שני 19 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    איתי זר (משמאל) וליאור זברג על רקע חוות גלעד. "מרכז הארץ התייקר מאוד והשומרון הפך אטרקטיבי למשקיעי הנדל"ן שמחפשים הזדמנויות"
    המוסף לשבת • 28.12.2017
    תג מחיר למשתכן
    חוות גלעד בשומרון הייתה סמל לעימותים אלימים בין נוער הגבעות לכוחות הביטחון ולשכנים הפלסטינים | במשך השנים המאחז הלא חוקי הלך וגדל, והקרוואנים התחלפו בווילות בלי היתרים, אבל עם בריכה בחצר, מס יישוב וגני ילדים במימון ממשלתי | לא פלא שגם יזמי נדל"ן מסתערים על אדמת הטרשים הלוהטת ומתכננים להקים עוד 160 יחידות דיור, הפעם לפי הספר "שלום עכשיו" בכל מקרה כבר בכוננות
    עודד שלום, אלישע בן־קימון | צילום: עמית שאבי

    מהסלון בביתו המטופח של איתי זר בחוות גלעד רואים את הטרסות והמדרון היורד אל הוואדי. בחצר בנה בעל הבית דק עץ סביב הבריכה הקטנה שהתקין לשמונת ילדיו אל מול הנוף המרשים. בניית הבית הסתיימה לפני כשלוש שנים, למרות שכבר בשלב יציקת היסודות הוצא צו הפסקת עבודה מטעם המינהל האזרחי ביהודה ושומרון. כפי שניתן להתרשם, העבודות לא הופסקו והגיעו לסיומן. הקירות נבנו מאבן שנחצבה במחצבות בנימין ושמה הקטלוגי הוא "בנימין צבעוני", המאופיינת במראה חורבתי בסגנון וינטג'. את הקמין שקנה אביו לפני 40 שנה הוא שיפץ, והעצים הבוערים בו מפיצים חום רך ונעים המביס את הקור החודר מבעד לחלונות הגדולים שפורזלו מאלומיניום דמוי בלגי. הבורגנות החמימה הזו שהחליפה את הקרוואנים הרעועים של פעם היא עוד סממן של התהליך שעבר בעל הבית, כמו גם המקום ששנים רבות היה סמל המאחזים הלא חוקיים. לא בכדי זר מחייך אלינו בשביעות רצון ביישנית וחורץ, "אנחנו גם אידיאליסטים וגם סטייליסטים".

     

    זו הפאזה החדשה של מה שהיה אייקון מתנחלי, זירת עימותים אלימים בין נערי גבעות לכוחות הביטחון ופלסטינים מהאזור. סיפור שעובר מעמודי החדשות השוטפים לעמודי הכלכלה. לפני כחצי שנה רכש יזם הנדל"ן זאב אפשטיין 120 דונם ממשפחת זר, בעלי הקרקע של חוות גלעד, לטובת הקמת יישוב מסודר במקום. לצורך עסקת הקנייה הוקמה חברת "כרמי גלעד" ובה שותף מלבד אפשטיין גם ליאור זברג, יזם נדל"ן צעיר המתגורר לא הרחק מכאן, ביצהר. החברה החלה לתכנן ולקדם תוכנית בינוי ערים למקום, שבמסגרתה אמורות להיבנות כאן 160 יחידות דיור — בנוסף ל־42 שכבר הוקמו בחווה, כולן לא חוקיות. זברג לא מוכן לומר כמה כסף עבר בעסקה הזו מיד ליד, אבל אין לו ספק שמדובר בעסקה כלכלית מצוינת. "תסתכלו איזה מקום מדהים זה", הוא אומר, "כמה פוטנציאל יש פה. אנחנו 20 דקות מכפר־סבא, על כביש ראשי. מדובר בפנינת נדל"ן".

     

    כך נראית המלחמה האבודה של הפלסטינים והשמאל הישראלי: הדמיית מחשב פשוטה של יישוב מסודר ופסטורלי עם רחובות ומדרכות ובתים עם גגות רעפים אדומים. זה לא הולך לקרות מחר בבוקר, הדחפורים לא חונים במורד הגבעה, אבל התסריט כבר נכתב במקומות אחרים ביהודה ושומרון. מה שהתחיל לא חוקי, פונה בעימותים, נבנה שוב לא חוקי וחוזר חלילה, בסופו של דבר מקבל אישורים בדיעבד. בכל הנוגע לחוות גלעד, אין ויכוח משפטי סביב הבעלות על הקרקע: על פי המסמכים שמחזיק משה זר, סוחר קרקעות שרכש אלפי דונמים בשטחים מפלסטינים, האדמה שעליה יושבת החווה נקנתה על ידי אחת מהחברות שבבעלותו ב־1983 מפלסטינים תושבי הכפר הסמוך פרעתה ב־157,365.5 דינר. אחרי עשרות שנים של התנגדויות ודיונים נרשמה הקרקע על שמו של זר ב"ועדה לרישום ראשון של נדל"ן שטרם נרשמו" ביחידת רישום מקרקעין שבמינהל האזרחי ביהודה ושומרון. זה קרה בינואר 2016 בשקט, בלי למשוך תשומת לב, "ומאז", אומר איתי זר, מייסד החווה ובנו של משה, "התחלתי לחשוב על מכירת האדמה ליזם חיצוני שייקח את המקום הזה קדימה. זה מהלך טבעי למקום שיושב כבר 15 שנה על הקרקע ועבר המון מכשולים ועל כולם התגבר. היום אנחנו עובדה מוגמרת".

     

    נגד זר, 42, נפתחו במשטרה 14 תיקים מאז עלה על הקרקע באביב 2002 עם אשתו ובנם הבכור. הם גרו אז באוהל דולף, הקימו סככה על משטח בטון ומהר מאוד הצטרפו אליהם עוד שלוש משפחות. באוקטובר אותה שנה נהרסה הסככה על ידי כוחות הביטחון, לאחר עימות אלים עם מאות צעירים, במהלכו נפצעו 90 חיילים ומפגינים. הפינוי ההוא היה אבן שואבת של נערי גבעות למקום שהלך ונבנה מחדש למרות צווי הפסקות העבודה וההריסה שהוצאו למבנים בחווה. אין קצין בכיר ששירת בגזרה שלא נדרש באותן שנים להתעסק בעימותים שפרצו בין נערי הגבעות מהחווה לבין הפלסטינים השכנים. עיקר העימותים פרצו סביב עיבוד האדמות הסמוכות לחווה, וסביב הריסת מבנים.

     

    שלט הכניסה לחוות גלעד
    שלט הכניסה לחוות גלעד

     

    זר לא בחר סתם כך במקום. אביו, כאמור, טען כי רכש את הקרקע והציג ניירות. האב הוא סיפור בפני עצמו. כ־7,000 דונם רכש משה זר בשטחים, בדרך כלל בסכומים הגבוהים פי כמה מערך השוק. הוא הישראלי הטוען לבעלות על הכי הרבה אדמות פרטיות בשטחים, אבל רק כעשרה אחוזים מהן רשומות על שמו. לביצוע העסקאות הוא הקים כמה חברות, חלקן בירדן, ושכר אנשי קש פלסטינים שעמדו בחזית המשאים ומתנים. על העסקאות שביצע במהלך השנים שילמו יותר מעשרה פלסטינים בחייהם.

     

    במאי 2001 נרצח בנו בכורו גלעד לא הרחק מכאן, בצומת ג'ית. גלעד, שהיה קצין הביטחון של המועצה האזורית שומרון, נורה במארב. בעקבות הרצח החליט האב להקים ארבע נקודות יישוב חדשות להנצחת זכרו. חוות גלעד הייתה אחת מהן. הוקמו שלוש נקודות התיישבות נוספות, אך רק החווה ורמת גלעד שמעל קרני שומרון שרדו את מבחן הזמן.

     

    שני דונם במתנה

     

    זר הבן נעצר ושוחרר שוב ושוב ואף הורחק מהחווה לפרקי זמן קצובים. החטיבה היהודית בשב"כ עקבה מקרוב אחר הצעירים שהתאספו סביבו ושחלקם, על פי המידע המודיעיני שנאסף בשירות, ביצעו עבירות "תג מחיר" ברכוש פלסטיני. "המקום נלחם אז על חייו", הוא אומר, "והאווירה הזו של חלוציות שאבה לפה נערים שנפלטו ממסגרות. אי־אפשר למחוק את העבר, היו פה חיכוכים אבל התבגרנו. הייתה תחושה שדוחקים אותנו לפינה ולא נותנים לנו לחיות פה. צעירים לא רצו להתגייס והצבא מצידו גם לא נאבק שהם יתגייסו. אבל אנחנו בחווה נאבקנו על כל אחד מהצעירים ובסוף כל נערי הגבעות בחווה התגייסו לקרבי. מתוך 42 המשפחות שחיות כאן, 30 הן של חבר'ה שגדלו פה, שהיו נערי גבעות. בסוף כולם מתבגרים ורוצים לחיות בשקט".

     

    המשפחות הראשונות שהצטרפו קיבלו מזר כל אחת 2 דונם בחינם ("אמרתי שאידיאליסטים לא צריכים לשלם על הקרקע"), וכשהביקוש לגור במקום עלה והצטרפו עוד משפחות, ההקצאה ירדה לדונם אחד למשפחה. האחרונים להצטרף בשנתיים האחרונות כבר קיבלו רק חצי דונם. זה כמה שנים שמשרד התמ"ת מממן כאן פעוטון ומשרד החינוך מממן שני גני ילדים. חברת החשמל חיברה את החווה לקו ראשי והתושבים משלמים את החשבון למזכירות שמעבירה תשלום מרוכז לחברה. גם המועצה גובה כאן ארנונה בצורה מסודרת ובתמורה הקימה גן שעשועים קטן והציבה פחי אשפה ומכלים לפסולת מחזור.

     

    מה שעדיין מוגדר כמאחז לא חוקי מנוהל כבר כעשור על ידי מזכיר בשכר הדואג לגבות מיסי יישוב מכל משפחה בסכום של כ־450 שקל לחודש עבור ניקיון בית הכנסת, ניקיון הספרייה ומימון פעילות קהילתית. גם סוגיית הביטחון ביישוב עברה "נרמול": אם בשנים הראשונות התנגדו זר וחבריו לאבטחה של הצבא, כיום שומרים על המקום חיילים במסגרת פעילות הגנת יישובים. רכז הביטחון מקבל את שכרו ממשרד הביטחון ומהמועצה האזורית. "ועדיין אני בתודעה חי באוהל", אומר זר, "עדיין מעכל את הבית שבניתי פה. השקעתי בו מיליון שקל וזה סיכון אדיר כי למקום הזה אין אישור. אני לא מתחרט על הדרך שעברתי, על המעצרים והמאבקים. כשהיה צריך להיאבק על הקרקע נאבקנו. תראו מה נהיה מהמקום הזה. זה שבאו לפה יזמי נדל"ן זה מדהים לא פחות. מי האמין שהמקום הזה ימשוך יזמי נדל"ן".

     

    "סומכים על ההבטחות"

     

    את השינוי שעברה חוות גלעד ראה ליאור זברג בתור שכן. זברג, בן 27, עורך סיורים ביהודה ושומרון למשקיעי נדל"ן מהארץ ומחו"ל. הוא היה מעורב בהקמת כ־60 יחידות דיור בהתנחלות אבני חפץ שבשומרון, ליווה עסקאות באריאל, עמנואל וקריית־ארבע ועוד ידו נטויה כמו שאומרים.

     

    "אם פעם משקיעים היו מחפשים להשקיע בנדל"ן רק במרכז הארץ היום הם מחפשים גם בשומרון", הוא אומר. "המרכז התייקר מאוד וזה הפך את השומרון לאטרקטיבי גם בעליית הערך וגם בתשואה השנתית שאתה מקבל על שכירות. במציאות הזו קו ההשקעה זז מזרחה כל הזמן. תראו מה קרה בגוש פדואל־עלי זהב־לשם. בתודעה זה היה מעבר להרי החושך, ליד הערבים. מי שקנה שם או השקיע עשה את עסקת חייו. הקונצנזוס כל הזמן נע מזרחה, אל תוך עומק השטח. ואני מדבר כלכלית. השוק פה עובד וכל מי שמבין בתחום רואה את זה. זה סיפור של מספרים. כשמשקיעים שמים את הכסף שלהם ביהודה ושומרון זה הביטוי הכי טוב לכך שסימן השאלה על השטח כבר לא מרחף. אם פעם הבנייה ביישובים הייתה של המדינה, היום רוב הבנייה היא של חברות פרטיות, לאו דווקא של אידיאולוגים שעולים לגבעה עם דגל. יזמים וקבלנים באים לעשות פה כסף — והם עושים פה כסף".

     

    כמה קיבלת עבור ה־120 דונם שמכרת לזברג ואפשטיין?

     

    זר: "בוא נגיד גרושים".

     

    זברג מרוצה. "למדתי יהלומנות בבורסה ליהלומים ברמת־גן ושם מלמדים אותך לזהות יהלום לא מלוטש. זה מה שאני רואה פה בחוות גלעד. אני רואה קרקע שאין עליה מריבה, רואה פוטנציאל שאפשר ללטש אותו. אנחנו מתכננים יישוב לכל דבר. נבנה על המדרון לכיוון הוואדי למטה. שכרנו אדריכל, חברת ייעוץ הנדסית, יועץ מים, יועץ חשמל, תשתיות, כל מה שצריך".

     

    אבל זה מקום לא חוקי, לא מאושר, לא מוסדר, כלום. על סמך מה אתה חושב שתוכלו לבנות פה?

     

    "בגדול אנחנו סומכים על ההבטחות שניתנו להסדיר את המקום בעבר. צריך כאן רצון טוב של הגורמים המדיניים. בינתיים אנחנו מתכננים ומקדמים את התוכניות".

     

    התקשרנו לראש המועצה האזורית יוסי דגן לבדוק מה הסיכוי של המקום. "אני חושב שהסיכוי גבוה מאוד", אומר דגן, "אחרי הכל מדובר בקרקע פרטית של יהודים. בחזון שלי חוות גלעד בעוד עשר שנים תהיה יישוב גדול עם מרכז מסחרי ומוסדות חינוך. המיקום שלו פנטסטי והאנשים מדהימים. אני בהחלט אפעל כדי לקדם את זה".

     

    אז חברת "כרמי גלעד בע"מ" עובדת על התוכניות ובעוד כשנה־שנה וחצי הן יגיעו למועצה האזורית וממנה ימשיכו למועצת התכנון במינהל האזרחי. זברג אופטימי. "זו השקעה בסיכון אבל במתח הקיים בין סיכוי לסיכון הסיכוי לוקח במקרה הזה. אם פעם היו עושים כסף מפרדסים בשרון, אז היום זה מאדמות טרשים בשומרון".

     

    בסוף היום התקשרנו גם ל"שלום עכשיו". "זה סיפור לא נתפס", אמרו לנו בתסכול. במהלך השנים עקבו שם מקרוב אחר הנעשה במקום והחווה אף הוזכרה לא מעט פעמים בדו"חות הארגון שעסקו בבנייה הלא חוקית במאחזים. "הלבנה בדיעבד של חוות גלעד, מאחז לא חוקי קיצוני שבמשך שנים גרמו יושביו לחיכוכים רבים עם הפלסטינים ועם כוחות הביטחון, תהיה סטירת לחי מצלצלת לשלטון החוק", נמסר מטעם הארגון, "החלטה כזו על ידי ממשלת ישראל תעניק פרס לפורעי חוק ותעביר מסר ברור שעבריינות משתלמת. גם אם הכל נעשה כדין, קידום ואישור התוכנית המדוברת שתוביל להקמת התנחלות גדולה בפאתי שכם תפגע קשות ביכולת להגיע להסדר שלום עתידי ורק תגביר את החיכוך והמתח באזור. אנחנו מתכוונים לפעול בכל האמצעים כדי למנוע את אישור התוכנית הזאת וראוי שכל אדם שוחר שלום ושלטון חוק יתנגד יחד איתנו". 

     

    odeds@yedioth.co.il

     

     

     


    פרסום ראשון: 28.12.17 , 16:20