פעם, לפני שנים, למדתי אצל הרב דרוקמן בישיבה התיכונית באור־עציון. בשיעורים שלו היה הרב מדבר הרבה על ערכים ומוסר, ואחרי זה גם על פוליטיקה. בגיל 15, דמותו המיוחדת הרשימה (ולפעמים קצת הפחידה) אותי. הכל אצלו היה תערובת: ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל והפגנות ישראליות. הכל היה גם תערובת אצלנו, התלמידים.
בשבת האחרונה, אחרי שנשלחו אליו שליחים פוליטיים מלשכה חשובה, הודיע הרב במכתב פומבי שאסור להפגין בירושלים בעד ממלכתיות וטוהר המידות. למה? כי זה פוליטיקה. ובכלל, זה עלול להביא לעוד הסכם אוסלו ולפגיעה בעולם התורה. 24 שעות לפני כן פירסם רב מצפת כי מי שיגיע לכיכר ציון טיפש, ומבין הרבנים שהתכוונו להגיע להפגנה הזכיר את הרב יובל שרלו וטען שהוא מייצג רק את עצמו. הרי ידוע שתפקיד רבנים הוא לקרוא לאחרים בשמות כדי שלא יגיעו להפגין בעד טוהר המידות ולזלזל ברבנים אחרים.
אני נדרש לעניין אחרי בקשת נתניהו מכמה רבנים מובילים בציונות הדתית להגיע היום בדחיפות ללשכתו ולתת לו גיבוי למפרע נוכח המלצות המשטרה הצפויות. מותר ורצוי לדבר בעד חזקת החפות, אבל אי־אפשר לצפות שרבנים יקראו לעצימת עיניים, יהיו ההמלצות אשר יהיו. מה המשמעות של אסור "שיפול חלילה" ראש ממשלה, כפי שכתב אחד הרבנים ערב ההפגנה? איך זה מסתדר עם הביטוי "תורת חיים"?
ואם יטעו חלילה הרבנים המכובדים, כפי שטעו אלה שהפכו הפגנה בעד טוהר מידות וממלכתיות "למסוכנת", ויהפכו דיון בנושא נקיון כפיים לאסור מדעת תורה בשם גיבוי למנהיג, אבקש מהם לקיים דיון אחר – כדי להמחיש את האבסורד. דיון אמיתי – בתקווה שזה מותר ולא מהווה סכנה לשלטון ולתורה – על מה זה אומר להיות ימין בישראל.
כי הנה, כבוד הרבנים, בניגוד לחששותיי מתגלה הנשיא טראמפ כהזדמנות חד־פעמית לממש מדיניות ישראלית רצינית לגבי ההתיישבות ביו"ש. הוא הכיר בירושלים, ובעקבותיו שגרירות גוואטמלה תעבור (ותודה להם על כך). אבל מה בפרקטיקה? מה החזון הימני כחלופה להסכם מסוכן בקווי 67’?
האם מותר לדון, נניח, בכך שכל ההבטחות לבנייה של אלפי יחידות דיור לא מומשו? האם מותר לשאול איך זה שחוגגים בגוש עציון 50 שנה לשחרור, אבל בישראל הרשמית הוא עדיין מוגדר "שטח מוחזק"? ומה עם העובדה שבהר הצופים מפחדים לבנות את המכללות הצבאיות, כי זה היה פעם שטח מפורז? בהר בצופים, בשר מבשרנו, צמוד להר הזיתים, קונצנזוס לאומי – מעל העיר העתיקה. מכירים עוד בירה שבה מפחדים לבנות מכללה לקצינים?
ואם כבר ימין, אז מה בנוגע לסיסמאות על אקטיביזם שיפוטי? משהו השתנה מאז שהימין בשלטון? האם אנשי הקואליציה הם פרשנים או דרג פוליטי שמשפיע על מה שקורה? ואם כן, איפה ההשפעה? או שאולי הממשלה הזאת מתמרנת מדינית, בהצלחה רבה, לטעמי, אבל רק מתמרנת. לא יותר ולא פחות, ולא למען חזון או למען מטרה נעלה.
קחו לדוגמה את תוכנית בנט – הרעיון הכי סביר כבסיס לדיון שאני מכיר בשיח הימני. האם מישהו קיים עליו ישיבה בממשלה? עזבו בנט. תוכניות אחרות, אולי? ואם ממשלת הימין רק מתמרנת, מה הסכנה הגדולה בעיני הרבנים ב"לכבס בפומבי את הכביסה המלוכלכת" – לדון על היחס המוזר לרשויות החוק ועל מגבלות הכוח?
ובכלל האם היסטוריה של שחרור כ־1,000 מחבלים בעסקת שליט, הצבעה בעד ההתנתקות (שלוש פעמים), הקפאת בנייה ונאום בר־אילן הופכת מישהו לימני אדוק יותר מאחרים? האם זה מעניק לו תעודת כשרות לתקוף אחרים "בשמאלנות"? נותן לו הנחה מעיסוק במידותיו?
לא לשפוט, לא לחרוץ דין – רק לחשוב. ולדבר. מתנות לראש ממשלה, סיאוב, ממלכתיות, מדיניות וחזון. יש מספיק רבנים אמיצים. ואם לא ידברו, יהודים טובים, האם זה ייעלם? ובעיקר, מה תפקידם של אנשי רוח ודת: לחנך את הציבור או להמתיק סוד על מספר מנדטים לפה או לשם?
