"שאלתי אותו: "איך אתה מעז לא לדבר עם אמא שלך? תגיד תודה שיש לך אמא!""

נטלי לוי הייתה בת ארבע בלבד כשהתייתמה מאמה. היא גדלה עם אביה וחלמה שביום מן הימים תמצא גבר שישרה עליה, כמוהו, רוגע וביטחון. לפני 11 חודשים, ביום הולדתה ה־26, היא מצאה אחד כזה, הזמר דודו אהרון. כיוון שגדלה על קו הרצליה־לוס־אנג'לס היא הייתה רחוקה מאוד מסלסולי המוזיקה המזרחית ("לא יכולתי לשמוע מוזיקה עברית, חוץ משלמה ארצי") וגם לא הייתה מעורה ברכילות העסיסית על פרידתו מארוסתו שיר רוזנבלום בלחץ אמו, ציפורה, שנעזרה ברבנים ובכישופים. עכשיו הם חולקים דירה שכורה בגבעתיים וכבר מדברים על ילדים.

"כולם אומרים שייצאו לנו ילדים יפים, עם העור השחום שלו והעיניים הירוקות שלי, אבל זה גם יכול להיות להפך", היא מחייכת. "חוץ מזה, הפנימיות הרבה יותר חשובה מהיופי החיצוני. דודו שואל אותי מה אני רוצה שהילדים שלנו ייקחו ממנו ואני עונה, 'רק את הריסים'. לדוויד שלי – כן, זה שם החיבה שלו – יש ריסים ארוכים, מהממים".

ומה אומרת אמא ציפורה?

"דודו אוהב מאוד את הוריו, וכשהוא סיפר לי על הריחוק שנוצר ביניהם שאלתי אותו, 'איך אתה מעז לא לדבר עם אמא שלך? תגיד תודה שיש לך אמא'. שלושה שבועות אחרי שהכרנו הוא לקח אותי לבית הוריו ובשנייה שנכנסתי אמא שלו אמרה לו, 'נו, תתחתן איתה'. דודו היה בהלם, הוא בחיים לא שמע ממנה דבר כזה, ונוצר בינינו חיבור נהדר. מאז אנחנו מתארחים אצלם פעם בשבוע, או בשישי בערב או לג'חנון של שבת. ציפורה היא אישה של נתינה, אישה של פעם שלא מבינה בתקשורת, ולדעתי עשו בה לינץ'. מותר לאמא לא להתלהב מהבחירה של בנה, מותר לה למתוח ביקורת, הרי כל מה שהיא עושה נובע מאהבה".

עם דודו. "הפנימיות הרבה יותר חשובה מהיופי החיצוני"

מי תלווה אותך לחופה?

"אני באמת לא יודעת. אמא שלי איננה, גם אשתו השנייה של אבא שלי, שגידלה אותי מגיל חמש, כבר לא בתמונה, אבל אני לא רוצה חתונה גדולה. בא לי לחלק אותה לשניים. טקס מצומצם, בנוכחות המשפחה בלבד, ואחריו מסיבה. אני לא צריכה אלפיים איש שיעמדו ויסתכלו עליי ברגע הכי קדוש בחיי וגם דודו חושב כמוני. חתונה זה לא שואו".

לאבד אמא

לוי, הפרזנטורית של רשת נעלי TOGO, נולדה בבוורלי־הילס, לוס־אנג'לס, לשם עקר אביה, יובל לוי, כשסיים את שירותו הצבאי. "אבא פתח את תחנת הרדיו הישראלית הראשונה באל־איי, הביא את עפרה חזה וצביקה פיק להופעות, והכיר את אמא שלי, תמי, שהייתה מבוגרת ממנו בעשר שנים. היא הייתה גרושה עם שני ילדים, גליה ויוסי. כשהייתי בת שנתיים הוריי החליטו לגדל אותי בארץ ועשינו עלייה".

המשפחה השתקעה בבית בהרצליה הירוקה. "אבא פתח חברה לתיווך נדל"ן וכשהייתי בת ארבע אמא נפטרה. היה לה משהו בגב, היא עברה ניתוח שהצליח, אבל כתוצאה ממנו פיתחה קריש דם. השנים הראשונות של חיי נמחקו לי מהתודעה. אבא שלי בחר ליצור עבורי תא משפחתי נורמלי. הוא הכיר אישה גרושה עם ילדה גדולה ממני, שמהיום הראשון תיפקדה עבורי כאמא מדהימה. כשהייתי בת שש הם התחתנו, אני הייתי השושבינה, והם הולידו לי אחות. היו לנו חיים טובים ולא הרגשתי שום חסך".

כשהייתה בת 15 החליט אביה שהיא מספיק בוגרת כדי להתמודד. "הוא קרא לי למשרד שלו, פתח אלבומים ושאל אם אני רוצה להכיר את המשפחה של אמי", היא מספרת. "התלהבתי. אבא ואני טסנו ללוס־אנג'לס לשבוע. הגענו לבית של דודה שלי, אחותה התאומה של אמי, וכולם בכו מהתרגשות מפני שזכרו אותי כתינוקת. שנה לאחר מכן אבי ואשתו החליטו לעבור ללוס־אנג'לס כדי לשדרג את החיים. לא רציתי לעבור לשם. למדתי בתיכון היובל בהרצליה במגמת מחול, הייתי בטוחה שאהפוך לרקדנית, היו לי בגרויות על הראש וגם היה לי חבר, אבל נאלצתי לנדוד בעקבותיהם. גרנו בוואלי, אבא עבד בנדל"ן, לא נקלטתי מבחינה חברתית, התלמידים מהכיתה שלי התכוננו לקולג' כשאני חשבתי על הצבא, ואחרי שלושה חודשים הוריי החליטו להתגרש".

הורייך? את מתכוונת לאביך ואשתו?

"כן, היא לא הייתה אמי הביולוגית, אבל כשהם החליטו להתגרש הרגשתי שאני שוב מאבדת אמא וזה היה נורא. הרגשתי שאני תקועה בינו לבינה והחלטתי לחזור ארצה. אבא שכר לי יחידת דיור ליד סבתא שלי, קרוב לתיכון, והפכתי לעצמאית. טסתי לאל־איי כדי לתמוך באבא במהלך הדיונים בבית המשפט והגשתי בקשה לשחרור מהצבא כדי שאוכל לחזור לשם. הם נכנסו למשפט גירושים מכוער ואחרי שהפרידו כוחות לחלוטין הקשר נותק. כבר שמונה שנים אין לי קשר לא עם האישה שהייתה לי אמא שנייה ולא עם אחותי למחצה, הבת שהיא ילדה לאבי".

את מתגעגעת אליהן?

"כבר לא. מילאתי את החיים שלי בחברות נפש ובתעסוקה. למדתי ורקדתי עד שנגמרו לי הברכיים, הסחוס נשחק בעקבות עשר שנים של עשר שעות ריקוד ביום. עוד משבר קטן. עברתי ללהקת 'על הבמה' של הרצליה כשחקנית וזמרת, למרות שאני לא זמרת מי יודע מה. כשאבא סיים את הגירושים הוא חזר לארץ וגרנו ביחד. הוא החבר הכי טוב שלי ובעיניי הוא האדם הכי חזק בעולם. כשקיבלתי את הפטור מהצבא כבר לא הייתה לי סיבה לחזור לשם. עברתי לתל־אביב, בירמנתי, התערבבתי, ועד שבנות גילי השתחררו מהמדים כבר מיציתי את חיי הלילה של העיר הגדולה".

אביה לחץ עליה להמשיך ללימודים גבוהים. "נרשמתי למכללה למינהל בראשון־לציון ואחרי שנתיים של מכינה הימרתי על עיצוב פנים. המון לילות לבנים. המשכתי לברמן, לא היו לי יותר מארבע שעות שינה בלילה, חטפתי סחרחורות איומות ובשלב מסוים בן זוגי, בעלים של בר, לקח אותי לבית חולים. כל הבדיקות יצאו תקינות, אבל הייתי בטוחה שיש לי משהו במוח. רק אחרי שעברתי אם־אר־איי הבנתי שאלה חרדות. ביקשתי כדורים לחרדה, משהו בסיסי, ומאז שהם בתיק שלי לא נגעתי בהם. הכל בראש".

בסוף השנה השלישית היא הקפיאה את הלימודים לטובת דוגמנות. "ידעתי שנולדתי יפה, שאני אוהבת מצלמה ושאני יכולה לדגמן, למרות שאני 1.71 מ'. כבר בגיל 12 עשו לי בוק. כשהסוכנות הציעה לי לעבור למילאנו אבא נבהל, אבל בשבילי זה היה מושלם. בגיל 22 גרתי בדירת דוגמניות עם ילדות בנות 16 והרגשתי כמו אמא שלהן. שם התחלתי להיפתח. עשיתי פרסומת ללוריאל, גם הטיסו אותי לצילומים בפריז, אבל המשהו הגדול באמת לא קרה. הבנתי שאני לא הולכת להפוך לבר רפאלי השנייה ושמחתי על החוויה".

בשובה ארצה היא נפרדה ממי שהיה בן זוגה במשך ארבע שנים ("הבנתי שאני יכולה להיות עצמאית ולא חייבת בן זוג לצידי") ולמרות שהגישה פרויקט גמר מוצלח אזרה אומץ להודות שטעתה בבחירת המקצוע. "בתקופת הסטאז' אצל מעצב נודע ישבתי כל היום מול המחשב וזה שבר אותי סופית. הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו יצירתי. עיצבתי יומן שנה עם השם שלי על הכריכה, חברות שלי התלהבו ממנו ושאלו למה לא למדתי עיצוב גרפי. כשהתחלתי לקבל הזמנות פתחתי חברה למיתוג מוצרים – Lifetime by N.L – ועיצבתי 'יומן אושר' שמכיל משפטי מוטיבציה והלקוחות, מאנשים פרטיים ועד לחברות גדולות, מזמינים דרך האתר".

יש פרנסה?

"זה לא פשוט להיות עצמאית, להתרוצץ בין בתי דפוס ולספק את הסחורה. אבל ככה, על הדרך, גם חזרתי לדגמן. הגעתי לפגישה בנעלי TOGO כדי לשווק את היומנים ובלי קשר אליהם הציעו לי להצטלם לקמפיין החורף שלהם – טלוויזיה, מודעות, שלטי חוצות, כל החבילה".

ל־ TOGO . "על הדרך, גם חזרתי לדגמן" (צילום: תום מרשק)

יצאנו לאור

את דודו אהרון (33) היא הכירה ביום הולדתה ה־26. "ניר גולדמן, חבר ילדות שלי שעובד במשרד של דודו, טחן לי המון פעמים, 'דודו, דודו' ואפילו לא הקשבתי לסיפורים מפני שלא התעניינתי בזמרים מזרחיים. בערב כשניר ואני ישבנו במסעדה, דודו צילצל אליו בפייס טיים, התחלנו לדבר והכל זרם בינינו מהר. דודו היה מיד אחרי ביטול האירוסים ושכר דירה בבית מלון בהרצליה, כל ערב הגעתי אליו עם שקיות של בגדים למחר עד שהוא שאל, 'אולי תשאירי אותם כאן?' הוא היה זקוק לשקט שאחרי הסערה והתאים לנו להיות בלבד שלנו. בשבוע הראשון שלנו ביחד העליתי לאינסטגרם תמונה של בקבוק הבושם שלי שנשבר. אחרי שעה דפקו בדלת. דודו שלח לי בקבוק בושם חדש וכתב, 'הלוואי שאני אזכה להריח אותך כל החיים'. יש לו כישרון כתיבה אדיר, כל ברכה שלו זה שיר. הוא תימני, אבל לא באופי, הוא הכי לארג' והכי מפנק במתנות. אחרי חודש טסנו לחו"ל ביחד וכשחזרנו לארץ יצאנו לאור".

את מלווה אותו להופעות?

"רק ל'הופעות כרטיסים', קיסריה, האנגר, רידינג, כאלה, לא לחתונות. דודו לא נותן לי לא 100 אחוז ביטחון, אלא 200. הוא לא שותה אלכוהול, לא מעשן, לא יוצא למסיבות, הכי בן אדם של בית. ברגע שהוא יורד מהבמה הוא מצלצל אליי ואני משתדלת לחכות לו עד שהוא חוזר. אבא שלי מת עליו מפני שהוא רואה עד כמה אני מאושרת. דודו מאזן אותי. הייתי בנאדם קיצוני, שחור או לבן, והוא מוצא לי קצת אפור. בזכותו, למשל, התחלתי לדבר בבוקר. עד אז, כשהתעוררתי אמרתי שאני צריכה שעתיים לבד, עם המחשבות שלי, וניפנפתי מעליי את כל מי שהיה בסביבה".

לוי עיצבה את דירתם המשותפת "בסגנון ניו־יורקי", כהגדרתה, וכמעט מדי בוקר היא נוסעת לעבוד בבית אביה, שלפני שנתיים התחתן בפעם השלישית. "אחרי הגירושים הייתי לאבא בת, חברה, בת זוג, אמא, הכל. כשאירית נכנסה לחייו חזרתי להיות בתו. היא אישה מדהימה ואני אוהבת אותה מאוד. בשעות היום הבית ריק, שניהם בעבודה, ויש לי שם שקט והשראה. רוב העבודה של דודו מתנהלת בלילות, בשעות היום הוא באולפן או בפגישות, ואני רוצה שנתגעגע גם כשאנחנו נפרדים לחמש שעות. אם הוא יראה את הפרצוף שלי כל היום הוא לא ישלח לי הודעה של 'מתי את באה?'"

מתי החתונה?

"עוד לא קבענו, הוא עוד לא הציע, אבל נראה לי שבקרוב. למה לבזבז זמן? שנינו בשלים למשפחה".

הוא כבר כתב לך שיר?

"לאקסית שלו הוא כתב את 'שם טבעת עליה', להיט ענקי, וקרה מה שקרה. אמרתי לדוויד שאני לא מחכה".

"כל השירים בהשראתה"

"גיליון שלם לא יספיק כדי לתאר למה התאהבתי בנטלי", אומר דודו אהרון. "וזה לא רק בגלל יופייה. נכבשתי באישיות שלה, במידות הטובות שלה, היא מאוד בוגרת לגילה ואני מרגיש בר מזל. זכיתי. באלבום החדש, שאמור לצאת בעזרת השם אי שם במארס, כל השירים יהיו בהשראתה".

עד כמה אתה סובל מהחיטוט בחיי האהבה שלך?

"עולם הזוהר תובע ממך מחיר גבוה, חוויתי מצבים שבהם הייתי מעדיף להיות אלמוני, אבל לא כל אחד זוכה באהבת הקהל, זו מתנה משמיים. אני רוצה להקדיש את חיי למוזיקה, במקביל לחיי משפחה, ובחרתי לי בת זוג שיודעת להתמודד עם מצבים. אני מרגיש שהגעתי למנוחה ולנחלה".