"הבנתי שאני לא א–מינית"

גדלתי ביישוב קטן בדרום. כבר בתיכון הרגשתי שאני לא חולקת אותן חוויות שהיו לחברותיי, כלומר - לדבר על בנים ולהתרגש מהם. חשבתי שמשהו בי לא תקין, שאולי אני צריכה להתאמץ לנסות. מנשיקה ועד סקס. היום אני יודעת שהפעלתי מנגנון של ניכור וניתוק שאיפשר את זה. ואז היה שלב שבו חשבתי שאני א־מינית. לא עלה בדעתי שאולי אני נמשכת לנשים. רק במבט לאחור אני יכולה לומר שזה היה שם בשלב מוקדם. אפילו כלפי מורה בחטיבת הביניים. חשתי התרגשות כשראיתי אותה ואולי אפילו התאהבות שלא ידעתי לקרוא לה בשמה. אבל הדחקתי.

הרגע המכונן היה בצבא. ביישוב שבו גדלתי לא ראיתי הומואים ולסביות, ובצבא החבר הכי טוב שלי היה הומו מחוץ לארון. שם התאהבתי באישה. סטרייטית. התחברנו מאוד ולקראת סוף השירות יצאתי בפניה מהארון. הייתי בטוחה שבנקודה הזאת תסתיים החברות בינינו והופתעתי מהתגובה החמה שלה. היא אמרה שהיא אוהבת אותי ושנמשיך להיות חברות ושאחיה את האמת שלי, גם אם לא איתה.

כשהשתחררתי עברתי לגור בתל־אביב ושם, לראשונה, מימשתי אהבת אישה. היא הייתה בי־סקסואלית. יום אחד, כשחזרתי בהפתעה למעונות שבהם גרנו, ראיתי אותה באמצע סקס עם מישהו. לא סיפרתי לה שראיתי והמשכנו את הקשר. היה בזה ביטול עצמי במובן שעשיתי הכל כדי שתישאר. סוף־סוף יכולתי לממש משהו ממני ופחדתי שזה רק איתה. יום אחד היא אמרה שאם הייתי גבר כבר היינו מתחתנות ועושות ילדים. לרגע חשבתי שאולי אהפוך בשבילה לגבר והיא תהיה שלי, ואז הבנתי שמה פתאום, שאני מאוד מחוברת לנשיות שלי. נפרדנו. עד אז הייתי בארון ודווקא כשנגמר הקשר איתה סיפרתי לאחיות שלי. זה היה אחרי שהן שאלו למה אני רחוקה מהן ולא באה לבקר. בעידודן סיפרתי לאמא. היא חיבקה אותי ואמרה שהיא מאוד אוהבת אותי. באותו לילה ישנתי לידה ושמעתי אותה בוכה לתוך הכרית. בבוקר, כשיצאתי מהבית, הרגשתי שאני האדם הכי משוחרר עלי אדמות. שעכשיו אמא היא זו שצריכה לעבור את תהליך הקבלה והיציאה מהארון. הרגשתי שאני צריכה להיות לידה וחזרתי לגור בבית, אבל מהר מאוד שקעתי בדיכאון. האחים שלי ראו אותי שוקעת ושלפו אותי לעבוד בעסק המשפחתי, שם פגשתי את מי שאחר כך איתה התחתנתי וחייתי עשר שנים, עד לפני מספר חודשים.

הכניסה שלה לחיי הפכה את הנטייה המינית שלי ללגיטימית ונתנה תחושה שעל אף שאני לסבית אני יכולה לחיות חיים נורמליים. שזה היה החשש הגדול של אימא. פתאום היה חיבור בין החוץ לפנים. זאת הייתה מערכת יחסים רצינית ועמוקה. הבנתי שאני לא א־מינית כמו שחשבתי. הבנתי שאישה מעוררת בי את המקום הבטוח והמכיל ומעניקה לי עונג והנאות שלא חשבתי שאני יכולה לחוות. חיינו יחד חמש שנים ואז התחתנו ושנה אחרי החתונה פתחנו את הזוגיות. עוד לפני כן עלתה בינינו שאלה מה יקרה כשמישהי מאיתנו תרצה להתנסות עם מישהי אחרת. זה קרה כשהכרנו אישה ששתינו התעניינו בה ובמשך כשנה ניהלנו סוג של מערכת פוליאמורית. קרה שם משהו שבעקבותיו נוצר עניין חדש ומרענן מול בת הזוג שלי. במובנים מסוימים הרגשתי שאני פוגשת אותה לראשונה. למדתי על דברים חדשים שהיא אוהבת והתרגשתי לראות אותה עושה סקס עם אישה אחרת. אחרי חצי שנה הרמונית האיזון הופר כי נוצרה קרבה עמוקה יותר ביני לבין האישה החדשה. גילינו בתוכנו את החלק האנושי שנקרא קנאה, לא ניצחנו אותה ופרמנו את השלישייה.

אחרי תקופה נוספת החלטנו להיכנס להיריון. היום אני מבינה שניסיונות הכניסה להיריון היו ניסיון לזרוק קרש הצלה לזוגיות. במשך שנה וחצי הגוף שלי הפך כלי קיבול לזרע ולהורמונים. הרגשתי ניכור עצום. לא עצרתי לראות מה קורה לי, ואני חושבת שזה מה שאיפשר את התהליך האינטנסיבי של הניסיונות להרות שלא צלחו. זה לא כמו להיות עם מי שאת אוהבת, בדרך הטבעית. זה היה לי קשה. על סקס לא היה מה לדבר. לא היה לי חשק ולא רצון, וכל זה השתלב בעוד דברים שהפסיקו לעבוד בינינו. היינו יחד עשר שנים, ולפניה לא היו לי הרבה התנסויות. אחרי שנפרדנו משהו בי התעורר וחזרתי לחיות. היום אני בתוך יחסים חדשים שבהם אני מגלה דברים חדשים על עצמי, מקומות חדשים בגוף ודברים שחשבתי שאני לא אוהבת. כמו חדירה למשל. זה מרגיש כמו התמסרות מוחלטת לעצמי ולמי שאיתי מתוך אמון רגשי ופיזי. אני אוהבת את עצמי קצת יותר וסולחת לעצמי על דברים שעשיתי, כמו ההבנה שהייתי בזוגיות שצימצמה אותי. הבנתי שאני לא יכולה להפריד סקס מאהבה. אני יודעת שיש אנשים שמצליחים לקיים יחסי מין מהנים וזה לא אומר שיש שם היקשרות ועומק רגשי. הלוואי שיכולתי לפעמים סתם ליהנות מסקס, אבל החלק הרגשי משמעותי מאוד ביכולת שלי ליהנות ולהתמסר. יש הדדיות בין המין לבין הרגש. אחד מעצים את השני.

erot.woman@gmail.com