בחודשים האחרונים, במסגרת הכנה של סרט על חייו של אריאל שרון שיוקרן באתר הזיכרון בפארק הנושא את שמו, אני מוצא את עצמי צועד בעקבות תחנות חייו של האיש שהותיר חותם בכל צומת לאומי שחייב הכרעה. לא יהיה מוגזם לקבוע שבביוגרפיה האיש מסמל למעשה את שביל ישראל.

ההכרעות והמהלכים ששרון היה שותף להם יקבעו בבוא היום את גבולות הקבע של המדינה. ההתנחלויות ביהודה ושומרון, ההתיישבות במצפים בגליל ופינוי גוש קטיף — כל אלה הם אבני דרך שבסופם של תהליכים מייסרים יסייעו לקבוע מה שלנו ומה שייך לצד האחר, איפה ישראל ואיפה פלסטין.

כאיש צבא, לשרון יש תרומה מכרעת בהנחת היסודות לתורת הלחימה של צה"ל — החל מהקמת יחידה 101 בתחילת שנות ה־50 ועד מלחמת יום הכיפורים, שבה פיקד על האוגדה שחצתה את תעלת סואץ ולמעשה הביא לישראל את הניצחון במלחמה.

אני לא מתעלם מהפרקים השנויים במחלוקת בביוגרפיה שלו: מלחמת לבנון הראשונה, ובעיקר הפרק המזעזע של הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה, וההחלטה לפנות אלפי מתיישבים מגוש קטיף במסגרת "ההתנתקות".

שתי עדויות מבין אלה ששמעתי לקראת צילומי הסרט השאירו אצלי רושם עז. הראשונה היא של פנחס (פיניה) גרינברגר, שהגיע לארץ בגיל 16 אחרי שחווה את זוועות השואה. הוא התגייס לצה"ל ובתחילת שנות ה־50 שירת בפלוגה 37 בגולני. מפקד הפלוגה, אריאל שרון, כך מספר פיניה, הבחין שבסופי שבוע כל החיילים יצאו לבתי משפחותיהם והוא נשאר בבסיס.

"למה אתה לא נוסע הביתה?" שאל אותו שרון.

"משום שאין לי בית", השיב פיניה.

"אם כך, מעכשיו אתה מצטרף אליי בכל יציאה ומתארח אצלנו בכפר־מל"ל".

וכך היה. "נסענו לכפר־מל"ל והתארחתי בבית הוריו של אריק", מספר גרינברגר. "כאשר ביקשתי משרון להצטרף אליו ולעזור בעבודות במשק, הוא השיב לי, 'בשום פנים ואופן. אתה אורח שלנו'". לימים, גרינברגר סיים את שירותו בצה"ל בדרגת סגן־אלוף.

בשיחה נוספת סיפר מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר הנרי קיסינג'ר על הקשר העמוק שקיים לאורך שנים עם שרון. "במלחמת יום הכיפורים דיווחו לי ראשי הפנטגון כשהאוגדה של שרון חצתה את התעלה", נזכר קיסינג'ר. "מפקדי הצבא האמריקאי לא ייחסו חשיבות למהלך הצליחה".

אבל 48 שעות לאחר הצליחה התברר שראשי הקרמלין במוסקבה מבקשים להגיע להפסקת אש. "הם הבינו שנאצר, הקליינט שבו השקיעו מיליארדים, עומד לספוג מפלה שלא הייתה כמותה בהיסטוריה".

קיסינג'ר סיפר עוד על פגישה בניו־יורק בשנת 2001, שבה שרון חשף בפניו את כוונתו להוביל למהלך לקראת הסדר עם הפלסטינים שיכלול נסיגה עמוקה בגדה. לדברי קיסינג'ר, "שרון הוא הישראלי היחיד שהיה מסוגל לכונן הסדר עם הפלסטינים. אני לא רואה אף אחד אצלכם שמסוגל להוביל את ישראל להסדר שיחייב אתכם להתפשר".

שנותיו של שרון כראש הממשלה התאפיינו בקשב מוגבר למגוון נרחב של תפיסות עולם וברצון להתפייס עם חורשי רעתו בעבר. כל זה לא מנע ממנו לנהוג באכזריות כלפי עמיתיו בליכוד שניסו לבחון את עצביו.

בסופה של אחת הישיבות הדרמטיות בכנסת, שבה אילץ חבורה של ח"כים מהליכוד בראשות נתניהו להצביע בעד ההתנתקות, שוחחנו בטלפון.

"הצלחת לכופף אותם", אמרתי לו.

שרון השיב: "שנינו גדלנו במושב. ייתכן שאנחנו נראים גלמים, אבל אנחנו יודעים לעבוד".