חילוף מנצח
שערוריית קווין ספייסי איימה להרוג את 'כל הכסף שבעולם' אבל רידלי סקוט גייס את כריסטופר פלאמר בן ה־88 ותוך שבוע וקצת צילם מחדש את כל הסצנות של הכוכב שסרח, בלעדיו. מארק וולברג סחט עוד כמה מיליונים בשעות נוספות, מישל וויליאמס טוענת שהתכוונה להחרים את הסרט ורק פלאמר עצמו לא ממש מתחבר לתופעת ה־MeToo#. מאחורי הקלעים של הסרט שהפך לאגדה הוליוודית עוד לפני שיצא
רידלי סקוט הבין מיד את גודל הקטסטרופה. הסרט שחלם עליו שנים, כבר היה גמור, ארוז ומוכן להפצה בחג המולד, והטריילרים הבטיחו דרמה מלהיבה על סיפור אמריקאי קלאסי. ואז, שבועות ספורים לפני התאריך המקודש, נחתה בומבת פרשת עבירות המין והיציאה המבישה של קווין ספייסי מהארון השקוף. סקוט הגיב כהרגלו בכנות - רצף קללות לעבר כוכב הסרט שלו במקרה הזה - אבל גם התאושש במהרה.
"לקח לי פחות משעה להחליט שאני מוחק את ספייסי מהסרט ומצלם מחדש", אומר עכשיו סקוט, יושב רגוע בחדר מלון בלוס־אנג’לס, אחרי שביצע את אחד מתרגילי הודיני הגדולים בהיסטוריה של הוליווד, "אמרתי, 'פאק איט, אני לא אתן לקווין ספייסי להרוס לי את הסרט'. התקשרתי לשותפים שלי לבדוק אם יסכימו לשים עוד כסף, ולשאר חברי הצוות לראות אם הם יכולים לעמוד בזה. אחר כך התקשרתי לכריסטופר פלאמר ושאלתי אם יהיה מוכן לעשות דבר מטורף ולבוא לצלם את כל הסצנות של ספייסי".
כמה זמן עבר מהרגע שהחלטת לצלם שוב ועד שסיימתם?
"תשעה ימי הכנות ועוד תשעה ימים לצלם מחדש 22 סצנות. בסוף כל יום צילומים נכנסתי לחדר העריכה והחלפנו את הסצנות של ספייסי עם אלה של פלאמר, אחת לאחת, לא שנייה אחת יותר או פחות".
לא היה יותר פשוט לדחות את תאריך ההפצה?
"בשום פנים ואופן לא. חג המולד היה התאריך ולא הייתי מוכן לוותר על זה רק בגלל שספייסי דפק אותנו. הוא סיכן את העבודה שלי ושל הרבה מאוד אנשים טובים".
דיברת איתו?
“לא דיברתי איתו, לא התקשרתי אליו, לא רוצה לשמוע ממנו, פאק, אני רוצה להרוג אותו בלי רחמים".
× × ×
רידלי סקוט נמצא בביזנס יותר מ־50 שנה, בוודאי אחד הבמאים האמריקאים הגדולים בעידן המודרני. הוא כבר בן 80, למרות שהוא לא נראה ככה, לא מרגיש ככה ולא מתנהל ככה. אבל עם כל הניסיון האינסופי שלו, מעולם לא עברה עליו חוויית בימוי כמו במקרה של 'כל הכסף שבעולם' - סרט על שערוריית ענק סביב אחת המשפחות האמריקאיות העשירות בהיסטוריה, שמצא עצמו נלחם כדי לשרוד שערוריית ענק סביב הכוכב הראשי שלו.
זה דווקא התחיל מאוד פשוט. סקוט רצה במשך שנים לעשות סרט על סיפור חטיפתו של ג'ון פול גטי השלישי, נכדו של ג'ון פול גטי, המיליארדר היחיד בעולם בשנות ה־70, שסירב לשלם כופר כדי לשחרר את הילד. הוא ליהק את קווין ספייסי לתפקיד סבא גטי, ושם עליו מסכת פנים וכמויות אדירות של איפור כדי להפוך אותו למבוגר יותר; מישל וויליאמס נבחרה לגלם את גייל, אמו של הנער; מארק וולברג היה פלטשר צ’ייס, סוכן סי־איי־אי לשעבר והאיש של גטי למשימות מלוכלכות; וצ’ארלי פלאמר החביב, שכמעט היה 'ספיידרמן', לוהק לתפקיד הנער החטוף.
עם תקציב צנוע למדי של 40 מיליון דולר, נסעו הקאסט המרשים והבמאי המיתולוגי לרומא ועשו סרט שכוון לעונת הפרסים. הם סיימו לצלם בזמן ושמחו שיעמדו בתאריך היציאה שנקבע מראש, גם כי רצו להקדים סדרת טלוויזיה על אותו סיפור, שתעלה בינואר בערוץ FX. ואז הכל התפוצץ.
מישל וויליאמס הייתה הראשונה שמתחה קו אדום. "מיד שאלתי, 'למה שלא ניקח מישהו אחר, נשים מאחוריו מסך ירוק'", היא אומרת עכשיו, "אם הם לא היו מוצאים דרך לסלק את ספייסי, לא הייתי יושבת כאן איתכם עכשיו, לא הייתי רוצה שלסרט הזה יהיו חיים ולא הייתי עוזרת לו. להיות על מסך ענק בסרט זו נוכחות אדירה, לא מוסרי לתת את המתנה הזו למישהו שגרם כל כך הרבה נזק וסבל".
וולברג, שהעלה 13 ק”ג בשביל התפקיד, כבר נפטר מהם וחזר לגרסתו מרובת קוביות הבטן. כדי לשוב ולצלם - ועוד במהלך חג ההודיה - הוא דרש וקיבל שני מיליון דולר, כחלק מתוספת של עשרה מיליון דולר לתקציב.
אחרי ששתי צלעות מהמשולש הבכיר הסכימו להרפתקה, נשאר לסקוט רק ללהק מחליף לספייסי. הוא גישש בכל מיני כיוונים, אבל בסוף חזר לפלאמר, שמראש היה המועמד השני לתפקיד. "בתיאטרון, כשמישהו מת, מביאים מחליף ותוך שעתיים הוא מוכן, אבל בקולנוע לא שמעתי על דבר כזה", אומר פלאמר, שחקן ותיק שכבר חשב שראה הכל, "רידלי התקשר, מאוד רציתי לעבוד איתו, אבל ביקשתי לראות את התסריט קודם. קראתי ואמרתי, 'אלוהים, זה חתיכת תפקיד מרכזי'. הסכמתי מיד".
אתה לא ילד, חששת מהמאמץ הפיזי?
“אנחנו בעסק הזה כדי לקחת סיכונים איומים. בתפקידים של זקנים כמו גטי, ככל שאתה במצב פיזי פחות טוב, ככה עדיף, אז הייתי בכושר מושלם. החשש שלי בגילי הוא תמיד לגבי הזיכרון. תודה לאל שהייתה לי קריירת תיאטרון ארוכה שאימנה אותי לזכור".
וולברג: "כשהגעתי ביום הראשון כריס כבר ישב שם, לבוש ומאופר, רידלי הציג אותנו אחד לשני ואמר אקשן. אני מעריץ את כריס, אדם בגילו בא כמעט בלי הכנה וידע את כל השורות שלו. עבדתי עם הרבה שחקנים בני 40 ומשהו שמגיעים לגמרי לא מוכנים, וזזים באמצע הסצנה כדי להציץ בתסריט. יש הרבה כאלה, יום אחד אנקוב בשמות".
וולברג ראה את הגרסה הראשונה עם ספייסי ולמרות שאהב אותה, אין לו ספק שרידלי נהג נכון: "כולנו עשינו דברים שאנחנו לא גאים בהם, אני בוודאי, אבל ביקשתי סליחה וניסיתי להיות אדם טוב יותר. כולם חפים מפשע עד שהוכח אחרת, אבל בגלל שיש כל כך הרבה תלונות יחד, הכי חשוב היה לכבד את הקורבנות. אנשים הוחלפו בסרטים בשביל הרבה הרבה פחות".
וויליאמס לא ראתה את הגרסה המקורית וגם פלאמר לא. לשניהם אין כוונה לעשות את זה. עבור וויליאמס, העובדה שהוחלט לצלם מחדש, היא רגע פרשת מים. "זו לא בעיה של הוליווד, זו בעיה של החברה כולה", היא אומרת, "זה קורה בכל מקום עבודה, אפילו במקום הכי חשוב במדינה. האנשים האלה חשבו במשך שנים שאי־אפשר לגעת בהם, הם לא פחדו עד היום כי היה קשר שתיקה והרבה בושה, אבל זה נגמר. תמיד חשבנו שלחיות בחברה סקסיסטית זה נתון וצריך להשלים עם זה, אבל אחרי שטראמפ נבחר הבנו שזה לא יכול להימשך ככה. הבחירות היו הטריגר למה שאנחנו רואים עכשיו".
פלאמר מגיב, כצפוי, קצת אחרת. "לא כל המקרים האלה זהים", הוא אומר, "הארווי וויינשטיין זה איום ונורא, אבל רוב הדברים האחרים קורים מימי יוון העתיקה, אני לא כל כך מבין למה זה התפוצץ דווקא עכשיו. אני חושב שזה נהדר שנשים מוצאות את האומץ לדבר, אבל אני גם חושב שחלק מהסיפורים קצת מוגזמים וקצת אובר דה טופ. באופן כללי זו תקופה מאוד לא אטרקטיבית בחברה שלנו".
× × ×
ג’ון פול גטי השלישי, נער בן 16 שהפסיק ללמוד וחי ברומא עם אמנים, אקטיביסטים והמון סמים, נעלם ב־10 ביולי 1973. יומיים לאחר מכן קיבלה אמו, גייל האריס, טלפון עם דרישת כופר של 17 מיליון דולר. האם, שכבר התגרשה אז מבעלה, ג’ון פול גטי השני, אמרה לחוטפים כי אין לה כסף, והם שלחו אותה להשיג אותו מהסבא הגדול, בעל אימפריית הנפט, האיש העשיר בעולם. אבל זה סירב לשלם.
אחרי שלושה חודשים חתכו החוטפים את אוזנו של גטי הצעיר ושלחו אותה למערכת עיתון ברומא. בסופו של דבר הפחיתו את הדרישה לשלושה מיליון דולר. גטי הסכים לשלם 2.2 מיליון, הסכום המקסימלי שיכול היה לנכות לצורכי מס. את שאר הכסף הלווה לבנו, אביו של הנער, בריבית של 4% כמובן.
גטי שוחרר כשהוא סובל מתת־תזונה, חבול ונטול אוזן. זמן מה לאחר מכן התקשר לסבא להגיד תודה, וזה סירב לגשת לטלפון. שמונה שנים אחרי ששוחרר, עבר גטי הצעיר שבץ מוחי בעקבות שימוש יתר בסמים, מה שהותיר אותו משותק, עיוור חלקית ואילם. הוא מת בשנת 2011 בגיל 54.
בסוף כל הסערה הגדולה, הגרסה הסופית של ‘כל הכסף שבעולם’, שעלתה בארץ השבוע, היא דרמת מתח מהנה, שלוקחת לא מעט חופש אמנותי כדי לספר מעשייה מטורפת מהחיים. פלאמר גונב כל אחת מ־22 הסצנות שצילם בתשעה ימים, וויליאמס מצוינת כצפוי כאמא שכולם דורשים ממנה לחכות במטבח לטלפון, ושניהם, יחד עם סקוט, מועמדים לגלובוס הזהב (ביקורת מלאה בעמוד 18).
"סיפורים טובים כבר לא ממש קיימים בקולנוע", אומר פלאמר, "אבל זה סיפור טוב, שייקספירי. המלך ליר הבין בסוף הדרך למה הוא נשאר לבד, אבל גטי לא. אני חושב שהוא כן אהב את הנכד שלו ואלה הרגעים היחידים שרואים שיש לו גם לב. התעקשתי לתת לו קצת חמימות, לא רציתי לשחק אותו כרשע מוחלט".
סקוט: "גטי היה מפורסם כי אז הוא היה האיש היחיד עם יותר ממיליארד דולר. היום יש הרבה מיליארדרים. ראיתי כסף משחית אנשים, אבל גם ראיתי עשירים שלא הושחתו. אני בא ממשפחה של מעמד בינוני ואף פעם לא קינאתי במי שיש לו רולס רויס, אבל ידעתי שאעבוד קשה כדי שאוכל לקנות אחת לעצמי. אני משתגע כשמדברים על מעמד הפועלים כאילו אני לא משתייך אליו. יש אנשים שעובדים 60 שעות בשבוע ונחשבים מעמד פועלים, אני עובד 130 שעות בשבוע ואני לא פועל? אתה קורע את התחת וכשאתה הופך עשיר נוטרים לך, אז אני אומר, 'פאק יו'. עמוק בפנים אני יכול אולי להבין מה גטי הרגיש".
גם וולברג, מיליונר אחר, מבין איך כסף יכול לשגע. "כולם רצו חתיכה ממנו, הוא חשב שאם ישלם כופר עכשיו, כל המשפחה שלו תהפוך לבת ערובה בעתיד. אני יכול להגיד בכנות שאם איענה לכל בקשה שאני מקבל כל יום, לא אוכל לשלם עבור בית הספר של הילדים שלי. כשאתה עשיר, אלה החיים שלך. רק שההבדל ביני לבין האיש הכי עשיר בהיסטוריה, זה שהוא זרק בלי להסס מיליוני דולרים על אמנות, אבל לא היה מוכן לשלם כדי לשחרר את הנכד שלו".
וויליאמס, שבנתה לה בשקט ובחוכמה מעמד־על בהוליווד, מביטה על כסף מאותה פריזמה של אישה בתעשייה ובחברה: "עבורנו כסף לא קונה דברים, הוא קונה זמן והוא קונה אפשרות בחירה. כסף מאפשר לי להחליט שאת חצי השנה הקרובה אעביר עם הבת שלי או שאעשה מחזות אוף ברודוויי במשך שנתיים. גם למועמדות לאוסקר יש אפקט דומה. זה תו תקן וסטטוס שמאפשרים לנשים עוד חופש".
× × ×
רידלי סקוט ביים כמה מהסרטים הטובים ב־40 השנים האחרונות. בין 'הנוסע השמיני' ל'בלייד ראנר', 'תלמה ולואיז' ו'בלק הוק דאון', 'גלדיאטור' ו'להציל את מארק ווטני', הוא אגדה מהלכת ואהובה מאוד על שחקנים. אבל פרס אוסקר עוד אין לו, והוא נשבע שזה לא חשוב. "דחיתי הצעות לעשות סרטים שלא תאמיני. יש לי תואר אביר וכוכב בשדרות הוליווד, אני בריא ועסוק יותר מתמיד, וזה כל מה שחשוב. מה שעשינו עם הסרט הזה הוא אחד ההישגים הכי מרגשים בקריירה שלי".
עם יד על הלב, איזה מהגרסאות אתה אוהב יותר?
"את שתיהן באותה מידה. צריך להבהיר שהיה כיף לעבוד עם ספייסי, הוא עשה עבודה מצוינת. אני לא יודע מה קורה איתו כשהוא הולך הביתה ואני לא רוצה לדעת. לדעתי, צריך להפריד בין האדם לעבודה שלו. באלתוס הוא אחד הציירים הנערצים עליי למשל, אבל אין ויכוח שהוא אהב ילדות צעירות. זה לא מוריד מגדולתו כצייר".
אז למה לא הפרדת בין קווין ספייסי לעבודה שלו?
“כי הסרט היה מת, הם הרי ביטלו את 'בית הקלפים' והתקשורת הייתה הורגת גם את הסרט שלנו".
מה יקרה לגרסה שלו?
סקוט: "היא תיקבר. אף אחד לא רוצה לעשות כסף מהסרט ההוא. זה מגעיל".
לפנייה לכתב/ת 
