ליכטנשטיין בראש־העין
הבית הדו–משפחתי ברחוב שרה לוי–תנאי לא ממש נראה כמו נציגות דיפלומטית גם אופנוע הים בחצר, מכונית הב.מ.וו בחניה ועדויות השכנים על מסיבות סוערות וביקורים של המשטרה לא מתחברים לתדמית המעונבת אז למה מתנוסס בכניסה השלט "שגרירות ליכטנשטיין", מי אמור לתפוס שם מחסה במקרה של טורנדו, ומה חושב על כך ראש הממשלה של הנסיכות הזעירה? כתבנו יצא למעוז התימנים ואנשי הקבע כדי לפתור את התעלומה
רחוב שרה לוי־תנאי ממוקם בלב שכונת מגורים פסטורלית בראש־העין. בניינים חדשים עם אוכלוסייה מבוססת ונוף מרשים להרי השומרון. על בית דו־משפחתי ברחוב ההולנדי הקטן מתנוסס כבר חודשים ארוכים שלט מאיר עיניים ומפתיע במיוחד: "שגרירות ליכטנשטיין". בהתחשב בעובדה שליכטנשטיין היא נסיכות אירופית מיניאטורית עם 37 אלף תושבים שנעוצה אי־שם על הגלובוס בין שווייץ לאוסטריה, לא מעט גבות של דיירי הרחוב הורמו למראה השלט הזה. למה למען השם, מכל המקומות בעולם, החליטה הנסיכות הקטנטנה והאריסטוקרטית הזו לפתוח שגרירות בראש־העין, בירת התימנים ואנשי הקבע של ישראל? ברוכים הבאים לסיפור שמתחיל הכי הזוי שיש, ולאט־לאט מגביר.
משום מה, אין דגל של ליכטנשטיין שמתנוסס על הבית, כיאה לשגרירות. גם האתר של משרד החוץ בישראל לא שמע על השגרירות הזו ומתעקש שלליכטנשטיין כלל אין נציגות בישראל. אחת השכנות ברחוב מספרת לנו שבעבר ראתה במקום רכבים עם לוחיות דיפלומטיות, כמו גם מסיבות סוערות שנערכו בבית בהשתתפות בחורות בבגדי ים. אבל לא רק מסיבות היו שם. השכנה מספרת שראתה שגם המשטרה הגיעה לבקר בעבר. שכן אחר מוכן לומר לנו: "זו לא שגרירות, יש שם עניינים אחרים, פליליים. כל שני וחמישי מגיעה לשם משטרה". כשאני מבקש ממנו להרחיב, הוא עונה, "אתה רוצה לסבך אותי? נראה לי שהבנת", וממשיך לדרכו.
השכנים טוענים שבעבר גם הוצב סמוך לבית תמרור לסימון חניה שמורה לרכב דיפלומטי, אבל כשהגענו לשם לא היה לו זכר. אחת השכנות מספרת שהנציגות הדיפלומטית החריגה הספיקה אפילו לככב באחד המקומונים בראש־העין, שם דיווחו בגאווה: "גם לנו יש שגרירות". ואם זה לא מספיק, בחודש מארס האחרון עודכן ערך הוויקיפדיה של ליכטנשטיין בעברית ונרשם כי בשנת 2017 הוקמה הקונסוליה הראשונה בישראל בראש־העין. כעבור זמן קצר הוסר העדכון מהאתר. גם במודיעין 144 של בזק מופיע מספר טלפון של "שגרירות לכטנשטיין" (כך במקור) ברחוב השרון 31 בראש־העין.
זהירות, כלב בחצר
אנחנו מגיעים בשעת צהריים מנומנמת. בחזית המבנה, מבעד לסורגים, אפשר להבחין במכונית ב־מ־וו מהודרת בצבע כחול כהה עם לוחית רישוי צהובה, וצ'קלקה משטרתית כחולה מונחת על הדשבורד מקדימה. ליד מכונית השרד נח אופנוע ים על עגלה, ולצידו שני אופנועים כבדים חונים בחצר הבית. שלוש מצלמות אבטחה משקיפות מעל השער לכל כיוון ובכניסה תלוי שלט "זהירות כלב בחצר". לא בדיוק התפאורה הקלאסית שהייתם מצפים למצוא בחניה של נציגות דיפלומטית. על השלט בכניסה מופיע השם "דנקנר" ומתחתיו הכיתוב "שגרירות ליכטנשטיין". רוב תריסי הבית מוגפים, בחור צעיר עם שלל קעקועים מעשן סיגריה על אדן החלון בקומת הקרקע לצד בחורה צעירה. דנה הצלמת ואני פותחים איתו בשיחה.
מה זה כאן? אתם שגרירות ליכטנשטיין?
"זה לא בדיוק שגרירות, זה כמו חמ"ל", עונה בחיוך הבחור שמציג את עצמו בשם רועי, וממשיך לעשן בנחת. כשאני מציג את עצמי כעיתונאי הוא אומר: "אני הנהג, אני לא יכול לדבר איתך, אבל אני אתן לך טלפון של מישהו לדבר איתו".
בינתיים, עד שהוא מסיים את הסיגריה, אני שואל אותו על הצ'קלקה שעל הרכב.
"הב־מ־וו יוצאת מכאן רק במקרי חירום", הוא אומר בגאווה. "היא משוריינת. זה הקטע של חמ"ל".
לא הבנתי, זה מקום של דיפלומטים פה?
"עשו פה לפני איזה שנה מסיבה גדולה והיו כאן שרים וח"כים".
ומה זה האופנוע ים?
"האופנוע ים זה אספנות, שנת 89'. הוא בכלל לא עובד".
אחרי שרועי מסיים את הסיגריה, הוא מקריא לי דרך החלון שני מספרי טלפון זהים, אחד מהם ישראלי, השני עם קידומת שווייצרית. המספר הישראלי שהוא נותן לי זהה לטלפון שמופיע ב־144 תחת "שגרירות ליכטנשטיין" - פרט לספרה האחרונה.
יש מקום לכולם
כשאני מנסה להתקשר למספר שרועי נתן לי, מודיע קול מתכתי שהמספר אינו מחובר. אני מנסה את המספר הכמעט זהה שרשום ב־144 תחת "שגרירות ליכטנשטיין", מהעבר השני עונה לי בעברית בחור עם מבטא אמריקאי כבד. הוא מנהל שיחה באנגלית בקו השני ומבקש ממני להמתין.
שלום, הגעתי למישהו שקשור לליכטנשטיין?
"אמבסי, כן בבקשה".
אמבסי של ליכטנשטיין?
"לחמ"ל, כן, נכון".
אני מדבר עם השגרירות?
"זה חמ"ל־חפ"ק".
מה זאת אומרת חמ"ל?
"אתה לא יודע מה זה חמ"ל?"
חמ"ל זה למקרה של מלחמה, לא?
"בדיוק. זה אותו אדם שקודם התקשר אליי, בחור שהגיע לשמה לראש־העין?"
כן, אני הייתי בבית בראש־העין ורועי הפנה אותי לדבר איתך, עם מי אני מדבר?
"אורי".
אז זה לא של ליכטנשטיין?
"המימון מגיע בדרך כלל מליכטנשטיין ברטרואקטיבי, ואנחנו עוזרים גם במלחמה".
לא הבנתי.
"אני אסביר שוב. במידה ומדינת ישראל מותקפת ויש פליטים של מדינות אירופיות כגון גרמניה, שווייץ, הולנד וכן הלאה אנחנו נותנים מענה לאותם אזרחים שרוצים לצאת ממדינת ישראל".
אתם נותנים מענה אם ישראל מותקפת?
"אם ישראל חס וחלילה מותקפת אנחנו נותנים מענה לאותם אנשים שרוצים לצאת מהמדינה. מי שמפחדים. כמו שהיה אז בקוריאה. אז להבדיל חס וחלילה. אם אתה מבין מה קרה שם, זה איום ונורא, אז אנחנו מכינים תרופה למכה".
וכמה אנשים מליכטנשטיין יש בישראל?
"אין שום דבר רשמי של ליכטנשטיין, זה הכל מקורות מימון פרטיים שקשורים לאירופה".
אבל שמתם שלט דיפלומטי.
"לא שמנו".
יש שלט "שגרירות ליכטנשטיין".
"הווה אומר עזרה. אנחנו נותנים עזרה. זה לא מבנה דיפלומטי. מבנה דיפלומטי יש רק בתל־אביב או ברמת־גן. בירושלים לא הצלחנו בגלל כל הבלגן שהיה. אם טראמפ היה עובר כולם היו עוברים".
מי מממן את זה?
"אנשים תומכי מדינת ישראל, אנשים שעוזרים ללא כל תמורה. יש לנו הספקה של הרבה אוכל, שתייה, תרופות וציוד על מנת שחס וחלילה אם תהיה מלחמה יהיה מענה לכל אזרח אירופאי. ואנחנו נעשה עוד מקומות".
יש עוד מקומות כמו כאן?
"יש באינגלנד, יש בציריך, עשו באבא הלל ברמת־גן. יש הרבה נקודות שעושים ואנחנו עושים עוד".
אבל מי אתם?
"אנחנו מקורות פרטיים, אנשי עסקים אוהבי ישראל, אנחנו אך ורק רוצים לקדם תיירות. באים אליי הרבה ואומרים לי, אורי, מדינת ישראל היא מקום מסוכן, יש מלחמות ופיגועים, ואנחנו אומרים: הכל בסדר וגם אם קורה משהו תמיד יש מענה פה".
ויודעים על הפעילות שלכם?
"אני מקווה שיידעו מתישהו כי מקורות המימון הם חיצוניים. היינו שמחים מאוד. המטרה שכל אחד יגיע ויהיה רגוע, אפילו שאנחנו סומכים על מדינת ישראל. אבל יש אנשים שלא יודעים את הכוח של מדינת ישראל".
מדינת ישראל יודעת עליכם?
"לא, ואולי הגיע הזמן לעזור".
מה יעזור אם יש בית בראש־העין בזמן מלחמה?
"זה לא יעזור. אבל יש מקרים שאנשים צריכים להסתגר במקומות. גם רעידות אדמה, טורנדו. אז יהיה מקום גם בראש־העין עבור אותם אזרחים".
כמה אנשים יכולים להיכנס לבית אחד?
"במקרים קיצוניים אפשר להציל חיים של 30־40 בני אדם".
נערכו בעבר אירועים דיפלומטיים בבית?
"אני לא מכיר אירוע שהיה".
אמרו לי שלפני שנה הייתה מסיבה גדולה.
"יכול להיות, אני אישית לא שמעתי על זה. להפך, אנחנו נשמח לארגן אירוע לתקשורת שיבינו אותנו ואפילו יתמכו. בוודאי".
היה לכם בעיות עם המשטרה?
"מעולם לא".
הבנתי שהיה תמרור עם חניה שמורה לרכב דיפלומטי.
"יש לנו חניה שרכשנו. מעולם לא הייתה בעיה. לא היה שלט דיפלומטי אלא תמרור שאומר שהחניה פרטית. רצינו לשים שלט על מנת שלא יחנו שם".
איך אתם נקראים?
"כנס לפייסבוק, אורי בנדר, יש לי דף בפייסבוק אתה יכול להיכנס ולתת לייק. תשתף גם ואנחנו נשמח. אם ידברו זה יהיה מצוין, אם יעשו כתבה יהיה פנטסטי".
אז זה יהיה בסדר אם נדבר עם רועי שיראה לנו את החמ"ל?
"רועי? רועי זה הבחור, המנקה".
אורי שוב מדבר באנגלית בקו השני שיחה קצרה ואז חוזר אליי.
"אנחנו נצטרך לשלם משהו על הכתבה?"
מה פתאום?
"אני שואל כי פעם רצינו לעשות פרסומת דרך חברה ישראלית ורצו 25 אלף שקל. זה בחינם?"
כן, לא עולה לך כלום.
"מצוין".
אנחנו מבקשים מאורי לצלם את החמ"ל מבפנים, הוא אומר שהוא רק יעשה טלפון קודם ושלא צריכה להיות בעיה. אנחנו חוזרים לרועי כעבור כמה דקות ואומרים לו שדיברנו עם אורי שאמר שהוא ישמח שיעשו על החמ"ל כתבה. רועי נראה מופתע, בלשון המעטה. הוא מתקשר למישהו בשם רן לתת לו את הטלפון שלי. אחרי רגע, רן מודיע לרועי שכבר קיבל את הטלפון שלי מאורי, והוא יתקשר אליי. רועי מצידו מבטיח שרן יגיע עד ארבע ואולי אפילו לפני. בארבע אנחנו חוזרים ומצלצלים בפעמון, אך לשווא. אין תשובה. גם כשאנחנו קוראים לרועי, התריסים נשארים מוגפים, השער נותר נעול.
פנייה לאינטרפול
כעבור שעתיים אני מקבל שיחת טלפון מאדם שמציג את עצמו בשם רן קהת, חבר של בעל הבית. גם הוא מביא איתו גרסה חדשה לחלוטין, הפוכה מכל מה שנאמר עד עכשיו.
מה הקשר שלכם לליכטנשטיין?
"היה מישהו שעבד בקונסוליה של ליכטנשטיין ונתן שם שירותים לפני שקנינו את הבית".
יש לליכטנשטיין קונסוליה בישראל?
"לא יודע. בכל מקרה, אנחנו עכשיו משפצים את הנכס ומוציאים אותו למכירה. חבר שלי מארה"ב הוא הבעלים של הבית ואני עוזר לו למכור אותו".
אבל אורי אמר לנו שיש שם חמ"ל, מה לגבי זה?
"אורי זה אדם שלקחנו לעשות שיפוצים בדירה".
אז אין שם חמ"ל?
"לא, אין שם חמ"ל. זה בית שאנחנו משפצים".
מבולבלים? גם אנחנו. ולא רק אנחנו. גם תומאס ווידמן ממחלקת הדוברות של ממשלת ליכטנשטיין די נדהם כשפנינו אליו בשעת צהריים עם השאלה על השגרירות בראש־העין. לא בכל יום מקבלים בנסיכות האירופית פנייה מעיתונאי בישראל, ועוד עם שאלה שכזאת.
יש בית בישראל שמישהו תלה עליו שלט של שגרירות ליכטנשטיין, ולא ידענו שיש לכם כאן נציגות.
"גם אנחנו לא ידענו", עונה תומאס בפליאה, "אני יכול להבטיח לך שאין לנו שגרירות בישראל".
אז אם מישהו תלה שלט של שגרירות ליכטנשטיין בישראל הוא מתחזה?
"אם מישהו עשה כזה דבר, הוא חייב להיות מתחזה. לא יודע מי זה, אבל אין לנו נציגות בישראל. אתה יכול לשלוח לי תמונה של זה?"
השלט כתוב בעברית, לא באנגלית. ואין גם דגל.
"אה, זה כתוב רק בעברית ואין דגל? וגיליתם מי האנשים שעשו את זה?"
דיברנו איתם וקיבלנו תשובות לא ברורות.
"בכל מקרה, אין לנו שגרירות בישראל. וגם אין לנו מישהו שיכול להכין שלט בעברית", תומאס צוחק. "בבקשה תעדכן אותי אם תצליחו לגלות מה זה".
זמן קצר לאחר מכן התקבלה תגובתו הרשמית של ראש ממשלת ליכטנשטיין, אדריאן הסלר, שהתפנה מענייניה הבוערים של הנסיכות והתייחס בכבודו ובעצמו לעניין השלט שנתלה בראש־העין הרחוקה. "לפני הפנייה של 'ידיעות אחרונות' לא היינו מודעים לקיומו של מבנה כזה או ארגון שפועל תחת השם הזה", מסר הסלר והבהיר: "ליכטנשטיין אינה מחזיקה שגרירות בישראל ואין לה קשר משום סוג שהוא לארגון הזה. אין לנו שום מושג לגבי הפעילויות שלו".
גם במשרד החוץ בירושלים לא הצליחו לשפוך אור על התעלומה ומסרו: "לא מוכר לנו המקרה הזה. לליכטנשטיין אין שגרירות בישראל. ככל שיועברו אלינו פרטים נוספים, משרד החוץ יפנה בעניין לאינטרפול ולרשויות המוסמכות".
