yed300250
הכי מטוקבקות
    מימין: ניצה אלון, הדס אמית, אורי שחר ואילנה שחר
    חדשות • 27.12.2017
    גמלאים חסרי מנוח
    הם גרו בבית נוח, בלי דאגות ובלי מחויבות • אבל קבוצה של גמלאים מהצפון, קיבוצניקים ומושבניקים, עזבו את החיים הטובים מאחור ויצאו לשנת שירות בניצנה שבדרום • ישנים על מיטת קפיצים מברזל, עובדים 12 שעות ביממה, יוצאים לחופשה רק פעם בשבועיים, אבל מאושרים מכל רגע • "ההתנדבות והנתינה ממלאות אותנו"
    מתן צורי

    יש כאלה שבתקופת הפנסיה מעדיפים לטייל כמה שיותר בחו"ל או פשוט לשבת בבית ולנוח. אבל קבוצת גמלאים מהצפון החליטו על מסלול שונה לגמרי. הילדים והנכדים חושבים שהם "השתגעו" או משהו כזה, אבל הם מרוצים מכל רגע.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    באחרונה פתחה התנועה הקיבוצית הרשמה לפרויקט גש"ש (גמלאי שנת שירות). מדובר ביוזמה נועזת למדי, שכן שנת שירות היא מסלול שאותו עושים בני נוער על סף גיוס, שמחליטים לתרום לחברה מזמנם בדרכים שונות.

     

    ההיענות הייתה מהירה. הקבוצה הראשונה, המונה שמונה גמלאים, כבר עושה את שנת השירות בכפר הנוער ניצנה שליד גבול מצרים. הם קיבוצניקים ומושבניקים, כולם כבר סבים וסבתות. בין חברי הקבוצה: אורי ואילנה שחר מקיבוץ יראון שבגליל העליון, שניהם בני 72, הדס אמית (64) מקיבוץ כברי שבצפון וניצה ודב אלון בני ה־64 מהיישוב תמרת שבצפון.

     

    ניצנה הוא כפר נוער חינוכי העוסק בנושאי מדבר וסביבה ומחנך לאהבת הטבע, הארץ והאדם. יש שם גם אולפן ללימוד עברית. סדר היום של ה"שירותניקים הוותיקים" ארוך ומפרך - משש בבוקר ועד שש בערב - אבל איש מהם לא מתלונן. מרביתם עוסקים בהדרכה או בהוראה, כל אחד בתחומו.

     

    אורי ואילנה עדיין מנסים להתרגל למיטת הקפיצים הצרה מברזל, הדס הביאה מזרן מהבית כדי להתגבר על המעבר ל"מיטת הסדום" הזאת. הם גרים בחדרים נפרדים, אבל באותו מבנה, ממש כמו בקומונה. ביום עובדים, בערב מבלים ביחד. בדרך כלל יוצאים הביתה רק כל שבת שנייה. אז מה דוחף אנשים בגילם לעזוב את הבית הנוח, את הילדים ואת הנכדים ולצאת אל המדבר הרחוק? "הבנתי שלא מתאים לי יותר לקום בכל בוקר, לשתות קפה, לעבוד קצת בגינה ובכך לסגור את היום. חיפשתי משהו משמעותי יותר", מספר אורי. "אמרו לי - 'סע לטוסקנה, תטייל בעולם, תעשה חיים, תנוח'. במקום זה קניתי מכונית במיוחד לנסיעות לניצנה. כל עוד אנחנו בריאים ויכולים לתת מעצמנו לבני הנוער - זה הדבר האמיתי מבחינתי". ניצה סוגרת מעגל: "הבת שלי עשתה כאן שנת שירות לפני שנים רבות, החלטתי ללכת בדרכה. כשסיפרתי לילדים שאני יוצאת לשנת שירות הם חשבו שאני צוחקת. עדיין לא יצאו מההלם. יש כאן אווירה של נתינה ושל חיבור בין בני אדם. זה ממלא אותנו. נמשיך כל עוד כוחנו במותנינו".

     

    בעלה של הדס נשאר בקיבוץ משום שהוא מחנך, ויש לו מחויבות לתלמידיו. בקרוב צפויים כל ילדיהם ונכדיהם להגיע לביקור באחת השבתות. הם, מבחינתם, היו עושים אפילו שנת שירות נוספת.

     

    אסיף איזק, ראש אגף הצעירים והמעורבות בחברה בתנועה הקיבוצית: "אנו גאים במתנדבים שבחרו ללכת לפרויקט הזה".

     

    yed660100