{ }
שבת 07 בדצמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    e
    נדלן • 27.12.2017
    בדרך אל הקלפי עוצרים
    כמו במערכת הבחירות הארצית, גם במערכת הבחירות המקומיות יהיה לנדל"ן משקל רב. שנה לפני, וכבר עתה אפשר לראות בערים שונות את השפעתם של שיקולים פוליטיים על תוכניות הבנייה השונות, קטנות וגדולות: קיפאון, או לפחות האטה משמעותית. עופר פטרסבורג על התפר בין טובת הציבור לטובת נבחריו
    עופר פטרסבורג

    יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ דוד אמסלם, ביקש לעצור באחרונה את פעילותן של ועדות לתיקון וחקירת גבולות השיפוט בין ערים ואת הדיונים באיחוד רשויות, עד אחרי הבחירות המקומיות. אמנם רק עוד שנה ייגשו אזרחי ישראל לקלפי להצביע לנציגיהם העירוניים, אבל גם אמסלם מבין, כמו ראשי ערים רבים, שעד אז כדאי לא להרגיז איש: הרי בנייה חדשה בעיר מעוררת זעם בקרב התושבים הוותיקים, והנחת תשתיות יוצרת המון פקקים.

     

    במערכת הבחירות הארצית האחרונה היווה הנדל"ן נושא מרכזי במצעי המפלגות. יותר מזה, אחת הסיבות להצלחתה של מפלגת כולנו נעוצה בהבטחתו של משה כחלון לעשות בשוק הדירות מה שעשה בשוק הסלולר. כעת נראה כי גם במערכת הבחירות לרשויות המקומיות, בערים רבות עומד הנדל"ן להיות פרמטר מכריע הרבה יותר מאשר במערכות הבחירות הקודמות.

     

    היום, יותר מתמיד, יש מודעות ציבורית גבוהה למשמעותן של תוכניות בנייה עתידיות ולהשלכותיהן על איכות חייהם של התושבים. עדות לכך ניתן למצוא, למשל, בעובדה כי חלק מתושבי רמת־גן, המעוניינים בקידום התחדשות עירונית בעירם, הזמינו לאחרונה סקר שיבחן כמה מנדטים יקבל מועמד שיקדם תוכניות ברוח זאת.

     

    עוד דוגמה מובהקת קשורה לבקשת הרשויות להעלאת דמי הארנונה כמדי שנה, מעבר לייקור הרגיל בשיעור של 2.18 אחוזים לכל הרשויות. אם ב־2016 ביקשו 127 רשויות לייקר את הארנונה וב־2017 ביקשו זאת 95 רשויות, הרי שלקראת 2018, שנת בחירות, רק 18 רשויות מבקשות להעלות את דמי הארנונה, והבקשות הן נקודתיות ולא גורפות. לעומת זאת, כמות הרשויות שרוצות להוזיל את הארנונה בשנה הבאה גדולה יותר מבעבר. בין הרשויות שמעוניינות בכך ומצפות לאישורו של שר הפנים: ראש־העין, ראשון־לציון, מצפה־רמון, אור־יהודה, נשר, נתניה, שוהם, יהוד־מונוסון ועוד. ההיקף הכולל של ההוזלה המבוקשת מגיע ל־15 מיליון שקל.

     

    צילום: מירו ממן
    צילום: מירו ממן

     

     

    "הבחירות המוניציפאליות הקרובות יהיו על נושא הדיור", אומר רוני בריק, נשיא התאחדות בוני הארץ. "רוכשי דירות ראשונות, משפרי דיור ומשקיעים שרוצים לרכוש בית, ניצבים כיום מול ערפל כבד בכל הנוגע לעתידם, בשל שורה של חסמים וכשלים בכל הרשויות המקומיות. בחלקן, המצב רע ובחלקן מדובר בכאוס מוחלט. נוצר כאן סטנדרט בלתי נסבל, שבו שכונות שלמות נבנות, למרות שהתשתיות עבורן לא הושלמו ולכן דירות לא נמסרות בזמן, פרויקטי התחדשות עירונית נשארים על הנייר שנים מול בירוקרטיה מסורבלת, וקרקעות נותרות לא מפותחות עשרות שנים ומחכות לתכנון מאושר בשל אוזלת ידם של הפקידים והמחסור במנהיגות בחלק גדול מהערים. המצב כה חמור, עד שגם בעיריות שאישרו מסמכי מדיניות לתכנון, פיתוח והתחדשות עירונית, נותרה ההחלטה אם לקיים בכלל את המדיניות הזו בסמכות הוועדה המקומית. מה שמשאיר בסימן שאלה גדול את ההיתכנות שהמדיניות הזו אכן תיושם."

     

    ברשויות מקומיות רבות כבר אפשר להבחין בתחילתם של ניצני בלימה, האטה בקידום תוכניות בנייה ופיתוח ומריחת זמן, שמומחים בענף מייחסים לבחירות הקרבות. "הבחירות לרשויות המקומיות יובילו לעיכובים משמעותיים באישורי התוכניות בוועדות המקומיות ובאישורי תוכניות אזוריות", טוענת עו"ד ענת בירן, מומחית בתחום התכנון והבנייה, לשעבר יו"ר ועדות ערר במחוז תל־אביב. "ברמה המקומית, מעכשיו אנחנו נראה יותר התייחסות להתנגדויות תושבים לתוכניות בנייה, התחדשות עירונית וכדומה. בוועדה המקומית יושבים נציגי ציבור, שחלקם מועמדים לבחירות הבאות, ויהיה להם קשה יותר לדחות התנגדויות של תושבים בשל מניעים פוליטיים ולאו דווקא תכנוניים. המשמעות היא שהתוכניות יועברו להכרעת ועדות הערר והוועדות המחוזיות".

     

    אלא שגם בתוכניות כוללניות יותר, כמו תוכניות המתאר למשל, ניכרת כבר היום השפעת הבחירות המוניציפליות. ההתארגנויות של תושבים ברחבי הארץ נגד תוכניות המתאר בטענה שראשי הערים מקדמים בנייה מבלי לדאוג לתשתיות, מפתיעות בעוצמתן, ולא מעט רשויות מקומיות שוקלות בעקבותיהן מחדש את תוכניות המתאר ואת הסכמי־הגג. לראשי הרשויות ולנבחרי הציבור יש היום אינטרס ברור להתייחס לטענות התושבים, לפחות עד לאחר הבחירות, והתוצאה בשטח תהיה עיכוב של מאות תוכניות בנייה, קטנות כגדולות.

     

    הסכמי־הגג

     

    צילום : ידיעות אחרונות
    צילום : ידיעות אחרונות

     

     

    ראש הממשלה ושרי האוצר והשיכון מניחים בפני ראשי הערים הזדמנות אדירה בדמות הסכמי־הגג, המבטיחים שיפוי של מיליארדים מצד המדינה בתשתיות לפני אכלוסן של שכונות חדשות. הכפלת ואף השלשת גודלן של ערים, הקמת אזורי תעסוקה חדשים, התחדשות עירונית, והכל בהדמיות מרנינות עין – הכל שם. לכאורה.

     

    אלא שהמציאות קצת שונה מכך. במקרים רבים, מתגלים פערים בגובה של מאות אחוזים בין מה שנקבע בהסכמי־הגג לבין הבנייה בפועל וכמות היתרי הבנייה שהתקבלו לאורך השנים. באמצעות חברת נתיבי הקמה בדקנו מה באמת קורה בשטח – דמיון ומציאות לקראת שנת בחירות.

     

    "במודיעין, למשל, שבה הסכמי־הגג הבטיחו תוספת של כ־12 אלף דירות חדשות, התחלות הבנייה בפועל בין השנים 2017-2011 הסתכמו בכ־3,000", אומר יגאל צ'ודנר, מנכ"ל חברת נתיבי הקמה, המתמחה בניהול הליכי רישוי והליכים סטטוטוריים.

     

    דוגמה נוספת היא אילת: הסכם־הגג כלל למעלה מ־18 אלף דירות, אך התחלות הבנייה בפועל עומדות על כמה מאות יחידות דיור בלבד בין השנים 2017-2011. בעכו המצב מעט יותר טוב: ראשיה חתמו על הסכם־גג שיוסיף לעיר 17 אלף דירות, אך בשטח החלה בנייתן של למעלה מאלף יחידות דיור בלבד.

     

    חיים מסילתי  יו"ר איגוד השמאים  ממון
    חיים מסילתי יו"ר איגוד השמאים ממון

     

     

    "צריך להבין שהכרזה על הסכם־הגג היא רק הצעד הראשון, וללא עבודה של ועדות התכנון המחוזיות והמקומיות, מתן היתרי בנייה ואישורי יציאה לדרך, שום דבר לא יתקדם", מסביר צ'ודנר. כן, בלי כל אלה הסכם־הגג יישאר תוכנית על הנייר בלבד.

     

    הסכמי־הגג נולדו עוד בימי הממשלה הקודמת, במטרה של האצת הבנייה בערים, כאשר הממשלה מתחייבת לספק מימון לתשתיות, בתמורה להתחייבותה של הרשות המקומית להעניק היתרי בנייה במהירות. עד כה נחתמו יותר מ־20 הסכמי־גג בכל הארץ להקמת כ־300 אלף דירות. התפתחותם של הסכמי־הגג שנחתמו בשנים האחרונות יצרה מרמור בקרב הערים שהקדימו לחתום עליהם. אם בשעתו היה נדמה לראשי הערים שהזדרזו לקבל את ההצעה כי חתמו על "דיל טוב", הרי עכשיו, נוכח הסכמים מאוחרים יותר עליהם חתמו רשויות שלמדו את החומר וידעו לדרוש יותר ממשרד האוצר, הם מבינים שיכלו להשיג הרבה יותר. בנוסף לכך, בחלק מהסכמי־הגג צצות בעיות שונות. כך, למשל, בקריית־גת התהווה סכסוך מר בין העירייה למדינה בשל התחייבויות שני הצדדים, וגם בראש־העין התגלו בקיעים ביישום ההסכם.

     

    ארנון פרידמן, מנכ"ל אשדר, סבור כי התקופה הנוכחית עלולה להחמיר את הבעייתיות הכרוכה בהסכמי־הגג. "כמעט בכל נושא שקשור להסכמי־הגג, האופוזיציה המקומית יכולה לתקוף", מסביר פרידמן. "הרי תמיד אפשר לבוא בטענות שההסכם שגובש ונחתם בין הרשות המקומית למדינה הוא לא מספיק טוב. אני מעריך שראשי רשויות שירצו להימנע מביקורת ציבורית, יבקשו לדחות את המו"מ על הסכם־הגג ולא ירצו להגיע להסכמות מרחיקות לכת לפני הבחירות".

     

    תמ"א 38

     

    צילום: ששון תירם
    צילום: ששון תירם

     

     

    גם בתחום ההתחדשות העירונית צפויות בעיות. תמ"א 38 – התוכנית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה בתמורה למתן זכויות בנייה – היא אחת התוכניות היחידות בישראל שקשורה באופן ישיר לרשות המקומית, הואיל ומכוחה ניתן להוציא היתר בנייה ברשות המקומית ללא צורך בוועדה המחוזית.

     

    על פי נתוני הלמ"ס, בין יוני 2016 ליוני 2017 החלו להיבנות בישראל 3,150 דירות במסגרת תמ"א 38/2 (מסלול הריסה ובנייה מחדש), כשמונה אחוזים פחות מהתקופה המקבילה בשנה שלפניה. באותה תקופה, נבנו 2,080 דירות במסגרת תמ"א 38/1 (תוספת קומות), עלייה של כ־30 אחוז לעומת השנה הקודמת.

     

    "התמ"א הפכה לכלי משמעותי לבנייה בערי המרכז, ודאי לאחר שתוכנית מחיר למשתכן 'הלאימה' את כל מכרזי המדינה, ושלחה את הקבלנים והיזמים שאינם משתתפים בה לאפיק זה", אומר דני מור, סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת קרדן נדל"ן. "תמ"א 38 הרבה יותר משמעותית היום משהייתה לפני חמש שנים. הרבה יותר פרויקטי תמ"א יצאו לדרך, ורבים מהם נבנים לעיתים ללא התחשבות בעומס המוגבר על התשתיות. לכן, כמעט בכל עיר קמה נגדם אופוזיציה חזקה. כעת, כשהרשויות המקומיות ייכנסו לשנת בחירות, חברי מועצת העיר יצטרכו להתמודד מול שתי קבוצות עיקריות: התומכים בתמ"א, שהם בדרך כלל בעלי דירות ישנות, והמתנגדים לתוכניות – שאר תושבי העיר שחוששים מעומס על הכבישים, בבתי הספר וכו'. באמצע יעמדו היזמים והקבלנים שכבר התחילו לקדם פרויקטים ומצפים לראות כמה תשתנה עמדת העירייה בשנה הקרובה".

     

    מור סבור כי שנת הבחירות תתאפיין בקושי לקבלת היתרים לפרויקטי תמ"א 38: "הנטייה של רשויות התכנון היא להוריד הילוך בקצב מתן ההיתרים, כפי שרואים כעת למשל ברמת־גן", הוא מסביר. "למרות תיקון 3 א', שאושר בשלהי 2016, העירייה מכניסה לדיונים בקשות להיתר רק לפי 'הלכת חורגין' המפחיתה משמעותית את תוספת זכויות הבנייה, כך שפרויקטים רבים תקועים או משהים את כניסתם לדיון עד להכרעה בערר בנושא".

     

    אבי נאור, מנכ"ל ראדקו 38 מקבוצת רפאלי, חווה זאת על בשרו. "בתקופה האחרונה התגברה התופעה של ראשי רשויות מקומיות ונציגי ציבור שנמצאים בוועדות התכנון ומתקשים לקבל החלטות מהחשש להיפגע בבחירות", טוען נאור. "אותם אנשים פוליטיים שיושבים בוועדה ומתקשים להכריע עקב רצונם להיבחר שוב בבחירות הקרובות, זורקים את תפוח האדמה הלוהט לוועדות הערר. הם יודעים שהיזם יעתור ויזכה לזכויות הבנייה שלו, והם לא יצאו נגד המתנגדים – זה win win מבחינתם. הבעיה היא שהבירוקרטיה הזו מסרבלת מאוד את המערכת, גורמת לעומס עבודה על ועדות הערר, לדחייה של ביצוע הפרויקטים בחודשים רבים ולמפח נפש בקרב התושבים. הפוליטיקאים שוכחים את המטרה העיקרית של תמ"א 38 – חיזוק המבנים מפני רעידות אדמה והגנה מטילים במערכה הבאה. חוסר ההחלטיות הזאת למעשה מסכן את התושבים שבאחריותם".

     

    פינוי־בינוי

     

    בניגוד לתמ"א 38, בכל הקשור לפינוי־בינוי, שנת בחירות יכולה להיות זרז משמעותי להוצאה לדרך של פרויקטים. אין ראש עיר מכהן שלא ישמח להתהדר באישור של מתחם התחדשות עירונית חדש וגדול בעיר. הרי ידוע לכל כי צילום ליד הטרקטור שמגיע להרוס את הבניינים הישנים, או צילום בחברת דיירי הדירות הישנות המאושרים, שווה זהב לראש עיר העומד בפני במערכת בחירות. "היום, שנה לבחירות ברשויות המקומיות, מתחילות להישמע בקרב ראשי הערים התבטאויות חיוביות והבטחות מעודדות בנושא ההתחדשות העירונית", אומר יהודה כתב, יו"ר הוועדה להתחדשות עירונית בארגון הקבלנים של תל־אביב והמרכז ומנכ"ל חברת נאות אמיר. "הם עורכים כנסים עירוניים ופותחים מנהלות מיוחדות".

     

    אלא שלדברי כתב, מדובר לרוב במצג שווא שצפוי להתפוגג בתום הבחירות. ולמה? ראשי הערים מקבלים ממשרד השיכון תקציב להקמת מנהלת שתעסוק בנושא ההתחדשות העירונית ובכוחה לקבוע מה יעלה בגורלם של פרויקטים הנדונים בה. לקראת הבחירות ברשויות המקומיות נראה שהמנהלות האלו מוקמות מהר מהרגיל. אך לא תמיד המנהלות הללו אובייקטיביות כנדרש, משום שבסופו של דבר הן כפופות לעיריות: העיריות מממנות את העובדים במנהלה ומשלמות את שכרם. "התהליכים הביורוקרטיים של אישורי פרויקטים לוקחים זמן, ומבחן התוצאה של ראשי הערים יהיה בתום הבחירות, כאשר לראשי הערים תהיה היכולת לא לעמוד מאחורי הדברים שנאמרים כעת כאינטרס פוליטי ולא מחשיבה על טובת הציבור המוחלש", אומר כתב ומוסיף, "ואני מקווה שאתבדה".

     

    יש לזכור כי פרויקט פינוי־בינוי כרוך בעבודה מקדימה מאומצת מול בעלי הדירות, ותקופת טרום בחירות מהווה כר פורה להעמדת דרישות חדשות מצידם או אמצעי להפעלת לחץ על הרשות המקומית, לחץ שבשנת בחירות יכול להיות מתורגם גם להתנגחויות במועצת העיר. לכן העיריות לוקחות את הזמן לא פעם, גם במקרים של פינוי־בינוי.

     

    "עיריות נמנעות מקבלת החלטות בתקופה כזו של טרום בחירות", אומר ארנון פרידמן, מנכ"ל אשדר. "הרי ברור לראשי הרשויות ולחברי הקואליציה והאופוזיציה בעיר שכל החלטה יכולה להיות טובה לחלק מהציבור ורעה לתושבים אחרים. אני זוכר ממערכות בחירות קודמות שתוכניות בניין עיר (תב"ע) שהיינו צריכים לקדם בוועדה המקומית התעכבו, כי אמרו לנו שהתוכנית טובה אבל אי אפשר לדון בה כעת אלא צריך להמתין עד אחרי הבחירות. במקביל, התוכניות שכן הגיעו לדיון, הותקפו פתאום מצד גורמים שונים. זה קרה רק בגלל שתוכנית מסוימת זוכה לתמיכת הקואליציה למשל, או לתמיכת ראש העיר המכהן. המצב הזה מקצין בתקופת בחירות. חברי האופוזיציה הרי צריכים להזכיר שהם קיימים ותוקפים כמעט כל תוכנית, אז חלק גדול מהרשויות מעדיפות בכלל לא להביא לדיון בתקופה זו תוכניות חדשות".

     

    פרידמן מוסיף כי במקרה שנבחר ראש עיר חדש, מתארכת התקופה שבה מתקשים לקבל החלטות: "כשיש נבחרי ציבור חדשים, הם עוצרים 'ללמוד את הנושא'", הוא אומר. "יצא לנו להיתקל במצבים שבהם עד שהשלטון החדש נכנס ולמד מה קיבלו קודמיו, עברה שנה או שנה וחצי".

     

    גם מאיר טל, מנכ"ל בקבוצת כנען, מכיר מניסיונו את התלאות הצפויות לפרויקטי פינוי־בינוי בתקופת טרום בחירות. "אין ספק שכשמתחילה שנת הבחירות לרשויות המקומיות, יש סיכוי טוב שהכל ייעצר וכל הקלפים ייטרפו בכל הקשור להתחדשות עירונית", מסכים טל. "המועמדים לכהונת ראש הרשות חושבים פוליטיקה ועושים הכל כדי לרצות את התושבים, לפעמים על חשבון יזמים וקבלנים. הם חוששים לאבד קולות של מתנגדים לתוכניות ומעדיפים להשהות את הדברים עד לסיום הבחירות".

     

    טל מספר שקבוצת כנען מנסה לקדם כבר עשר שנים תוכנית פינוי־בינוי בשכונת הנדיב בהרצליה. "בתחילת התהליך קיבלנו את ברכת הדרך מראש העירייה דאז יעל גרמן וממהנדסת העיר דניאלה פוסק, שליוו אותנו לאורך הדרך. בבחירות המוניציפאליות בשנת 2013 החליטה גרמן לא להתמודד לראשות העירייה וכך ירדה לטמיון התוכנית שקידמנו", הוא נזכר.

     

    "בנינו תוכנית מצוינת", אומר טל בצער, "השקענו בה הרבה משאבים, עשינו תיקונים לתוכנית כפי שביקשו מאיתנו ראשת העירייה ומהנדסת העיר, ופתאום, כשריח הבחירות עמד באוויר, מדיניות העירייה השתנתה. מי שנכנס לתפקיד במקום גרמן, לא תמך בתוכנית פינוי־בינוי בעיר, ועד היום הפרויקט הזה תקוע" . 

     

    המהנדס דוד זהבי, מנכ"ל חברת אורבן נדל"ן ויו"ר יזמי התמ"א בשרון, יודע כי ככל שהבחירות יתקרבו, ההאטה בקידום תוכניות בנייה תלך ותחריף. "כחצי שנה לפני הבחירות לרשויות המקומיות מרגישים מעצור מסוים ונוצר קושי לבצע שינויים והתאמות שפרויקטים דורשים תוך כדי תנועה", אומר זהבי. "ראשי ערים חוששים לפגוע בסקטורים מסוימים וזה בא לידי ביטוי בכך שתוכניות מסוימות שעלולות לפגוע בתושבים ולפגוע באחוזי הצבעה, מחכות במגירה. יום אחרי הבחירות הן עולות שוב על שולחן ראש העיר. זה משבש את כל לוחות הזמנים ומהווה מכשול לשאר הפרויקטים של ההתחדשות העירונית".

     

    מחיר למשתכן

     

    ואיך ישפיעו הבחירות המקומיות על תוכנית הדגל של משרד האוצר? יו"ר לשכת שמאי מקרקעין, חיים מסילתי, צופה שהן יהוו מנוף לתוכנית. "ראשי הערים ישאפו לנצל את מחיר למשתכן כדי להשאיר את הזוגות הצעירים בעירם באמצעות מכרזים שייעודו לבני המקום", סבור מסילתי. "במקביל ינסו ראשי הערים למשוך זוגות צעירים מהיישובים הסמוכים באמצעות התוכנית. בנוסף על כך, אני מעריך שהרבה רשויות וראשי ערים ישקיעו בשירותים שמאפיינים אוכלוסיה צעירה כמו הקמת גני משחקים, מרכזי חוגים וכו'. סביר שנראה זאת יותר בערים שבהן פוטנציאל ההתרחבות גדול יותר. למשל, עיר שמונה 50 אלף תושבים ויש לה כיום רק 300 דירות במחיר למשתכן, תשקיע פחות בתוכנית זו בזה מאשר עיר שמונה 50 אלף תושבים ובונה 1,000 דירות במחיר למשתכן".

     

    × × ×

     

    בכל זאת, אם מתבוננים בתמונה הרחבה קשה להימלט מהמסקנה שבשנה הקרובה ישררו קיפאון או במקרה הטוב האטה בערים רבות ברחבי הארץ. בעיני יגאל צ'ודנר, מנכ"ל ובעלים חברת "נתיבי הקמה", זו התוצאה כשאין הפרדה בין הגורם האחראי על התכנון לבין הגורם האחראי על הרישוי בעיר, עניין שמבקר המדינה כבר התריע עליו לא פעם. "ברמת התכנון והרישוי, אנו עדים כרגע לפרדוקס", מסביר צ'ודנר. "מהנדס העיר, שהוא מינוי מקצועי ותפקידו לתכנן באופן שייטיב עם רווחת התושבים, כפוף להחלטתם של נבחרי הציבור – חברי הוועדה המקומית, שבראשה פעמים רבות ראש העיר עצמו. בשנת בחירות עלול שיקול הדעת של הוועדה המקומית להיות מוטה עוד יותר לטובת מי שבחר בה, חלקם בעלי אינטרסים שאינם רואים לעיתים את טובת כלל הציבור וטובת העיר בעתיד הרחוק. ייתכן שנראה בשנה זו יותר החלטות להקלות בנייה או לשימושים חורגים".

     

    במדינות אחרות קיימת הפרדה מובהקת בין הליכי התכנון ואישור התב"ע לבין הליכי הרישוי, ואין בסמכות הגורם האחראי על הרישוי לשנות דבר שנקבע בתב"ע. סיטואציה זו מנטרלת את השיקולים הפוליטיים ותפקוד הוועדה המקומית מתייעל.

     

    "אין ספק ששנת בחירות בשלטון המקומי אינה מבשרת טובות לשוק הנדל"ן", אומר גם אוהד דנוס, לשעבר ראש לשכת שמאי המקרקעין. "רבות מההחלטות שמקבלים גופי התכנון המקומיים, המאוישים על ידי נבחרי ציבור מקומיים, מקבלות גוון פוליטי לא ענייני. נבחרי הציבור מפסיקים לחשוב על טובת העיר ומתחילים לחשוב על טובתם האישית, שמתבטאת בטובת ציבור הבוחרים שלהם, או ציבור הבוחרים שאליו הם שואפים להגיע. אף אחד לא אוהב בנייה ליד הבית שלו. בשכונות החזקות, המבוססות והקולניות, הדבר מקבל משנה תוקף".

     

    אם אכן כך, לא מסובך לנבא אילו פרויקטים יאושרו בשנה הקרובה, ואלו יתעכבו או יוקפאו עד לאחר הבחירות. פרויקטים בעלי נראות גבוהה – כמו שבילי אופניים, מבנים הכוללים כיתות גן וכדומה – יקבלו אישור, בעוד שפרויקטים אחרים, בהם כאלו החיוניים לעיר או לחברה אך סביבם מתעוררת מחלוקת מסיבות כאלה ואחרות, כמו למשל חשש לזיהום סביבתי, יידחו על הסף. חשיבה מחדש על תוכניות שאפתניות יכולה בהחלט להועיל, כל עוד שיקולים ענייניים עומדים במרכזה. ובכל מקרה, הבוחר יאמר את דברו בדרך לקלפי.

     

    בראש ובראשונה

    מה מתכננים ראשי הערים בתחום ההתחדשות העירונית

     

    ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים: "במשך ארבעים שנה בחרו ממשלות ישראל בפתרון הדיור הקל והזמין למצוקת הדיור בירושלים – לפתח עוד ועוד שכונות חדשות מסביב לעיר ההיסטורית. שכונות אלו אמנם הגדילו את כמות התושבים שיכולים לגור בעיר, אך החלישו אותה כלכלית חברתית ואורבנית. בשנים האחרונות שינינו כיוון ואנחנו מובילים את בשורת ההתחדשות העירונית בשכונות הוותיקות, באמצעות פינוי־בינוי ותמ"א 38. אנחנו עושים זאת לצד מהפכה של שדרוג המרחב הציבורי ממנו נהנית השכונה כולה. לשם כך הקמנו את המינהלת הראשונה בארץ להתחדשות עירונית, והובלנו מספר רפורמות להאצת התהליך. בימים שבהם הממשלה מבקשת פתרונות דיור מהירים כאן ועכשיו – יש לזכור את הלקח של ירושלים. אין די בפיתוח מואץ למגורים כאשר הוא אינו מלווה בפיתוח כלכלי של העיר ובהתאמת התשתיות והמבנים לעידן החדש באופן שיאפשר לנו לשמור על פיתוח מאוזן ובר קיימא לטווח הארוך".

    יונה יהב, ראש עיריית חיפה: "הכנו תוכניות התחדשות ברמה תכנונית גבוהה, מה שיצר אפשרות למימוש מהיר וליווינו את הפרויקטים כדי לסייע בכל חסם. בנוסף, קיימנו הליכי שיתוף ציבור עם דיירי המתחמים כדי להקשיב לצרכיהם. בימים אלו מקודם פרויקט התחדשות ייחודי בקמפוס הנמל, 'חזית הים העירונית' שמו. התוכנית תהפוך את נמל חיפה לגדול פי עשרה מנמל תל־אביב ויהיו בו מתחמי הייטק, בילוי ומגורים. ההתחדשות העירונית בעיר תופסת תאוצה במיוחד בשכונות החוף הוותיקות, שמתחמים שלמים בהן שנבנו בשנות ה־50 ונמצאים במצב רעוע מוחלפים במבנים מודרניים".

    ישראל זינגר, ראש עיריית רמת־גן: "אני מצטייר כמי שבולם את ההתחדשות העירונית בעיר שלמעשה הובילה את התחום. מדיניות התכנון ברמת־גן הייתה 'בנה כפי יכולתך', והעיר סבלה מכך. רמת־גן בת מאה וחסרות בה תשתיות. אם הייתי עושה חישוב כלכלי הייתי צריך לעצור את כל הבנייה, אבל למציאות דרישות משלה. בשלוש השנים האחרונות המדיניות שלי היא למתן ולבלום, והשנה חסמתי בין 900-1,000 תוכניות. אני לא מסכים עם עמדת הממשלה, שדוגלת בהתחדשות עירונית זהה בכל האזורים. ברמת־גן, התנאים בין השכונות שונים ולכן המכסה לא תחולק באופן שווה".

    משה פדלון, ראש עיריית הרצליה: "בתכנון בהרצליה בניית 15 אלף יחידות דיור במסגרת פינוי־בינוי ועוד כ־4000 יחידות דיור במסגרת תמ"א 38. אישרנו כבר 200 מבנים בפינוי־בינוי, ארבע תוכניות מתבשלות והשאר כבר בתנופה. מילת המפתח היא 'תכלול', כשהכוונה היא לתאם עם רשות שדות התעופה, משרד האוצר, משרד התחבורה. אלא שאין תיאום. אין גוף המתאם בין כולם. חסרות תשתיות לאומיות כמו חשמל ומים. אין גישה או תחנת רכבת בשכונה שבה אפשר לממש התחדשות עירונית בהיקף אלפי יחידות דיור. בגליל־ים, ליד פרויקט מחיר למשתכן, אני בונה בארות מים. לכן חייבים תיאום בין כל הגופים".

    מוטי ששון, ראש עיריית חולון: "רוצים התחדשות עירונית, אבל אף אחד לא חושב על נגישות. איפה איכות החיים? אתה רואה ישראלי ממוצע יוצא מחניה תת קרקעית כשהוא ממהר לעבודה? אני אומר למשרד האוצר, שתפו את ראשי הערים ושימו כסף. ללא תקציב לתחבורה לא יהיו תשתיות לכל אלפי יחידות הדיור שרוצים לבנות".

    חנוך זייברט, ראש עיריית בני־ברק: "הסכמנו לוותר על מבני תעסוקה לטובת מבני מגורים ואנחנו בונים מעל 5,000 יחידות דיור בעיר כיום. כל עיר והחליפה שלה. בני־ברק אמנם מאוד צפופה אבל יש לנו פתרונות מתאימים. ראש עיר שיודע למצוא פתרונות ולהתגבר על חסמים, מצליח".

    איציק ברוורמן, ראש עיריית פתח־תקוה: "הפוטנציאל להתחדשות עירונית בפתח־תקוה עצום ומוערך בתוספת של אלפי יחידות דיור במרכז העיר. אנחנו מתייחסים להתחדשות עירונית במובן הרחב של המילה – תמ"א 38, פינוי־בינוי וכן איתור שטחים גדולים או קטנים לבנייה או לתוספת, גם אם בחלק מהמקרים יש להרוס מבנה קיים. שטחים כאלה קיימים בשפע במרכז העיר ומחוצה לה".

    יאיר רביבו, ראש עיריית לוד: "החתימה על הסכם־גג לעיר לוד מבשרת על מהפך תכנוני, חברתי וכלכלי בעיר. במסגרת ההסכם ייבנו בלוד למעלה מ־17 אלף יחידות דיור ויוקצו קרקעות להשלמה להתחדשות עירונית בהיקף חסר תקדים: 10 אחוז מיחידות הדיור בהסכם. אנו רואים בהתחדשות העירונית בלוד הזדמנות לצמיחה משמעותית הן ברמת הבינוי והן ברמה החברתית, אמצעי שישביח, יחזק וישפר את מערך הבינוי והמגורים בשכונות הוותיקות במרכז העיר".

    חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין־רעות־מכבים ויו"ר מרכז השלטון המקומי: "משאבי הקרקע בישראל מוגבלים, והתחדשות עירונית היא כלי שיסייע למדינה לשפר את איכות החיים בערים. פינוי־בינוי יאפשר למדינה התחדשות המתחשבת בצרכים העירוניים ולא רק בבניין הבודד. השלטון המקומי הוא השחקן המרכזי בפתרון בעיית הדיור, ורק עם הממשלה נוכל לקדם החלטה לאומית מושכלת"להתחדשות עירונית בכלל הארץ – ובייחוד מחוץ לאזורי הביקוש".

     


    פרסום ראשון: 27.12.17 , 17:47
    ידיעות אחרונות