכל וכל. האירועים נמצאים בחקירת מצ"ח, ואין לי ספק שהדין ימוצה עם האחראים ושהמחיר יהיה כבד".