מה אנחנו באמת יודעים על ההיסטוריה שלנו? ספרים, מחקרים ועדויות חושפים חלק מהתמונה, אבל גם הם מתבססים לא מעט על ארכיונים, ובראשם ארכיון המדינה.

בעוד שנהלים מסוימים לגבי חשיפת חומרים הם ברורים, נהלים אחרים עמומים יותר. למשל, ההנחיות בדבר מועד חשיפת חומרים ידועות – מסמכים ברמת רגישות נמוכה יחשפו תוך 15־30 שנה, וחומרים רגישים יותר, כמו אלה הקשורים לפן הביטחוני, יחשפו רק אחרי 50 או 70 שנה. ומה קורה כשמגיע מועד החשיפה? כאן הסיפור מורכב יותר.

דוגמה: בקיץ האחרון ציינו 50 שנה למלחמת ששת הימים, ובארכיון המדינה שיחררו באופן יזום עשרות פרוטוקולים מישיבות ועדת השרים לענייני ביטחון מהתקופה הרגישה שלפני ואחרי פרוץ הקרבות. שאפו? חכו. עיון במסמכים מגלה שבחלקם הושחרו קטעים שלמים, כך שלא ניתן תמיד לקבל את התמונה המלאה. כשיש פגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה, יש בכך היגיון. אלא שבימים האחרונים, ובלי לעורר תשומת לב, הוחלף אחד הפרוטוקולים הללו במסמך כמעט זהה.

מדובר בישיבה מתאריך ה־3 בינואר 1967, שבה דנו בחדירות של סורים לישראל. השוואה בין שני המסמכים מלמדת שבפרוטוקול שהוצג כמה חודשים באתר ארכיון המדינה הושחרו ארבעה קטעים, ואילו בפרוטוקול החדש ההשחרות נעלמו. כך אפשר כעת לדעת שראש אג"ם דאז, האלוף עזר ויצמן, סיפר לשרים על "שיטת החיץ" שבמסגרתה צה"ל ירה לכיוון רועים או עדרים שנכנסו לשטחים שבמחלוקת. ויצמן גם סיפר על מקרה יוצא דופן שהתרחש לילה קודם באזור היישוב כורזים ושבו ככל הנראה חיילים סורים נכנסו לשטח המריבה, ולאחר מכן נורו פגזי טנקים לעבר עמדות ישראליות. חייל נפצע קל מרסיס ברגלו, דיווח ויצמן והוסיף: "לנו לא היה נשק מתאים לענות להם".

שינוי בחשיפת מסמך אינו דבר שגרתי, אז כיצד נעלמו לפתע ההשחרות? אדם שפנה לארכיון המדינה ביקש לברר מדוע קטעים בפרוטוקול הוסתרו, מה שהתניע בדיקה מחודשת בהרכב אחר מהצוות שבחן את המסמך לראשונה. מממצאי הצוות עלה שהייתה החמרה בבדיקה ושניתן להציגו נקי ממחיקות. "חשיפה זה לא מתמטיקה. לפעמים אפשר לטעות או להעריך לא נכון", הסביר גורם שליווה את התהליך.

בשנים האחרונות העלו חוקרים ואנשי מקצוע מתחום הארכיונאות טענות כי מדיניות חשיפת המסמכים בארכיון המדינה אינה ברורה וכי לעיתים נראה שההשחרות שרירותיות. השינוי בחשיפת הפרוטוקול מינואר 1967, אם כך, משמח. הציבור הרוויח מסמך מלא ושקוף. אך מה לגבי עשרות הפרוטוקולים האחרים מאותה תקופה שבהם הוסתרו קטעים רבים? האם גם בהם מתחבא מידע שאמור להיות בכלל נגיש לעינינו?

למרות השינוי הכולל במסמך המדובר מצאה בדיקתנו שאף אחד מהם לא נבחן מחדש. ההשחרות כמובן לא נגמרות כאן, ובמיליוני המסמכים שבאתר ארכיון המדינה תיתקלו בהן שוב ושוב, וסביר להניח שגם בהם יש מידע שהוסתר ללא צורך. את המחיר הציבורי של חסימת מידע אי אפשר למדוד, לכן יש לדרוש מהאמונים על התחום לכוון מחדש את המצפן הפנימי ולהעניק לנו את מקסימום המידע האפשרי. √